טיול בשתים / מנחם [פוסי] רגב, תל קציר

תמיד שכבר אחר צהרים,

אמא ואני הולכות בשתיים.

אני לא אוהבת ללכת לבד,

לכן אמא תמיד נותנת לי יד.

כך, אמא ובת נותנות ידיים,

הולכות לטייל אחר צהרים.

אני שואלת המון שאלות

ואמא תמיד שמחה לענות.

למה בגן לאורית תלתלים?

לאורי על האף המון נמשים?

לדנה שתי צמות ארוכות,

כשחן מחייך בלחייו גומות.

עופר ילד קטן וביישן,

רמי שמן וגם ילד סקרן.

מי זה קובע ומי מחליט

שכל ילד מיוחד ויחיד?

אמא שומעת, רוצה לענות

אבל לי יש עוד המון שאלות.

לשנה יש ראש למה אין לה זנב?

למה יש חורף אביב קיץ וסתיו?

למה אומרים: "איזה קור כלבים"

האם החום הוא "חום חתולים"?

כל השמשות שוקעות לים

האם הים לא יתמלא לעולם?

ואיך במזרח כל ערב ממש,

צץ ועולה לו ירח חדש?

אמא צוחקת, צחוק עד דמעות,

ילדה קטנה עם המון שאלות.

אמא אומרת: רק רגע שניה,

חכי אענה שאלה שאלה.

אני לה אומרת: אמא שטויות,

לא חשובות כאן התשובות,

מה שנחמד וממש כיף חיים

שאמא ובת יחדיו מטיילות

הולכות לאט עם ידיים שלובות

ומפטפטות ביניהן כמו חברות.

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

בתמיכת חטיבת ההיסטוריה של השומר הצעיר מקבוצת חבצלת

קישור לאתר הסיפורים הקודם: http://old-www.kibbutz.org.il/sipurim/