מנוע לשיקום הקיבוצים

איגוד התעשייה הקיבוצית יערוך בחודש מרץ את כנסו השנתי, שהשנה יעסוק בין היתר באופן שבו התעשייה הקיבוצית צלחה את האתגרים שהמלחמה הביאה עימה. ״הכנס מדבר על הכאב והאובדן, ובו זמנית בשיקום, בצמיחה, עם הפנים קדימה, כמנוע לקהילות שלנו״, מסבירה רונית הראל, סמנכ״לית איגוד התעשייה הקיבוצית, ומוסיפה: ״ב-8 באוקטובר כבר הבנו: בשביל לשקם את חבלי הארץ בדרום ובצפון אנחנו חייבים מנוע כלכלי, תעשייה, המשכיות עסקית. התעשיות שלנו לקחו על עצמן את התפקיד הזה״. 

הכנס השנתי, המיועד למנכ"לים, יו"רים ובכירים נוספים בתעשייה, צפוי לאגד במקום אחד את בכירי התעשייה הקיבוצית לצד בכירים במשק הישראלי, יציג את חוסנם ועוצמתם של המפעלים הקיבוציים ואת תרומתם המשמעותית לכלכלה הישראלית, לצד האתגרים שפוקדים את הענף. ״התעשייה הקיבוצית היא תעשייה מאוד חזקה״, אומרת הראל, ״10% מכלל התעשייה בישראל היא תעשייה קיבוצית, כאשר 70% ממנה ממוקמת בפריפריות ושומרת על הגבולות שלנו״. 

״ללא הון אנושי - תעשיות פשוט לא עובדות״

לדברי רונית הראל, חלק מהכלים שנדרשו כדי לשמן את גלגלי התעשייה, היה יצירת מודל חדש עבור מנהלים, שלא התמודדו עד כה עם עבודה בשגרת חירום: ״למרות שאנחנו מצויים בעידן של טכנולוגיה ו-ai, ללא הון אנושי - תעשיות פשוט לא עובדות. התעשייה פשוט לא הפסיקה לעבוד לאורך כל המלחמה, גם בשטחי אש  - זה מטורף״.

היא מוסיפה: ״כל עובדי האיגוד היו בשטח כל הזמן, התמודדו עם אתגרים מאוד מורכבים, והתעשייה הקיבוצית בזכות האופי שלה והתרבות הארגונית שלה - הצליחה לעשות את זה. העובדים גם לקחו את הכלים האלה הביתה, זה יצר מעגל שמשתקם ומאפשר עבודה, בסביבה עמוסת טריגרים. מנהלים אמרו לי - ׳אפילו לא ידענו כמה אנחנו זקוקים לזה׳. היום, כשהם רואים עובד, הם יודעים מה עובר עליו, מה נותן לו שקט, ומה מחזיר לו את הריכוז״.