דבי ברא"ס נבחרה לראשות אגף החינוך

מועצת התנועה הקיבוצית אישרה פה אחד את החלטת "ועדת גיוס רחבה" של התנועה (אליה הצטרפו גם חברי מזכירות התנועה), לבחור את דבי ברא"ס (מצר) לראשת אגף החינוך בתנועה. ברא"ס תחליף את ד"ר גבי אסם (אפיקים) שעברה לנהל את מחלקת החינוך במועצה האזורית חוף הכרמל.

בעשרים השנים האחרונות עוסקת ברא"ס בניהול מערכות חינוך, בהתחלה בקיבוצה ובקיבוצים אחרים, ולאחר "הפסקה" למילוי תפקיד כמזכירת מצר, החל משנת 2008 היא עובדת בתנועה הקיבוצית. במשך שש שנים שימשה כיועצת ומדריכה במה שכונה אז – המדור לחינוך בלתי פורמאלי במחלקת החינוך של התנועה, לאחר מכן - מנהלת מדור פיתוח תכניות  במחלקת החינוך הקיבוצית ומנהלת  "ארגון החינוך הקיבוצי התיישבותי" של התנועה, ובשלוש השנים האחרונות, היא עומדת בראש "שבילים" – "ארגון החינוך החברתי קהילתי" של התנועה באגף החינוך.

ברא"ס, בת למשפחה שעלתה לישראל מאורוגואי מתוך תפיסה ציונית, הגיעה לקיבוץ מצר באמצע שנות השמונים (של המאה הקודמת), דרך השומר הצעיר התחתנה עם בן הקיבוץ וחיה שם עד היום.

ראשת האגף הנבחרת הודתה על האמון שניתן בה וסיפרה לצירי המועצה על תקופה אחת קשה שעיצבה את תפיסת עולמה החינוכית-קיבוצית: "בנובמבר 2002 ניהלתי את מערכת החינוך של קיבוץ מצר – הבית שלי. ותק ניהולי של כשנה וחצי, כל הניסיון שצברתי לא הכין אותי לבאות – בליל עשרה בנובמבר, חדר מחבל לקיבוץ, ורצח את רביטל אוחיון ושני ילדיה הקטנים מתן ונעם, את תרצה דמארי ואת מזכיר הקיבוץ איציק דורי.

במחשבה לאחור ברור לי ,שבמשך תקופה ארוכה לאחריו פעלתי על "טייס אוטומטי". כאשר עשייה ועיסוק אינסופי עד כלות הכוחות שמרו עלי מעוצמות האירוע ונגיעתו בי! מרגע זה ומשך ימים ארוכים הייתי בפעולה מתמדת, בארגון ובמתן מענה לאינסוף צרכים ומצוקות שעלו מכל כיוון: הילדים (בעיקר ילדי גן כלנית שבו היו מתן ונעם ז"ל), צוותי החינוך שנרתמו למשימה הבלתי אפשרית, עמדו בנטל הרגשי ונשאו על כתפיהן את חובת השגרה מיד בבוקר הפיגוע. ההורים, ילדי החוץ. בלי לדעת או להתכוון (כפי שנאמר לי), היינו סמן לכל הקיבוץ שהחיים ממשיכים!

עד אותו לילה נורא, פעלתי מתוך מחויבות ותחושת שליחות למשימה שהקיבוץ שלי שם על כתפי והיא ניהול מערכת החינוך. לאחר אותו לילה ארור הלכה והתבססה בי ההבנה שהחינוך הוא לבה של הקהילה, שיש לעבוד בשיפור ומקצוע מתמיד של הצוות החינוכי, שהצוות החינוכי הוא המשאב האמתי של המערכת, הוא סוכן החברות אל הקהילה, הגורם המתווך והמחבר בין כל חברי הקהילה הרב דורית – ויש להכיר בהם ככאלה ולתגמלם בהתאם – הגיע העת".

