דילמה / אבישי גרוסמן, עין שמר

ועד ההנהלה של הקיבוץ החליט שהגיע הזמן לרוטציה. הם הגיעו למסקנה שעוזי ממלא את תפקיד האחראי על הנוי כבר שנים רבות והגיע הזמן לאפשר גם למישהו אחר למלא את התפקיד.

צריך לרענן את ניהול הענף וגם לאפשר לצעירים להתקדם ולפרנס בכבוד את עצמם ואת משפחותיהם. לאחר מילוי כול התהליכים המקובלים הוחלט להציע לגדי, צעיר נמרץ שזה עתה מלאו לו שלושים לקבל עליו את התפקיד. גדי נתן את הסכמתו לא לפני שבירר את גובה המשכורת שתוענק לו במסגרת תפקידו החדש. ביום המיועד לתחילת העברת התפקידים מצא את הכיסא עליו היה נוהג לשבת עוזי, מיותם. המשרד היה ריק, השולחן נקי מניירות ואפילו המגירות בהן היה עוזי נוהג לאכסן את ספרי החשבונות בלטו בריקנותם כאילו לא היו בהם הפנקסים מעולם.

גדי הכין לעצמו כוס קפה, התיישב על כיסא המנהלים והמתין. כאשר חלפה חצי שעה הרים טלפון וניסה לדבר עם עוזי. אבל הטלפון של מנהל הנוי המסיים היה סגור. חלפה לה שעה נוספת וגדי המופתע החליט ללכת אל חדרו של עוזי כדי לראות אולי משהו לא טוב קרה לו. הוא דפק בדלת דקות ארוכות עד שלבסוף שמע את קול המאשר לו להיכנס. עוזי שכב במיטה, פניו היו לא מגולחות ועיניו אדומות.

שלום עוזי, פתח גדי ואמר, אני זוכר שקבענו להיפגש הבוקר כדי להתחיל בתהליך הרוטציה בינינו. האם אתה מרגיש לא טוב? ואולי שכחת את שסיכמנו בינינו? ואולי קרה לך משהו שלא צפית לו כאשר סיכמנו על הפגישה? גדי סיים את שאלות ההבהרה ושלח מבט מודאג לעברו של חברו לקיבוץ שפניו הלכו והתקשחו, עד שנדמה היה שעוד מעט ויפרוץ בבכי. לאחר שתיקה של דקות ארוכות נשמע קולו של עוזי שהיה דק וצפצפני מהרגיל. אתה יודע שאני הודחתי מתפקידי כמנהל הנוי מסיבות בלתי מוצדקות לחלוטין. אתה גדי אמור לקבל את התפקיד אותו מילאתי במשך שנים רבות ואהבתי אותו מאוד. וחוץ מזה המשכורת שקיבלתי מהקיבוץ עבור מילוי התפקיד הזה נחוצה לי מאוד. כפי שאתה יודע, בגילי ובמצב בריאותי שלי ושל יותם. איני יכול למצוא לי מקור פרנסה אחר שאותו אוהב וגם יהווה בשבילי מקור הכנסה ראוי. למרות שאני מעריך אותך מאוד החלטתי להקשות עלייך את הכניסה לתפקיד אותו אתה יורש ממני בניגוד גמור לרצוני. אני רוצה לקוות שקשיים אלה ירתיעו אותך מלהיכנס לתפקיד כמנהל הנוי. אני יודע, המשיך עוזי את דבריו, שעשיתי את עבודתי ביעילות ובמסירות. אין שום סיבה לפטר אותי ממילוי התפקיד. מוסדות הקיבוץ שהחליטו להפסיק את עבודתי בענף הנוי, ולמנות אותך במקומי נהגו לגבי בחוסר הגינות משווע. ואתה, גדי, משתף אתם פעולה. אני רוצה שתדע שאין בכוונתי להעביר לך את התפקיד באופן מסודר וכול פרט הקשור אליו תצטרך לגלות בעצמך.

היינו פעם, חשב לעצמו גדי, ביחסי ידידות והערכה הדדית. זה כנראה נגמר. הפרנסה והיכולת לסייע לבנו החולה שעזב את הקיבוץ לפני שנים אחדות, קודמת אצלו כנראה לכול דבר אחר, כולל ידידות אישית ושמירה על האינטרסים של הקיבוץ שלנו. גדי היה מצוי היטב במצבו המיוחד של יותם, בנו היחיד של עוזי. מקור הידע שלו הייתה אשתו רחל שהייתה חברה בוועדת הפרט שדנה בנושא פעמים רבות. אזכור מצבו הקשה של הבן, הביך את גדי והוא התקשה להתמודד עם האווירה שנוצרה בפגישת חילופי התפקידים שהתקשתה להגיע לידי סיום. הוא הרגיש לפתע מבוכה וצער גדול שהוביל אותו לתחושה של חוסר אונים. לפתע סובב עוזי את פניו לעבר הקיר ודומה היה כאילו הוא מנסה להירדם. גדי הבין את מה שלא נאמר באופן מפורש, קם מכיסאו ושלח מבט נבוך לעבר המיטה עליה שכב חברו לקיבוץ, מרכז הנוי הוותיק, ועזב את החדר. לילה ללא שינה עבר על גדי. המחשבות על האלטרנטיבות העומדות בפניו התרוצצו במוחו, לעיתים הגיע למסקנה אחת ואחרי זמן קצר שכנע את עצמו לפעול באופן שונה ומנוגד.

גם לאחר ששתה את כוס הקפה של הבוקר עדיין המשיך להתלבט. לפתע קם ממקומו ופנה לעבר משרדו של מנהל הקהילה. בעודו צועד, הדילמה קדחה במוחו והוא התקשה לקבל החלטה. לאחר שנכנס לחדר הפתיע גדי את עצמו כאשר אמר בקול רועד שהוא מוכן לוותר על ההזדמנות לקידום שניתנה לו על ידי מוסדות הקיבוץ וחוזר לענף המטעים בו עבד במהלך השנים האחרונות.

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

בתמיכת חטיבת ההיסטוריה של השומר הצעיר מקבוצת חבצלת

קישור לאתר הסיפורים הקודם: http://old-www.kibbutz.org.il/sipurim/