קיקה רם - הגננת המיתולוגית של יגור הלכה לעולמה בגיל 106

ב-ה' באייר תש"ח, יום הכרזת המדינה, נהרג אחיה, צבי בקרב על העיר עכו ועשרים שנה לאחר מכן, היא שכלה את בנה בצלאל שנהרג בתאונת אימונים, והיא היתה האם השכולה המבוגרת ביותר בישראל.

ביום הזכרון האחרון ראיינו אותה ישראל מושקוביץ וליאור אל-חי לידיעות אחרונות, ולהם סיפרה החיים בצל השכול: "האובדן היה נורא. כשבני נהרג צעקתי – בצלאל, איפה אתה? מה שנתן לי את הכוח להמשיך הייתה העבודה עם ילדי הקיבוץ. כולם היו הילדים שלי".

מזכ"ל התנועה הקיבוצית ניר מאיר: "קיקה היתה סמל לחינוך הקיבוצי, חינוך ערכי לדורות שנועדו להקים ולעצב את המדינה הזאת. היא לקחה את האסונות שניחתו עליה אל הנתינה והאהבה אל מאות הילדים שחינכה בגן ביגור במשך שנים רבות."

אחד מהילדים שעברו שהתחנכו בגן של קיקה הוא הפזמונאי, יורם טהלרב, שפרסם בעמוד הפייסבוק שלו פוסט מרגש ובו כתב בין היתר: "בספר ״משק יגור טיוטה״ שבו תיארתי דמויות רבות של אנשים שבקרבם גדלתי, כתבתי על קיקה:

"קיקה לוקחת אותי למרפאה
לתת לי זריקה. 
באיזה מקום? אני שואל
במקום הכי רך בגוף היא אומרת
אני ממשש את תנוך האוזן".

טהרלב הוסיף וכתב: "לפני שנים רבות עמדה לנגד עיני דמותה של הגננת היפה והחזקה הזאת כשכתבתי שיר שקראתי לו:  ״תביאו לי גננת״
תביאו לי גננת, גננת ישנה
שתעמיד את כל הארץ בפינה
גננת שנותנת מכות על הישבן
לכל החנטרישים של הגן. 
תרחיקו מעלי את הסלבריטיז
מן היפים והיפות נמאס לי כבר
לא מעניין אותי באיזה פאב ישבת
עם מי תפסת ראש בלילה על הבר. 
כל דוגמנית היום היא פרשנית פוליטית
ועומק המחשוף זה עומק מחשבה
ומי שלא נמצא לרגע בתקשורת
בשביל הרייטינג הוא מוכן לחזור גם בתשובה
אז אל תקחו אותי ליאכטה במרינה
ואל תכירו לי עוד מצליחן חמוד
ואל תציעו לי מסע תלאות בג׳יפים
עם כמה נובורישים וטבח צמוד. 
תביאו לי גננת, גננת ישנה
שתעמיד את כל הארץ בפינה
גננת שנותנת מכות על הישבן
לכל החנטרישים של הגן."

היא הותירה אחריה בת, פלורה, ארבע נכדות, 11 נינים וחימשית אחת (נכדה של נכדתה)