מאמרים משולחן ההדרכה של הגן הקיבוצי: חצר הגרוטאות – היום יותר מתמיד!

חצר הגרוטאות היא סביבת התחנכות עשירה ומגרה, המאפשרת משחק חופשי ובלתי אמצעי בחומרים, פריטים, אביזרים וחפצים מהעולם ה"אמיתי" – עולם המבוגרים. אנו יודעים שילדים לומדים על ידי התנסות עצמית במציאות (Piaget 1971) ושתהליכים קוגנטיביים מושרשים עמוק בהתנסויות הגוף בעולם הפיזי התלת מימדי (Wilson 2002). המסגרת החינוכית הקיבוצית/כפרית, מבית התינוקות ועד הגן, מאפשרת התנסות וחקירה של העולם בכל החושים, הן בפעילות בתוך הבית הן בטיול ועל אחת כמה וכמה בחצר גרוטאות עשירה ומותאמת.

המחקר ואנשי התיאוריה עסקו רבות בנושא המשחק. אריקסון (1937) ראה במשחק פעילות משחררת, המסייעת לילד לחזק את כוחות ה"אני" שלו ולהכינו ליצירת קשרים הדדים עם הזולת. ויניקוט טען (1995) שאדם מסוגל לשחק כשהוא מחובר למשאביו הפנימיים ומשתמש בהם באופן ספונטני, יצירתי וסובייקטיבי ובה בעת מחובר לאחר ולמציאות. לדעתו, היכולת להתרכז במשחק היא סימן לראשית היכולת להתרכז במחשבות, בעשייה וביצירתיות תרבותית ומדעית. על פי קליין (1987) המשחק אצל הילדים מקביל לחלומות ולאסוציאציות חופשיות אצל המבוגרים, מבטא משאלות שאינן מודעות ומאפשר ייצוג של דמויות והתנהגויות מופנמות, בדרך סמלית. 

כמו כל גורי היונקים המבלים שעות במשחק כדרך ללמוד את הכישורים הנדרשים כדי לשרוד, כך גם בני האדם. בני האדם, שצריכים ללמוד יותר מכל חיה אחרת, זקוקים לזמן משחק יותר מכל החיות האחרות. תוך כדי משחק ואינטראקציה עם הסביבה ילדים לומדים ומתרגלים כישורים אוניברסאליים (הליכה, שפה, כישורים חברתיים)  וכישורים שונים המתאימים לתרבות שבה הם מתפתחים. יש לילדים דחף חזק להתבונן במבוגרים לחקות אותם ולשלב את הפעילויות שלהם במשחק החופשי (גריי 2003).

בעבר שיחקו ילדים בחופשיות מחוץ לבית, במשך שעות רבות ללא השגחת מבוגר. המשחק אפשר את ההתנסויות, החקירה, האינטראקציה החברתית, התמודדות עם פחדים עם כישלון ועוד. הרבה סיבות גרמו לאורך השנים לשינוי דרסטי בזמן הפנוי למשחק וחקירה עצמאיים של ילדים. כיום, גם הסביבה הכפרית הופכת יותר ויותר צפופה ומסוכנת וילדים כבר מהגיל הרך נמצאים יותר ויותר בחוגים ומול מסכים ומבלים יותר זמן בישיבה במושב הבטיחות ברכב, בטיולון או בעגלת הסופר מאשר במשחק ואינטראקציה בלתי אמצעית עם הסביבה. פיטר גריי, פסיכולוג ומרצה בכיר לפסיכולוגיה בבוסטון קולג', במאמרו "תנו לילדים לשחק", מתאר את השחיקה בזמן המשחק החופשי מאמצע המאה העשרים ועד היום ואת הקשר שלה לעליה המתמשכת של חרדה ודיכאון, דעיכה באמפתיה ועליה בנרקיסיזם בקרב צעירים לאורך השנים (גריי 2003).

