מוזיאון בית שטורמן ממוקם בקיבוץ עין חרוד מאוחד, בלב עמק יזרעאל הירוק והפורח. בכניסה לקיבוץ עומד פסל העגל בעל שני הראשים, ראשו האחד מביט לקיבוץ עין חרוד איחוד, וראשו השני לעין חרוד מאוחד.

הפילוג בקיבוצים, שהתרחש בשנות ה-50, הוא פצע שנותר פתוח עד היום, לראייה - פתיחת התערוכה בבית שטורמן, העוסקת בפילוג, התקיימה בחג המשק של קיבוצי עין חרוד איחוד ומאוחד. חברי הקיבוצים הוזמנו לחגוג אותו יחד, אחרי עשרות שנים בנפרד״.

״פרשה עגומה, טראומטית ולא מעובדת״

ב-1951 הודיעו נאמני מפא"י, בראשות בן גוריון, על פרישתם מהקיבוץ המאוחד, והקימו את איחוד הקבוצות והקיבוצים. 5,000 נשים, גברים וילדים, נאמני מפלגת מפא"י בראשות בן גוריון, עזבו את בתיהם והתחילו חיים חדשים בקיבוצים אחרים. 28 קיבוצים חוו את הפילוג, 5 קיבוצים חדשים נוסדו.

"כבר אז חברי הקיבוצים הבינו שזאת טעות״, עונה עפרה ברעם, מנהלת בית שטורמן וחברת קיבוץ שריד, לשאלה איך יכול להיות שקהילות ומשפחות התפלגו על נושאים כמו פוליטיקה ואידיאולוגיה, "אבל זה ישב על טראומה עמוקה יותר. אני חושבת שזה קשור גם לשואה. חלוצים צעירים עזבו את המשפחות הגרעיניות שלהם, עלו לארץ והמשפחות נספו במחנות ההשמדה. הצעירים האלו חיו עם אשמה נוראה כלפי התא המשפחתי".  

ברעם אומרת שהאומנות יכולה לסייע בהבנה, בעיבוד ובהכלה של נושאים מורכבים שהשכל הישר לא מצליח למצוא בהם צידוק והיגיון. ״התערוכה שאצרנו בוחנת נושא שנותר עד היום בגדר פרשה עגומה, טראומטית ולא מעובדת״, היא אומרת, "היו מתנגדים לעיסוק בנושא הזה, אבל אני חושבת שאין לנו ברירה אלא לעסוק בו, ועדיף שנעשה את זה בעצמנו".

בתערוכה מוצגות זו לצד זו יצירות מטלטלות: ציורים, עדויות מצולמות, פסלים וגם מסמכים תיעודיים, צילומים וחומרי ארכיון ועיתונות נדירים משנות ה-50׳. היצירות ממחישות את ההוויה הקיבוצית באותן שנים מקוטבות ומתוחות. למשל סכו״ם מחדר האוכל המפוצל בעין חרוד, שקיבל סימונים שונים עבור חברי ה״איחוד״ וחברי ה״מאוחד״. 

לדברי ברעם ״המחנאות סחפה כל חלקה טובה בחצרות הקיבוצים. סלע המחלוקת העיקרי נסב על חינוך הנוער והזהות המפלגתית של הנקלטים בקיבוצים. המרקם העדין והשברירי שנשמר כל השנים התרסק ונשמט, וקיבוצים רבים נסחפו בסערה שלא היה אפשר למנוע״.

״לא נסגור את התערוכה עד שכל קיבוץ יבקר בה״

בבית שטורמן מוצגות כיום שתי תערוכות נוספות לצד תערוכת הפילוג, האחת - על מורשתו הביטחונית של וינגייט שניתן למצוא בתורת הלחימה של צה״ל עד היום, והשנייה ״עוד סיפור אחד״, שעוסקת בספרים ובשירים פרי עטם של בני ובעיקר בנות קיבוצים שמשמשים כל גננת מקום המדינה ועד היום. שלוש התערוכות הללו יחד מציגות את המורשת הגדולה של הקיבוצים בחברה הישראלית, ולכן, לדעתה של ברעם, אסור לאף בן קיבוץ לפסוח עליהן.

"בישראל של היום כבר לא יודעים מה חברי הקיבוצים עשו, ועדיין עושים כיום, עבור המדינה", אומרת ברעם, "לדעתי, הסיבה שהקיבוצניקים ׳סגרו את השער הצהוב׳ נטועה בפילוג. הייתה שם בושה רבה, והם חשבו שהם לא יכולים להסביר את מה שקורה אצלם בבית".

לדעת ברעם, הפילוג שמתקיים בחברה הישראלית, בין המחנות הפוליטיים, נעוץ גם הוא בפילוג הפוליטי בתוך הקיבוצים בשנות ה-50. "אני חושבת שהאתגרים שעמדו על סדר היום הקיבוצי לפני 7 עשורים רלוונטיים מתמיד לחברה הישראלית היום", אומרת ברעם, "מותר להגיד היום שאנחנו מכים על חטא, ושעשינו טעויות". 

ברעם מסתכלת מכאן אל העתיד: "גם אם עשינו טעויות בעבר, עלינו להרים את הראש שוב, כי אנחנו כוח חשוב בהנעת החברה הישראלית ברמה הערכית והציונית". ברעם מתחייבת: "לא נסגור את דלתות תערוכת הפילוג עד שכל קיבוץ יגיע לבקר בה".

מוזיאון בית שטורמן ממוקם בקיבוץ עין חרוד מאוחד, ופתוח בכל ימות השבוע.