לנו זה עולה יותר - אבל שווה הרבה יותר

החינוך והטיפול בתינוקות ופעוטות בגיל הרך קשה מאד ודורש התמקצעות, תנאים ראויים ואקלים מעצים, תומך וחיובי. להצליח לקיים מערכות חינוך מקצועיות, מותאמות ובמחיר שווה לכל נפש, ללא השתתפות ולקיחת אחריות של הממשלה, זו משימה כמעט בלתי אפשרית! עובדה זו מעמידה את כולנו בחוסר אונים אל מול הצורך בחקיקה, שסוף סוף תעלה לסדר היום גם את הגילאים לידה עד שלוש.

התופעה של התעללות בתינוקות ופעוטות אינה חדשה, היא פשוט מקבלת תשומת לב ונראות וטוב שכך! חשוב שנזכור שתינוקות ופעוטות הנחשפים לאווירה אלימה נפגעים באופן קריטי. בכדי להבין מה קורה במוח פנינו לד"ר תרצה יואלס, מומחית להתפתחות הילד באוניברסיטת חיפה: "עד הלידה פועלים חלק גדול מתאי המוח במנותק זה מזה. ואילו מיום הלידה ובמהלך שלוש השנים הראשונות נבנים בקצב מהיר החיבורים והקשרים שבין תאי המוח. במוחו של הפעוט, נוצרים כ 1000 טריליון קשרים (סינפסות). חוויות חוזרות ונשנות של הפעוט יוצרות הפעלה חוזרת של אותן רשתות - תאי עצב ומחזקות את הקשרים ביניהם. שימוש מועט בקשרים הנוצרים גורם להכחדתם. למשל, ילד שלא נחשף לגירויים וורבליים (דיבור, קריאה) מספיקים בשנים המוקדמות, יתכן שיתקשה לשלוט בכישורי שפה מאוחר יותר. כך, פעוטות החשופים לאווירה אלימה ונמצאים במצוקה אינם פנויים לקלוט, ללמוד, להתקדם והתפתחות מוחם נפגעת בצורה בלתי הפיכה או באופן כזה שיקשה מאד לתקן את הנזק בעתיד".

בתמונה המצורפת ניתן לראות מוח של ילד שלא נחשף לאלימות (חלקה השמאלי של התמונה) מתמשכת לעומת ילד שעבר התעללות ונחשף לאלימות קשה (חלקה הימניי של התמונה). "ילד שעבר התעללות סובל מחסכים משמעותיים בהקשרים המוחיים שישפיעו לרעה על משימות קוגנטיביות - אקדמאיות, כבר מגיל הגן. כמו כן חשיפה להתעללות בגילאים הצעירים מעלה את הסיכויים להתנהגות תוקפנית של הפעוט".

לא פלא איפה שאנחנו רואים עליה בתוקפנות של פעוטות וירידה ביכולות המנטליות של הפעוטות דוגמת רכישת שפה וחשיבה לוגית. עובדות חשובות ומוצקות אלה ונוספות המייחסות לגיל הצעיר, המכונה בפינו "הגיל הרך" חשיבות רבה בהתפתחות הילד. עומק והיקף השפעת איכות הטיפול והחינוך שעובר הילד על עתידו ועל עתיד החברה בה הוא גדל ויהפוך לבוגר עדיין לא חלחלה לשולחנות מקבלי ההחלטות במדינת ישראל וקבוצת גיל זו נמצאת באחד מסדרי העדיפויות האחרונים של מובילי המדיניות הלאומית שלנו.

בהתבוננות פנימית במרחב שלנו ניתן לראות מועצות אזוריות, קיבוצים וישובים המתקצבים ומתעדפים את הגיל הרך מתוך הבנה כי זהו אחד מן הצירים המרכזיים לפיתוח חוסן קהילתי, חברתי וכלכלי תוך ראייה למרחוק כי הפעוט של היום הוא הבוגר של מחר! המנהיגות המובילה מנסה לגשר על הפער הקיים בין חשיבות הנושא לתנאים המורכבים הקיימים בשטח והכוללים: טיפוח הצוות החינוכי, הטבת תנאי העבודה שלו, תוספת של תקציבים ומשאבים על חשבונו של הישוב או חשבונה של הרשות המפנה לכך תקציבים נוספים על אלו המגיעים ממשרדי הממשלה. לצערנו לקיחת אחריות זו אינה חד משמעית ואינה ברורה דיה לכולם!

השיח הציבורי סביב חוק הפיקוח במעונות היום מתנהל כבר זמן רב. השאיפה לאיכות החינוך בגיל הרך כוללת את ההתמודדות עם האתגרים הבאים: השכר הנמוך, עומס וצפיפות הילדים במעון, יחס מבוגר ילד נמוך מדיי שאינו מאפשר מענה ראוי, הקושי לגייס כוח אדם, מחסור גדול בעובדים מקצועיים, עייפות פיזית ומנטלית של הצוותים והרשימה עוד ארוכה.

