״ייקח זמן לשקמו״

בין ששת החטופים ששוחררו בשבת נמצא גם אברה מנגיסטו ששוחרר לאחר 3,821 ימים בעזה.

יואל מרשק, המגדיר עצמו ״איש התנועה הקיבוצית״, היה פעיל מרכזי במאבק לשחרורו של מנגיסטו לאורך השנים הארוכות בהן הוחזק בעזה. 

״הייתי פעיל במאבק לשחרור אורון שאול וקיבלתי פנייה גם ממשפחת מנגיסטו. אברה היה פגוע נפשית בעקבות מותו של אחיו שנה קודם. על אף שנצפה כשהוא חוצה את הגבול לעזה ועל אף שהוא אזרח ישראלי, לא נעשו פעולות על מנת לעצור אותו. למעשה זמן רב המדינה התעלמה ממנו ולא ביקרו אצל משפחתו. זה קומם אותי״.

יואל פעל לאחד בין מטות המשפחות שנאבקו אז לשחרור בניהן מעזה. ״יצאנו לכרם שלום לחסום כניסת משאיות וכניסת כספים שהועברו לעזה, כמו גם לחסום אוטובוסים עם בני משפחה שהגיעו מעזה לבקר את האסירים בבתי הכלא בארץ. לצערי, המאבק הזה נשאר מאבק של העדה האתיופית. הייתי היחיד שם בצבע שונה ומעטים הצטרפו למאבק״.

יואל מספר שנקשר להוריו של אברה ולבני משפחתו והקפיד לשמור איתם על קשר ולהביא מתנות בחגים. לפני כשלוש שנים אף ביקש להיכנס לעזה ולהיפגש עם גורמים שם על מנת לפעול לשחרורו. היוזמה אושרה בצד הפלסטיני אולם נעצרה בצד הישראלי.

״אברה עבר את הגבול בשל מצבו הנפשי. הוצאתי בזמנו את המסמכים שהיה מטופל ושלא שירת בצבא ואותם העברתי לחמאס״. על פי מרשק, רק לפני כארבע שנים בעקבות שיח עם שרה נתניהו, החל ראש הממשלה להזכיר בטקסים רשמיים גם את מנגיסטו כאחד החטופים שיש לשחררם.

בשבת נפגש מרשק בית החולים עם הוריו ואחיו של מנגיסטו, ומסר שאמנם מצבו הבריאותי תקין אולם לא כך מצבו הנפשי - ״ייקח זמן לשקמו״.

מרשק מסביר כי למאבק לשחרורו של מנגיסטו השפעות תרבותיות רחבות: ״הובלנו שתי הפגנות גדולות בתל אביב, שהסתיימו לצערי באלימות שנבעה מהתסכול של העדה האתיופית כלפי מוסדות המדינה. בעקבות זאת הוחלט בישראל להקים כתובת ייעודית שתטפל בבעיות ייחודיות ותקדם את צרכי העדה. המאבק אף הוליד קבוצת בוגרים ומשפחות המבקשים להקים יישוב סביב התרבות והרוח של הקהילה האתיופית בישראל. לאחר כמה סיורים בארץ בחיפוש אחר מועצה מתאימה להתיישבות, סיכמנו כי רק לאחר שובו של אברה לביתו נשנס כוחות וניפגש עם המוסדות המיישבים״.