ביכורים עין חרוד 1928 - טקסט לשבועות

חג הביכורים, סיון תרפ"ח 1928

והרי לפנינו טכס הבאת הביכורים אצלנו כיום בעין חרוד: החל משעות אחרי הצהריים המוקדמות מורגשת תנועה רבתי בחצר; חברים מקשטים עגלות בירק ובענפים, בפירות ובפרחים ובכלי עבודה. וכל ענף יתאמץ להפתיע ולעבור את רעהו בפאר עגלתו. ואף לילדים עגלות לפי בתיהם: פעוטונים, גנים ובית-הספר. השנה יוחג החג לראשונה במשותף עם כל ישובי הגוש, אשר יבואו אלינו לעין חרוד בתהלוכת עגלות. כאן יתרכזו כולם, ובשעה אחת בצהרים תתיצב עין-חרוד על עגלותיה בראש התהלוכה, כאשר נושאי הביכורים מובילים ואחריהם אנשי המשק והפלחה בראש לפי הסדר הבא: טרקטור ומחרשה בראש, ואחריהם זוג בהמות הגורר דיסקוס וזוג שני הגורר דריל (מזרעה). אחריהם 2 זוגות עם מאלמות וזוג הגורר מגוב ועוד זוג עם עגלה עמוסה שקי תבואה, ואחריה עגלה עמוסה ככרות לחם ולבסוף מכונת הדיש הגדולה המונעת על ידי טרקטור. בסה"כ בקבוצת הפלחה 7 זוגות בהמות, 2 טרקטורים. אחרי קבוצת הפלחה תיסע עגלת הנטיעות עם שתילים. ואחריה קב' גן-הירק, קבוצת הטבק, הלול והמכוורת וכן מוסדות המלאכה. כל ענף מיוצג בעגלה אחת ולבסוף, בסוף שיירת העגלות של עין חרוד, נוסעת העגלה של הילדים עם ביכורי משק החי שלהם הנגררת על ידי החמור מוישקה. בסה"כ בשיירה של עין חרוד 13 עגלות של הענפים ואחריהן 7 עגלות עם חברים וילדים בסה"כ 20 עגלות. תהלוכת עין חרוד תצא לתחנת הרכבת ותיפגש ליד התחנה עם התהלוכות של גבע ועין טבעון.

משם חוזרים כולם ביחד למחצבת עין חרוד בתהלוכה משותפת, כאשר קבוצת גבע מובילה ואחריה עין טבעון ועין חרוד במאסף. במחצבה ייפגשו עם תל יוסף ובית אלפא וכולם ביחד יסתובבו וירדו בתהלוכה אחת גדולה לגורן של עין חרוד. בדרך לגורן ליד הגבעה יעברו כולם בשער כבוד מקושט ולאחר מכן יסתדרו לפני הבמה בגורן. המתח הולך וגובר עם שעות הצהריים, ולאחר ארוחה חפוזה מתחילים לסדר את התהלוכה שלנו על הכביש, מהחצר בכיוון לתחנת הרכבת. לאחר כשעה של מהומה ומאמצים רבים, הצליחו הסדרנים להעמיד כל ענף במקומו והתהלוכה זזה לתחנת הרכבת והנה כבר באות העגלות של גבע ועין טבעון, התהלוכה שלנו מסתובבת ותופסת מקום מאחורי עין טבעון לפי הסדר שנקבע, והנה דוקא עתה כאשר רבו מאוד העגלות והסוסים ונפגשו ביחד, לא התבלבלו והכל הסתדר כמו מעצמו.