בשבועות האחרונים נחשפים בערוצי התקשורת השונים גילויי אלימות קשים המופעלים נגד תינוקות ופעוטות חסרי ישע. תחושת האמון ההכרחית בין ההורים לצוות החינוכי ומובילי מערכת החינוך הולך ונסדק, ויוצר תחושה קשה של חוסר אונים ומתיחות בין כולם. גם העיתוי מורכב, לקראת היציאה לחופשת הקיץ, פתיחת קייטנות, גיוס צוות לשנה הבאה וסיבות אובייקטיביות נוספות המעצימות את הקושי הקיים ממילא.

"במהותו, טיפול קבוצתי לילדים מגיל לידה עד שלוש הוא סיכוני. זה גיל בו על מנת להתפתח בצורה אופטימלית יש צורך להיענות לצרכים האינדיבידואליים של הילדים. בתנאים אותם מציבה ומגדירה המדינה זהו מצב כמעט בלתי אפשרי. קבוצות התינוקות והפעוטות גדולות מדי וכח האדם המצומצם לא מצליח לספק את הצרכים הספציפיים של כל אחד מהתינוקות למשל לאכול כשאני רעב, לישון כשאני עייף, לצאת החוצה כשכבר המקום הסגור בלתי נסבל עבורי. במצב כזה של אי מתן מענה לצרכים הבסיסיים רמת המצוקה של התינוקות עולה והם מתקשים להיות קשובים לקליטת גירויים, לחקור את העולם וללמוד אותו" מסכמת ד"ר יואלס. החינוך הקיבוצי לאורך השנים הקפיד על יצירת קבוצות קטנות בגיל הרך, ויחס מבוגר ילד גבוה הרבה יותר מזה המומלץ על ידי מוסדות המדינה, ועל כך אומרת ד"ר יואלס: "מכם נשכיל להביא את הדוגמא לאיך אפשר אחרת".

הגן הקיבוצי ער וקשוב לשטח, ולצד גינוי התופעה הקשה אנו מחויבים לבדוק גם את עצמנו! אנו בטוחים כי תקינת כוח האדם הגבוהה ביחס מבוגר ילד, הפיקוח הפנימי שמתקיים על ידי מנהל/ת הגיל הרך, המעטפת של הנהלת הקהילה והליווי המקצועי שניתן, מצמצמים את התכנות גילויי האלימות, אך אל לנו לחשוב "שאצלנו זה לא קורה". אנו ממליצים לכולם לשוחח עם הצוותים, עם ההורים ועם הקהילה כולה על סוגיה מורכבת ורגישה זו על איך זה פוגש את מערכת החינוך שלנו? ומה אנחנו עושים בכדי למנוע סיטואציות של אלימות בבתי הילדים שלנו? בניסוחים כאלה ואחרים לבחון את עצמנו פנימה ובה בעת לחזור ולהדגיש את החשיבות הרבה של ההשקעה של הקהילות שלנו בגיל הרך. לא פעם אנחנו נדרשים להצדיק את העלויות ואופן ההתנהלות של הגן הקיבוצי אל מול ההורים וחשוב לציין שחוקרי ואנשי מקצוע בתחום רק מחזקים את ההבנה שאסור לנו לוותר על החינוך הייחודי לנו. יתרה מכך, הם קוראים לנו לעודד את המדינה לאמץ את תו התקן של "הגן הקיבוצי" ולהפוך אותו לנורמה המקובלת בארץ.

עלינו לחזק את תרבות השיח המבוססת על כבוד, פתיחות, שיתופי פעולה, עזרה ולקיחת אחריות הדדית על חינוך ילדינו בקהילה. אלו יאפשרו לנו להמשיך ולקיים את הגן הקיבוצי. תקני כוח אדם גבוהים יותר, ליווי פדגוגי מקצועי שוטף לצוותים ולמנהלת, מתן שכר הולם, העשרה מקצועית, תוכנית שנתית בהתאם לזהות ואקולוגיה מקומית, מינהלת חינוך חזקה, ומערכת חינוך יציבה מאפשרים את אותו חינוך איכותי שלא רק שומר ומחנך את ילדינו אלא מהווה נכס אמיתי להמשכיות כל קהילה איתנה.

אנחנו מזמינים אתכם להיעזר בצוות המקצועי של רשת "הגן הקיבוצי" למתן מענה מותאם ורלוונטי למערכות החינוך בגיל הרך: מדריכות פדגוגיות, יועצים ארגוניים, פסיכולוגים התפתחותיים, ימי עיון והעשרה, הכשרה מקצועית וכן, ליווי תהליכים חינוכיים וקהילתיים.