מסע החירות ומשא האחריות - לצוותים

חירות שלילית, שאינה מבקשת מהאדם מאומה ורק מכירה בזכותו לחיות כרצונו.

חירות חיובית תובעת מהאדם ליטול על עצמו אחריות.

יציאת מצרים היא בעיקרה מסע אנושי, אישי וקבוצתי, שתכליתו אחת: מעבר מעבדות לחירות. חג החירות נחוג בכל תולדות האומה - בהיסוס מרדני במדבר המאובק בדרך אל מימוש ההבטחה; בהדר טקסי בחצרותיו המפוארים של בית מקדש; בנמיכות ובחשש בגטאות משפילים ברחבי גלות מנוולת. הסיפור סופר בכל דור ודור, בכל מקום ובכל מצב, משום שאבותינו הפיקו תקווה ומשמעות מאורו של מגדלור החירות שחג הפסח מקרין. אולם, מה טיבה של החירות שאנו מבקשים? אם עניינה הבלעדי הוא שחרור מעבדות, אנו - בני מדינה ריבונית הנהנים מהגנתם של מגילת זכויות אדם ושל צבא מתוחכם - פטורים משינון המסר. ואולם, החירות אינה מתמצה בשאיפה לשחרור משעבוד. שחרור יוצר חופש לנוכח האחר - פרעה - אך אין הוא מעניק למשוחרר חופש לנוכח עצמו. גם אדם משוחרר מבחינה פוליטית וחברתית אינו בהכרח בן חורין בהווייתו הפנימית.  מרידתו של עבד, המסתכמת באמירת "לא!" לאדון, אינה מבטיחה את חירותו, שכן גם היא, ממש כמו אמירת "כן!", אינה אלא ביטוי לתלות באדון. גם מי שניצח במאבק שחרור הרואי נותר שבוי במכלאות השעבוד - עבד שברוח - אם אין הוא מצליח להציב הצעה חלופית לאפשרות שאותה שלל. ההימלטות מעול, ללא עיצוב של תפישת עולם עצמאית שאינה מפנה את מבטה החוצה, אמנם מאפשרת חירות שלילית, אך אינה יוצרת חירות במובנה החיובי.

קשה הוא המאבק לשחרור מעבדות פיסית, אך קשה שבעתיים המאבק לשחרור מעבדות שברוח. שחרור משעבוד חיצוני מתגמל את האדם - אסוריו נפתחים; שחרור משעבוד פנימי, לעומת זאת, מטיל על האדם אחריות ומחייב אותו לנשיאה בנטל חדש. הפסיכולוג היהודי הנודע אריך פרום עמד על כך בהצביעו על הנטייה האנושית לחפש מנוס מהחופש. מי שמוכן להירתם לעולו של החופש נדרש למסע ארוך, המשתרע על פני כל חייו של אדם. מסע ללא סוף.
ההיסטוריה האנושית מלמדת, שבהיעדר חוויה פנימית של חירות וכל עוד לא גובשה אישיות בת-חורין, לא תתקיים פעולה של חירות.

קיום מבודד ומתמשך במדבר מכריח את האדם להסתמך על כוחותיו שלו. בכך מתחשל כוח רצונו ונוצקת דמותו העצמית. המסע במדבר אינו רק מסע במרחבי מקום וזמן, אלא מסע קיומי שאמור להעביר את העם מחוויית התלות בזולת - העבדות - לחוויית נטילת האחריות - החירות. לאחר רכישת החירות השלילית בליל יציאת מצרים, נדרשות 40 שנות התנסות ונדודים, כמו גם הכחדה פיסית של כל דור יוצאי מצרים, על מנת שהעם יטמיע לתוכו את הדרישה לחיות על פי הכרעתו שלו ולהפוך לריבון במובן הנפשי והתודעתי.

