דוגית שטה באגם נגבה - חזון או חזיון / מאיר מינדל, נגבה

לאחר שנגבה הוסיפה נפח של שני ענפים מתחדשים - איחוד שדות גד"ש עם משואות יצחק - (2003) וכן "קבלה לחברות" של פרות גבעת ברנר (2006), לא התחדש אצלנו דבר.

יום רדף יום, שבוע, חודש, שנה ושינויים - אין. הסטגנציה בעולמנו הסוער היא לא לטובת הארגון, ואת זאת ידע גם נח - סבא מסור, ערני ואכפתי.

וכך קלחו דבריו:

הואיל, ורק על עצמי לספר לא ידעתי, אסתפק במידע לקוני. אף כי אני אלמן, דאגתי ששנות חיי האחרונות בנגבה יהיו יפות. ילדיי ונכדיי התפזרו ברחבי הגלובוס והותירוני להזדקן בכבוד בקיבוץ. אני אוהב טבע, צפר, הוזה בכוכבים וכנחלאי פיקח, הולך מדי יום כמה קילומטרים בקצב של חי"ר. שמא אתחיל בסיפור? ענפים חדשים - אין, חידושים אצלנו - יש ויש. הכניסה הצפונית לנגבה שינתה את פניה; במקום שדות רחבי ידיים צמח לו הר עפר. הטרקטורים החרוצים הרימו ללא מאמץ כפות מלאי אדמת חרסית, והגבעה הפכה אט אט להר עפר קרח... בחלקו הפנימי נפער בור ענק, מאגר המים העתידי, שכוסה במשטחי גומי כדי למנוע את "בריחת המים " - חלחול אל מעמקי האדמה. המאגר זכה לשם "מאגר 105". לא רבים יודעים, כי הקרב של "שועלי שמשון" בגבעה 105 התחולל ביום ההולדת של הקיבוץ - 12/7/48. הקרב מנע את כיתורו של הקיבוץ. ביום קיץ אחד הוא התמלא ב-2.2 מליון קוב מים, הקיבוץ התכנס אל משטח הכבוד ליד האגם, נישאו נאומים נמלצים והוחלט על מיזם תיירותי חדש: "דיג, שיט וקיט".

לאחר הטקס פניתי למוסדות המשק וביקשתי להפעיל את המיזם הלכה למעשה. אמרו לי: אין כסף להשקעות, אין כוונה לעשות מיליונים מן המאגר, תפקידך- לדאוג ששלטי האזהרה ייתלו סביב. תצטרך לשמור שאיש לא יפגע בגדר, יסיג גבול, ייכנס לשטח הפרטי, יטבע ואחר כך משפחתו תתבע אותנו בבית המשפט... למרות התשובה ניסיתי לשכנע את "השלטונות", ואכן, ועדת משק החליטה לקדם את המיזם החדש של נגבה. ראשית, ביקשוני לתלות שלטי אזהרה בעברית, אנגלית ורוסית. שנית, מילאתי את המאגר בדגיגים שונים - קרפיונים, כסיפים, פורלים, נסיכות הנילוס ואף אלתית, הידועה בשם סלמון. לא שכחתי לצרף לאגם גם את דגי הגמבוזיה, שניזונים מצמחי מים, אצות ובעיקר- מיתושים לסוגיהם. שלישית: רכשתי אופני ים עם פדלים לעידוד התיירות האגמית.

כלי שיט נקנה גם עבורי - דוגית אמתית. בכל בוקר, חמוש במשוטים, נכנסתי לדוגיתי, שטתי ברחבי האגם ופיזרתי מזון לדגיגים. לאחר ריטואל הבוקר, הייתי מתיישב במכולה שקנו לי, פותח את המזגן המשומש, מוצא ברדיו את רשת ב' ומתחיל בהמתנה. הדייגים הראשונים היו מגיעים ב- 06:00 הם היו מעמידים את שמשיות ההצללה, משליכים את הקרס עם התולעת ומתחילים להמתין ל"מחול המצוף". אם המצוף יתחיל "לרקוד"- סימן הוא, שהדג החמדן בלע את הקרס ואת התולעת. אך מה לעשות, ולדגים השבעים היה המון זמן פנוי, והם לא מיהרו להילכד בפיתיון. בינתיים אל קבוצת המשכימים היו מצטרפות קבוצות דייגים נוספות. השמש הכתה בהם ללא רחם, אך הם היו חבויים תחת ההצללות וממתינים לדג שיילכד. השפה הרשמית של הדייגים הייתה רוסית. הדבר מנע אי הבנות, שכן כולם שידרו באותו התדר... המתנתי בסבלנות, כשעיניי נעוצות באגם. למקרה חרום קניתי גם אמבטיה ומילאתיה במים וב...דגים, שקניתי בשוק יום קודם.

בנעוריי, בארץ אחרת, הייתי דייג "מנוסה", כי דודי לימדני את כל התורה על רגל אחת. הייתי יושב על שפת הנחל וממתין לתנועתיות המצוף. בעוד שדודי היה שולה דג אחר דג, אני בעיניים כלות, הבטתי מהופנט במצוף, מאוכזב ומת משעמום. למוד ניסיון ואכזבות מימי נעוריי, ידעתי שלדגי האמבטיה תהיה דרישה:

ואכן, החל משעות השקיעה היו באים אליי הדייגים המתוסכלים וביקשו לקנות כמה דגים כדי לחזור הביתה עם "יבול הדיג" באמתחתם. הם ידעו, כי נשותיהם תאמרנה בסרקזם גלוי: "בזבזת יום שלם על דיג ולא הבאת ולו דג אחד? אתה רק מספר לי שהיית באגם. איפה בילית יום שלם?! לוזר היית ולוזר נשארת !!!". כדי שהדייגים יוכלו להוכיח להן, כי הם לא "מפסידנים", הם היו מביאים הוכחה- "הדג שהובא מן האגם". ואכן לדגי האמבטיה היה ביקוש רב; ברדת השמש, דייגי אשקלון, אשדוד וקריית גת היו פוקדים את המכולה שלי, ומשאלה בפיהם: "נוח, פוג'אלוסטה (בבקשה),תמכור לנו דגים שניים, ואני אביאם לבאבושקה, שתכין לנו דגים על האש, מרק דגים או געפילטע פיש". הייתי ממלא את פיה של השקית הגדולה במים, ומעביר לתוכה זוג דגים מן האמבטיה. גם הייתי ממלא את פי מים, שהרי הבטחתי לנצור את לשוני, אם אשאל ע"י אחת הנשים החשדניות והספקניות, על מעלליו של הבעל, ועל הצלחות הדיג שלו...

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

בתמיכת חטיבת ההיסטוריה של השומר הצעיר מקבוצת חבצלת

קישור לאתר הסיפורים הקודם: http://old-www.kibbutz.org.il/sipurim/