"חמאס פגע באתוס של מדינת ישראל, בקיבוצים"

״המאבק הזה הוא מאבק על דמותה של הארץ״ קובעת אילת סלע יונגרמן שמנהלת את מאבק משפחות החטופים מטעם התנועה הקיבוצית, ״ב-7 באוקטובר חמאס פגע באתוס, בסמל של מדינת ישראל - בקיבוצים. במובן הזה, זו חובה של התנועה הקיבוצית לקחת על עצמה את המאבק הזה. מי אם לא אנחנו?״.

התפקיד המקורי של סלע יונגרמן, חברת קיבוץ אייל, הוא קשרי ממשל בתנועה הקיבוצית, אך ב-500 הימים האחרונים התפקיד שלה קיבל כיוון אחר. היא משתפת: ״ביום הטבח עצמו, ב-7 באוקטובר, התנועה הקיבוצית הקימה חמ״ל שפיזר את עובדי התנועה לכל משימה שצריך, ואני נשלחתי לסייע לקהילת כפר עזה שפונתה לקיבוץ שפיים. במקביל, התנועה יצרה קשר עם מטה משפחות החטופים והצענו את עזרתנו, ובעקבות התפקיד המקורי שלי, ביקשו שאעזור להם להיפגש עם חברי כנסת ושרים. מאז, אנחנו עובדים עם המטה בשיתוף פעולה מלא״.

"להחזיק מאבק 500 יום זה בלתי אפשרי, מצד שני - אי אפשר לעזוב את זה״

״כשהגעתי לכנסת היא הייתה סטרילית, לא היה בה שום אזכור לחטופים, אפילו לא שלט״, היא מספרת, ״העבודה שלי התחילה ממשהו מאוד קטן שכלל תיאום פגישות עם הקואליציה והכנה לפגישות האלה, ואז הרמנו את המהלך של להיכנס לוועדות כדי להדהד את המאבק. מאז ועד היום, בכל יום שני, אנחנו נכנסים לכל ועדה - לא משנה מה הנושא שלה - כדי לא להוריד את הנושא מסדר היום. הבנו שהכנסת היא למעשה מיקרופון פתוח, תחנת תקשורת בשידור ישיר. להחזיק מאבק 500 יום זה בלתי אפשרי, מצד שני - אי אפשר לעזוב את זה״.

״היום, אחרי 500 ימים ולילות של מאבק, זו כבר השגרה שלי. אני מרגישה שהפכתי להיות חלק מהם, אני נמצאת יותר בקשר עם המשפחות מאשר עם אנשים מהתנועה. בסופו של דבר, זאת המשימה הכי חשובה, אין דבר יותר חשוב מזה, ואני מוצאת בזה המון משמעות״.

״האוהל הפך לחלון ראווה תל-אביבי לקיבוצים״

״בסוף נובמבר 23׳ הקמנו את אוהל התנועה הקיבוצית בכיכר החטופים. הזמנו לשם את חברי הקיבוצים כדי לתמוך במשפחות החטופים, שאמרו שזה עוזר להן לדעת שהם לא לבד. בשבועות הראשונים היינו מקיימים הרבה מפגשי עדות, הזמנתי את שורדי כפר עזה וניר עוז לספר מה עבר עליהם וחברי הקיבוצים היו באים לשמוע. באופן הזה נפתח שיח בלתי אמצעי בין הקיבוצניקים, ונוצר שם משהו מרגש מאוד, היה ממש אפשר לראות איך קיבוצים עוזרים לקיבוצים אחרים בצורה כל-כך טבעית ויודעים בדיוק מה הקיבוץ צריך, ואף מתגייסים לעשות״.

היא מוסיפה: ״מאז האוהל ממשיך לפעול, הקיבוצים מגיעים להחזיק את האוהל, בשיתוף פעולה עם הקיבוץ הדתי. האוהל הזה הפך לחלון ראווה תל-אביבי לקיבוצים, יש המון מיתוסים וסטריאוטיפים שצריך להפריך. אני חושבת שעם כל הטרגדיה הנוראה, הטבח נתן הזדמנות לחברה הישראלית לראות את הקיבוצים ללא פילטרים. הפשטות, האמת, החוסן, הסולידריות, הכוח של הקהילה, הביחד״.

״יש רגע אחד מהאוהל שלא אשכח לעולם״, נזכרת סלע יונגרמן, ״זה היה בשבוע של חנוכה, וכל יום משפחה אחרת מכפר עזה הדליקה נר. ביום שהודיעו שאלון שמריז נהרג מאש כוחותינו זה היה היום שהמשפחה שלו הדליקה את נר חנוכה. זה היה מצמרר״.

״זה סמלי שמטה משפחות החטופים יושב בבית התנועה הקיבוצית לשעבר״

התנועה הקיבוצית נאבקת עבור משפחות החטופים בכנסת, בצמתים, ובקהילות הקיבוציות. למשל, ״אנחנו דואגים להם לפעילויות הפגתיות; אנחנו מוציאים חבילות מיוחדים לשבים מהשבי, וגם למשפחות שהחטופים שלהן לא חוזרים בעסקה הנוכחית; הקמנו תכנית שנקראת ״המעטפת״, בה אנשי מקצוע מהתחום הטיפולי התנדבו לתמיכה ארוכת שנים במשפחות החטופים או במשפחות אחרות שנפגעו במלחמה״.

סלע יונגרמן מסכמת: ״יש משהו סמלי בזה שמטה מפחות החטופים יושב היום בבית התנועה הקיבוצית לשעבר, בתל אביב. היום בכל קיבוץ יש מישהו שהוא נציג הקיבוץ במטה המאבק. אין קיבוץ בארץ שאין בו דגלים צהובים, כיסאות צהובים, אנשים שבאופן קבוע יוצאים להפגין פעם או פעמיים בשבוע. המאבק העיקרי שלנו כרגע הוא מול ביטוח לאומי. כיום, מי שחזר מהשבי זכאי רק ל-50% נכות, אלא אם הוא מבקש יותר. זה אבסורד, מגיע להם 100%, ונמשיך להיאבק גם על זה״.