ומהימים ההם לזמן הזה: הדור שלנו, דווקא משום שהוא נהנה מחירות שלילית מרשימה שלא התקיימה משך אלפיים שנות גלות, חייב לעצמו דין וחשבון באשר לעמידתו באתגר החירות החיובית. הצלחתנו ביצירת חירות פוליטית - מדינת ישראל - ובביצורה, אינה מבטיחה לנו חירות פנימית-חיובית: אם ערכי החברה היהודית בישראל אינם מבוססים על ההכרה העמוקה בקשר שבין חירות לאחריות, או אז נותרנו חברת עבדים במובנה העמוק.
דומה שהמסע הישראלי לחירות נמצא רק בתחילת דרכו. רבים עד להכאיב הם הסימנים לפיגור מצטבר במסע לנטילת משא האחריות: ההתחשבות הדלה של מנגנוני המדינה היהודית בשיקולי מדיניות של צדק חברתי; הפגיעה השערורייתית המתמשכת במיעוט הערבי החי בתוכנו, שאת סופה אין לראות בעין; הוויתור על השתתפות דמוקרטית פעילה והבריחה לאסקפיזם פוליטי שהולכים ומתחזקים מעונת בחירות אחת לשנייה; הכמיהה למנהיגות חזקה שבידה מפתח למערת קסמים של החיים בעולם הזה; הקפיאה וההתקפדות של ההנהגה הדתית נוכח המודרנה והוויתור של הציבור הדתי על קריאה לאקטיביזם הלכתי שיונע על ידי מחשבה ביקורתית; ההפרטה הבלתי מרוסנת של הארגונים האחראים לאספקת מוצרים ציבוריים חיוניים; הידרדרות שירותי הבריאות והחינוך, תוך יצירת מערכות נפרדות לעשירים ולעניים; ושתיקת האינטלקטואלים בחברה הישראלית נוכח התופעות האמורות.
דורנו ניצב מחדש על גדות ים סוף. בניגוד לדור מצרים לא סמכנו על הנס ולא החרשנו. דורות של לוחמים וחלוצים שרו: "נס לא קרה לנו, פח שמן לא מצאנו". שילמנו דמי התנסות יקרים והצלחנו - הים נקרע וקמה המדינה היהודית הריבונית. ואולם, שחרורנו הפיסי, ממש כמו יציאת מצרים, הוא רק תחנת המוצא בדרך ארוכה. המסע אל החירות הפנימית טרם תם, הוא בקושי החל. פרוס לפנינו מדבר גדול, ולאחריו "ילידי ענק" מאיימים. משכו של המסע אל השחרור מעבדות - רכישת החירות השלילית - היה קצוב: אלפיים שנה; לעומתו, המסע אל החירות החיובית לעולם לא ייתם.

אבי שגיא הוא פרופ' לפילוסופיה ולימודי פרשנות וידידיה שטרן הוא פרופ' למשפטים באוניברסיטת בר-אילן

שאלות על המאמר:

1. מה המשמעות של שני סוגי החירות, חיובית ושלילית? ומה הקושי עם הגדרת החירות כשלילית? (במאמר המלא יש התייחסות לנושא הזה)
2. איזה אתגרים הכותבים מציבים עבור החברה הישראלית והאם הם מזדהים איתם?
3. הזמנה לשתף במקומות שבהם הם נקראים לבטא את חירותם ולקחת עליה אחריות. באיזה קשיים הם נתקלים ואיך מתמודדים. לדגמה מקומות שבהם החירות שלי אולי מצמצמת את חירותו של מישהו אחר.

פעילויות נוספות:

1. מסע לילי שמשולבות בו תחפושות ועצירה להכנת פיתות שמבוסס על סיפור היציאה של בני ישראל ממצרים שמסופר לילדים לפני.
2. פעילויות שמבוססות על שירי ההגדה כמו אחד מי יודע, ליצור את ההגדרות שלנו לכל אחד מהמספרים לצד הנוסח המסורתי.
3. חד גדיא – להציג ולעסוק בשאלות שקשורות למה קורה למי שחלש , האם תמיד החזקים הורגים את החלשים? אולי אפשר אחרת. איך אפשר להפסיק את המעגל של רודף ונרדף.
4. למבוגרים יותר חשבנו על חיבור לשאלות של בחירה חופשית ואחריות דרך שאלות שנוגעות לגיל מצוות, לשייכות לקהילה, לגיוס לצבא ועוד.

שני השירים המצורפים, עבדים וכל אדם צריך מצרים, יכולים לשמש עוד דרך להעלות את נושא החופש והאחריות שהוא מזמן.

