יום ירושלים - גלגולו של חג

הקדמה

ירושלים, העם היהודי ומדינת ישראל

הקשר בין ירושלים, העם היהודי ומדינת ישראל הוא ייחודי ורב ממדי. מבחינה היסטורית ירושלים מייצגת את הקשר בין עם ישראל וארץ ישראל מראשית התהוות העם. גם בתקופת הגלות הייתה ירושלים מושא לגעגועים ושאיפה לתקומה מחודשת בארץ ישראל. גם עבור הנצרות והאסלאם ירושלים היא עיר קדושה, ובכך היא הופכת לצומת בין-דתי ומאפשרת לפתח יחס של כבוד בין שלוש הדתות.

רקע

בירושלים ניתן למצוא ייצוג לחתכים השונים בחברה הישראלית:  דתיים-חילונים, ערבים-יהודים, ותיקים-עולים. כבר מראשית הציונות הפך נושא העיר ירושלים לסלע מחלוקת מרכזי במאבק היהודי-ערבי על עתידה של א"י. בתכנית החלוקה הוחלט על בינאום ירושלים - 7491 .על פי תכנית זו ירושלים וסביבותיה, יהיו נתונות באורח קבע, למשטר הנאמנות של האו"ם וישלט על ידו. תכנית הבינאום לא יצאה לפועל עקב פריצת מלחמת השחרור.  בעקבות כך, הכריז בן גוריון בשנת 1947: "ירושלים היא בתחומי הממשלה היהודית - לפי שעה, לצערי, בלי העיר העתיקה - בדיוק כמו תל אביב, ואין שום הבחנה בין ירושלים לבין תל-אביב...הן כולן בתחומי הממשלה היהודית". המוסד הממשלתי הראשון שהשתכן בירושלים היה בית המשפט העליון.

באפריל 1949 ,הכריזה הכנסת על ירושלים כבירת ישראל.  בשנת 1950 סיפחה ירדן את אזורי יהודה ושומרון, ובכלל זה את מזרח ירושלים.  ירושלים הופרדה לשני חלקים למשך תשע עשרה שנים.  המערכה בגזרת ירושלים החלה בבוקר ה - 5 ביוני 1967, בעת שהירדנים פתחו באש לאורך קו שביתת הנשק.  פיקוד המרכז בפיקודו של האלוף עוזי נרקיס העלה את חטיבת "הראל" וכוחותיה הבקיעו את המוצבים בדרך לירושלים.

חטיבת הצנחנים הועלתה לירושלים, במטרה לפתוח את הדרך להר הצופים ומשם למוזיאון רוקפלר, כדי שיוכלו לפרוץ לעיר העתיקה בהתראה קצרה. החטיבה הבקיעה את הקו העירוני, כבשה את בית הספר לשוטרים וגבעת התחמושת,  את מעבר מנדלבאום, השכונה האמריקאית וואדי ג'וז. הדרך להר הצופים נפתחה וצפון מזרחה של ירושלים שוחרר.  ב - 7 ביוני הגיעה פקודת המטה הכללי לשחרורה של העיר העתיקה. פיקוד המרכז הפעיל את חטיבת הצנחנים, שכבשה את רכס הר הצופים והר הזיתים, פרצה לעיר העתיקה דרך שער האריות והניפה את דגל ישראל על הכותל המערבי. בתוך פחות משלושה ימים השתלטו כוחות צה"ל על כל השטח שממערב לירדן, לרבות ירושלים המזרחית, והכוחות הירדניים שלא כותרו נסוגו כולם אל מזרח הירדן. לאחר ניצחון צה"ל במלחמת ששת הימים, ביום שלישי, 27 ביוני 1967 , קיבלה הכנסת שלוש הצעות חוק שהוגשו ע"י הממשלה. הצעות חוק אלו קבעו הלכה למעשה את איחוד ירושלים ונתנו תוקף משפטי לחוק הישראלי, בכל שטחה של העיר המאוחדת. גבולותיה המוניציפאליים של העיר שונו ושטחה של העיר המאוחדת הוגדל פי שלושה מ – 38,000 דונם ל – 110,000 דונם. כמו כן, התקבל החוק המאפשר גישה חופשית למקומות הקדושים לבני כל הדתות. ב – 1980 נחקק חוק יסוד ירושלים, הקובע כי ירושלים היא בירת ישראל ומקום מושבן של רשויות המדינה. לאחר מלחמת ששת הימים החל בעיר ובסביבותיה תהליך נמרץ של שיקום ובניה בהיקפים חסרי תקדים. על פי החלטת הממשלה מיום 12 במאי 1968 , נקבע יום כ"ח באייר כיום חגה הסמלי של ירושלים. יום המסמל את רציפות הקשר ההיסטורי המיוחד לירושלים. בשנת 1980 נתקבל בכנסת, במלאת 13 שנה לאיחוד העיר, חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל בדבר מעמדה של ירושלים כבירת ישראל. החוק קבע כי: ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל ומקום מושבן של רשויות המדינה. כן דובר בו על המקומות הקדושים ועל מחויבות הממשלה לעשות לפיתוחה ולשגשוגה של העיר. ב- 1998 התקבל בכנסת חוק יום ירושלים, לקביעת יום ירושלים כיום חג לאומי. (עפ"י המערכה המדינית על ירושלים, משרד החינוך, שירות הפרסומים, מרכז ההסברה, 1992)