משק אחרי משק תפס מקומו וכל התהלוכה זזה – בחזרה לכיוון המחצבה. איזה שלל צבעים!!! מה רבה השמחה וההמולה: סוסים צוהלים וקריאת עגלונים וצחוק הבחורות. בעיקר רבה ועולה השמחה כאשר נפגשים חברים ממשקים שונים שלא ראו איש חברו זמן רב. ונזכר אני בימי השוק בעיירתנו על צהלות הסוסים, בגדי החג של האיכרים ושלל צבעי השמלות והמטפחות של הגויות הצעירות. ומעל הכל הגרמושקות המחרישות אוזניים... מי פילל ומי מילל שרק שלש שנים תפרדנה בין מראות השוק הוואכנובקאי לבין כל שנראה כאן לעינינו, אלה עשרות העגלות עמוסות הפרי והדגן והסוסות ההונגריות הענקיות מושכות בהן וטרקטורים ומכונות דיש והנוהגים בהם בחורים ובחורות יהודיים אף ישירו וידברו בשפה העברית, הנה זו היא מהפכה אמיתית. הבחורים ברובם ילבשו חולצות לבנות והמהדרין יקיפו מתניהם בחגורת גדילים משונצת ולרגליהם מכנסי גליפה ומגפי עור כיאה לשומרים רוכבים (חיל – בערבית). הבחורות תלבשנה שמלות "סרפן" שחורות או "חלוצקות" כחולות. הילדים מקושטים בחולצות טצ'וצ'ה צהובות ובצוארון רקום יושבים כולם צפופים בעגלה כטלאים, המטפלות מנסות להרגיעם ולהביאם לשיר משירי החג, וגם תחלקנה להם שתיה ודברי מתיקה. והנה יקרא הכרוז והתהלוכה כולה זזה ליעדה הסופי בגורן עין חרוד.

בראש, על סוס אדום – אביר, ירכב יצחק חנקין בנו של השומר הידוע – מראשוני הסתדרות "השומר" – אחרי הפרש יצעדו במלוכד בחורים ובחורות בלבוש ססגוני כאשר הבחורות נושאות כדים על כתפיהן וזרי פרחים בראשן. הבחורים נשאו במוט אשכול ענבים ענק. עתה כאשר ראש התהלוכה עובר כבר בשער הכבוד ונכנס לגורן – זנבה עדיין בעין חרוד ליד ה"כברות" בחצר. לאט לאט התכנסו הכל במקומם, העגלות מסודרות בשורות לפי משקים והקהל, לאחר שירד מהעגלות, תופס מקום מול הבמה, כל משק במקומו. והנה קול החצוצרה, מכריז על טכס הבאת הביכורים.

בראשונה שירת מקהלת הילדים בלוויית כנורות ומיד לאחר מכן עולות משלחות של המשקים (משלחת ממשק). והנה לפתע יכריז מאן דהוא ויפרט את מתנות הביכורים ואת שולחיהם: שני שקי גרעינים, 6 כבשים, כדי חלב, חלות דבש וכו'. אז יכריז הכרוז על פדיון הביכורים קודש לקרן הקיימת. הנה כי כן למען העם והמולדת המתחדשים בארצם העתיקה. עתה חוזר ומכריז הכרוז ומודיע בשם גזבר המשק על פדיון הביכורים 300 לירות טבין ותקילין. הנה זכינו לביכורי אדמתנו קודש למען הקרקע למען עם ישראל.

עם סיום התכנית יצאו כל המשקים חזרה ליישוביהם וההמולה הולכת וגוועת. הנה כי כן פרצנו פרץ, ונחוג את החג בצורה שונה מזו שחוגגו אבותינו בגולה. שהרי נאלצנו להצטמצם ולהתענות תחת מהלומות הגורל והנדודים תוך דחיקתם אל ד' אמות-קירות של בתי הכנסת ובתי המשפחה. עתה חזרנו אל השדה ואל המון העם הססגוני. בגולה הרי זה חג בית מלא תוכן רוחני עם זמירות ותפילות וסמלי חג בלבד, שרידי הפאר הפיזי שהיה בעבר. וכי אין זו משמעותו של הירק בחג השבועות או פרי ההדר וכפות התמרים בחג הסוכות. וכשם שבעבודת האדמה כיום הזה אנו קודחים בארות ונוקבים בסלע עד להגיענו למי התהום הזכים. גם מניחים צינורות רחבים על מנת להזרים שפעת מים זו הרעננה - כך מצווים אנו לחתור ולחדור אל מקור חגינו ולהעלות מתהומות חיי העם היהודי בעבר את "מי התהום" הזכים ביותר של תרבותנו העתיקה – על מנת לשוב ולהזרימם בצינורות ההשפעה שנסתתמו במשך השנים של תקופת הגולה.

אז נרווה צימאוננו לחיים מלאים ושלמים והדברים אמורים לא רק להלכה אלא למעשה ממש.

יצחק מיכאלי, מתרמילי, עמ' 88-90