עבדים /ברי סחרוף

עַל נְהַר אַסְפִּירִין יָשַׁבְנוּ

בַּמְּקוֹמוֹת הַמֻּכָּרִים

לֹא שׁוֹמְעִים לֹא רוֹאִים

כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ אֲוִיר

עוֹד מְעַט יִגָּמֵר הַסֶּרֶט

בְּקָרוֹב הַמְּצִיאוּת

הַתְּמוּנָה מְטֻשְׁטֶשֶׁת

וְהַצְּלִיל לֹא בָּרוּר

כִּי כֻּלָּנוּ עֲבָדִים אֲפִלּוּ

שֶׁיֵּשׁ לָנוּ כָּזֶה כְּאִלּוּ

פּוֹתְחִים פֶּה גָּדוֹל

וּמְחַכִּים לָעֹנֶג הַבָּא

כֻּלָּנוּ מְכוּרִים שֶׁל מִישֶׁהוּ

שֶׁמְּבַקֵּשׁ עַכְשָׁו תַּרְגִּישׁוּ

פּוֹתְחִים פֶּה גָּדוֹל

וּמְחַכִּים לַמָּנָה הַבָּאָה

חַלּוֹנוֹת רַאֲוָה יָפִים פֹּה

זֶה הַכֹּל לִמְכִירָה

גַּם אֲנַחְנוּ תְּלוּיִים

עִם פִּתְקֵי הַחְלָפָה

אָז מַה נַּעֲשֶׂה עִם הַכַּעַס הַזֶּה

מַה יִּהְיֶה עִם הַקִּנְאָה

כֻּלָּם רוֹצִים לִהְיוֹת חָפְשִׁיִּים

אֲבָל מִמָּה אֱלֹהִים מִמָּה

כֻּלָּנוּ עֲבָדִים אֲפִלּוּ

שֶׁיֵּשׁ לָנוּ כָּזֶה כְּאִלּוּ

פּוֹתְחִים פֶּה גָּדוֹל

וּמְחַכִּים לָעֹנֶג הַבָּא

כֻּלָּנוּ מְכוּרִים שֶׁל מִישֶׁהוּ

שֶׁמְּבַקֵּשׁ עַכְשָׁו תַּרְגִּישׁוּ

פּוֹתְחִים פֶּה גָּדוֹל

וּמְחַכִּים לַמָּנָה הַבָּאָה

כָּל אָדָם צָרִיך מִצְרַיִם /אמנון ריבק

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִהְיֶה לוֹ

אֵיזוֹ מִצְרַיִם,

לִהְיוֹת מֹשֶׁה עַצְּמוֹ מִתּוֹכָה

בְּיָד חֲזָקָה,

אוֹ בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם.

כָּל אָדָם צָרִיך אֵימָה וַחֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה,

וּנְחָמָה, והַבְטָחָה, וְהַצָּלָה,

שֶׁיֵּדַע לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם.

כָּל אָדָם צָרִיך תְּפִלָּה

אַחַת,

שְׁתֵהֵא שְׁגוּרָה אֶצְלוֹ עַל הַשְּׂפָתַיִם.

אָדָם צָרִיך פַּעַם אַחַת לְהִתְכּוֹפֵף -

כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף.

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִהְיֶה לוֹ

אֵיזוֹ מִצְרַיִם,

לִגְאוֹל עַצְּמוֹ מִמֶּנָּה מִבֵּית עֲבָדִים,

לָצֵאת בַּחֲצִי הַלַּיִל אֶל מִדְבַּר הַפְּחָדִים,

לִצְעוֹד הַיְשֵׁר אֶל תוֹך הַמָּיִם,

לִרְאוֹתָם נִפְתָחִים מִפָּנָיו לַצְּדָדִים.

כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף,

לָשֵׂאת עָלֶיהָ אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף,

כָּל אָדָם צָרִיך לְהִזְדָקֵףְ.    

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִהְיֶה לוֹ

אֵיזוֹ מִצְרַיִם.

וִירוּשָׁלָיִם,

וּמַסָּע אָרוֹך אֶחָד,

לִזְכּוֹר אוֹתוֹ לָעַד

בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם.