content
שפם, קסקט וחולצת משבצות
לזכרו של עודד ליפשיץ | גיל פלוטקין
בחולצה כחולה הוא עלה
מחיפה לניר עוז
להקים קיבוץ ומדינה
עד להירצחו בגיל שמונים ושלוש.
הוא בנה את ביתו בשערי עזה
להיות לנו חומה
בליבו כמיהה לשלום
לצד חובת המלחמה.
הוא התגייס לגדוד 50 של הנח"ל
לחם בששת הימים, בהתשה
בכיפור ובמלחמת לבנון
ידו האחת אחזה בנשק
ידו האחרת בחלום.
הוא כתב בעל המשמר,
בדף הירוק, בהארץ ובגל"צ
הוא חשף וביקר והביע דעה
ידו האחת אחזה בעט
ידו האחרת במחרשה.
הוא היה מזכיר וגזבר
יו"ר ועדת חינוך ומנהל עסקי
את חייו נתן לקהילה ולגר
ידו האחת עם פנקס צ'קים
ידו האחרת על פסנתר.
הקקטוסים שגידל צמאים עכשיו
למים מידו של עודד
יוכבד אהובתו תטפל בהם
אף אחד לא יישאר בודד.
שפם, קסקט וחולצת משבצות
גופו הרזה נכנע למכות
אבל רוחו, בטוחני, שלא
אין עוד נפש אצילה כשלו.
שמע ילדי את גודל היגון
הוא הגן עלינו
ואנחנו לא היינו בשבילו
הוא הגן גם עליהם
והם נטלו את נשמתו.
עודד ליפשיץ
נגן פסנתר עדין ידיים
איך הם גררוך אל הגהנום
ידיך שאחזו בנשק, בעט, במחרשה ובחלום
התמלאו אדום אדום.
ופעם אחת שמעתיך
ממעמקי האדמה
'צריך לשוב ולהיבנות', לחשת,
'עוד יגיעו תקופות טובות, גם רעות'
עודד ליפשיץ
שפם, קסקט וחולצת משבצות.
הוספת תגובה חדשה