ברא"ס הדגישה את "האני מאמינה" שלה בתפקיד החינוך בקיבוצים: "למערכת החינוך בבית הקיבוצי תפקיד ייחודי, מרכזי ורב משמעות לכל חברי הקהילה הרב דורית. ללא הבדל ותק, סטטוס או הרכב משפחתי. היא מאפשרת השתלבות וחיבור למשפחות נקלטות , מהדקת את החיבור בין הוותיקים לחדשים, מחייבת עיסוק מתמיד בבדיקה מה חשוב לשמר ואת מה ראוי לדייק ולהתאים למציאות המשתנה – תוך שמירה על עוגני החינוך הקיבוצי והנחלתו לכלל השותפים.

מערכת החינוך הקיבוצית היא עוגן קהילתי, כזה המאפשר לילדיה מרחב פעולה ובסיס השתייכות קהילתי וקבוצתי עם כניסתם והשתלבותם במערכת ועד לגיוסם. בחלוף השנים תפקידי כל "השחקנים" במערכת חוו שינויים במשימתם ותפקידם: ההורים, צוותי החינוך, חברי הקהילה, הנהלת הקהילות והמועצה.

השחקן שנותר מרכזי הם הילדים ובני הנוער שזקוקים למערך קהילתי מדבר ומתקשר על מנת לבסס את תפיסת הרצף החינוכי, זה שיביא לידי ביטוי את הערבות ההדדית, את הזכות להשתייך, לחוש גאוות יחידה ולומר בכל הזדמנות את גאוותם להיות חלק מהקיבוץ שלהם".

והוסיפה את תפיסתה על החיבור אל מחוץ לחצר הקיבוץ: "הרמת המבט מעבר לגדר הקיבוץ מסמנת עבור כולנו שותפים רבים שמחובתנו לרתום לטובת החינוך הקיבוצי: המועצות האזוריות, מרכז המועצות האזוריות, משרדי הממשלה, בתי הספר, תנועות הנוער ועוד.... אין לנו את הפריווילגיה לחיות בתוך בועה מרופדת ספוגת ניחוחות נוסטלגיה ...יש לנו מחויבות לבחור במקום היוזם והמקדם מתוך הכרה בייחודיותנו, באיכויות החינוך הקיבוצי – ומתוך המקום הזה לקדם דיאלוג מתמשך עם כולם. המנעות משיח מחלישה אותנו ומונעת את ההזדמנויות הרבות ליצור עבור החינוך הקיבוצי מרחב מוכר ומוערך מחוץ לחצר הקיבוצית (ולאחר 6 השנים האחרונות, אנחנו רצויים ואף מתקבלים כשותפים מוערכים במשרדי הממשלה, במועצות האזוריות, בשיח המתמשך עם מנהלי הקהילה, במכללות ובסמינרים וגם בסין הרחוקה)".

לאחר מכן סיפרה ראשת אגף החינוך הנבחרת על המשימות באגף: "על סדר יומי כראש אגף חינוך, עוד טרום בחירתי יש משימות שהוגדרו כצורך של השטח, אגף חינוך בעשייתו הרחבה פועל במרחב בו מתקיימת עשייה חינוכית של שחקנים נוספים, והגיעה העת ליצור הסדרות ברות קיימא שימנעו ממערכות החינוך, מנהלי החינוך , הילדים והנוער את הכורח לבחור, הגיע העת לפעול יחד.

ה"יחד" שייתן לכולנו את אפשרות לפעול כ"רשת החינוך הקיבוצי" , מרחב פעולה המכבד את השונות ומעצים את המשותף, מחזקת את עוגני החינוך הקיבוצי ומאפשרת את חיבורם לזהות הייחודית של כל קיבוץ וקהילה.

אני קוראת לכולנו לחבק קרוב וחזק את החינוך הקיבוצי ולהעניק לכל ילדי הקיבוצים  ומשפחותיהם את הזכות לגדול במערכת שמבוססת על ערבות הדדית, מחנכת לכבוד הדדי, שוויון בין שונות, אחריות חברתית, אהבת הארץ ויצירה עצמית".