ספר חדש של בן וחבר עין גב - בית הקברות של שמשונה

תפוח המתעופף לו ממשאית עופות ישנה עמוסה בילדים, ואקדח שנשלף בזעם — כך מתחילה שנה סוערת בחייו של גדי בן השבע, הגדל בתחילת שנות התשעים בקיבוץ קטן בצפון. חגים וטיולים, תולעי משי בקופסה וראֹשנים בבִּיצה, מותה המסתורי של כוכבת ילדים אהובה ושיחות עם אמו, סבתו ואחותו – כל אלה הם הרקע לעולמו הפנימי של הילד הרגיש, שנטיות לבו שונות מאלו של אביו המרוחק ושל שאר חבריו הבנים בכיתה. בעוד חבריו אוהבים להתחפש לבוקרים ולחיילים, גדי מעדיף להתחפש לציפור ססגונית. בעוד הם אוהבים לתקוע יתדות לסוכה, מעדיף הילד החולמני לקשט אותה. בין אירוע לחג מנסה גדי למצוא היגיון במציאות שבה הוא חי, בעוד מסעה המתקרב של אמו למקסיקו, שם נולדה, מטיל עליו את צלו. באמצעות הדמיון הפורה שלו וידידותו עם שמשונה, עז המתגוררת בבית הקברות של הקיבוץ, הוא מנסה לעבד ולעכל את חיי היום-יום הישראליים, ובתוך כך להשלים עם מי שהוא ולחזק את זהותו.
בלשון עדינה ומדויקת משרטט גבריאל שאול קיבוץ בישראל של שנות השמונים, מבעד לעיניו הרואות כול של ילד אמן, יחיד ומיוחד. זהו ספר שובה לב המיועד לילדים גדולים ולהוריהם.

וכך מסביר גבריאל שאול את תהליך כתיבת הספר והרעיונות המרכזיים שבו:

הספר "בית הקברות של שמשונה" התחיל בתור קובץ של סיפורים קצרים באנגלית שכתבתי עוד כשהייתי בקולג' בניו-יורק. הסיפורים כולם מבוססים על זיכרונות וחוויות ילדות שלי בקיבוץ, מהולים בדמיון. בסיפורים ניתן להבחין בשוני של גדי משאר חבריו, ואיך בדרכו שלו הוא מתמודד עם השוני הזה ובאמצעותו מעצב את השקפתו על העולם. נולדתי וגדלתי בקיבוץ עין גב שעל שפת הכנרת וכל ילדותי ונעורי התמודדתי עם השונות שלי עד שיצאתי מהארון בגיל 22.

ההשראה לשמשונה העז היא מסיפור שחבר אמריקאי סיפר לי פעם על עז שגרה בבית הקברות בעיירה שלו כשהיה ילד. הסיפור קרץ לי מיד מכיוון שבתור ילד עבדתי פעמים רבות בדיר העיזים שהיה לנו בבית הספר בקיבוץ, ועז תמיד הייתה חיה שסימלה אצלי את הילדות בקיבוץ. פתאום כשהתחלתי לכתוב על שמשונה, כל החלקים הסתדרו.

את הספר ניתן לרכוש בחלק מחנויות הספרים, אבל הכי פשוט להזמינו באתר הוצאת הספרים 'פרדס':
 https://www.pardes.co.il/?id=showbook&catnum=978-1-61838-525-3