החצר היא אתר התחנכות ייחודי, המאפשר זמן משחק חופשי איכותי וקריטי להתפתחות, המלווה בעידוד ובתיווך של מבוגר משמעותי – הגננת וצוות המחנכות. תינוקות וילדים הגדלים ללא התנסות ממשית ובלתי אמצעית בחומרים והפריטים המרכיבים את עולמינו, ללא חצר גרוטאות, גדלים במציאות מדומה. חצר הגרוטאות עשויה מחומרים ממשיים, חומרים המרכיבים את עולם המבוגרים. "כאשר הילד משוחרר לחצר הגרוטאות, הוא יודע שהוא נמצא במגרש של הממשות, ולא בסימולציה של המציאות" (האס 2008).

הפעילות המיטבית בחצר גרוטאות מותאמת גיל מאפשרת משחק חופשי ובטוח דרכו יכולים ילדים לרכוש ידע, כישורים ומיומנויות לחיים יותר מכל פעילות אחרת. החצר היא עולם הילדים אך כללי הבטיחות בה זהים לכללי הבטיחות בעולם המבוגרים. אחת המשימות החינוכיות שלנו היא להנחיל לילדים את כללי הבטיחות כך שיוכלו לזכור אותם ולפעול על פיהם. בנוסף – הבחירה הקפדנית של החפצים הנכנסים אל החצר, הטיפול והתחזוקה היומיומית של הגננת וצוות הגן תורמים רבות לבטיחות החצר (1).

החצר מאפשרת את החופש לבחור מה לעשות, במה להתמקד? מה מעניין אותי עכשיו? ולשם ללכת. הפעילות משוחררת ומאפשרת להפעיל את כל כוחות היצירתיות והדמיון. החצר מאפשרת אימון ושיכלול היכולות המוטוריות המתפתחות – זחילה, הליכה, ריצה, טיפוס. התמודדות עם גובה/ פחד מגובה – המותאם לגיל, טיפוס נמוך לתינוקות וטיפוס לגובה אצל הגדולים יותר.

חצר הגרוטאות  מזמנת לילדים אינטראקציות חברתית רבות, אימון ופיתוח מיומנויות חברתיות – מיומנויות הצטרפות למשחק, הבעת רגשות, דיון, משא ומתן, עבודת צוות, לדעת לוותר או לעמוד על שלך - מיומנויות שנמצאו קריטיות עבור הילדים.

הפעילות בחצר מאפשרת פורקן וביטוי בונה באפיקים מגוונים - שימוש בכוחות הפיזיים, למשל, הרמה ודחיפה של משקל כבד.  פורקן של תוקפנות – מותר לילדים בחצר: לפזר וללכלך, לקרוע, לפרק ולשבור, לקלקל ולזרוק, לצעוק ולהתבטא כרצונם, כל עוד הם לא פוגעים בעצמם או בחבריהם. פורקן של צרכים יצריים – עבודה בחומרי ניסוי, מים ואדמה. התמודדות ואימון יכולת הוויסות של רגשות קשים כמו תסכול מחוסר הצלחה, כעס או אכזבה, פחד.

הפעילות בחצר הגן הבוגר (4-6 ש') מאפשרת פיתוח משחק דמיוני וחברתי-דרמטי כביטוי אישי של פחדים, מתחים, הזדהויות ועיבוד חוויות. הילדים בגיל זה מסוגלים לתכנן, לעצב ולפתח בעצמם מבנים ובניות אישיות או קבוצתיות, תוך שילוב דרכי המשחק והפעילויות המוטוריות, ובאותו הזמן לקיים אינטראקציה חברתית מורכבת (האס 2008).

כדי לגדל ילדים שמחים, סקרנים, יצירתיים, בטוחים בעצמם, מתרגשים ורגישים, חברותיים, לא פוחדים להיכשל – ולנסות שוב, צמאים לדעת ולחקר, אוטנטיים בהבעת צרכיהם ורגשותיהם, עלינו ראשית להיות כאלה בעצמנו!! 

תפקידה המרכזי של המחנכת, אם זו הגננת או אחת מנשות הצוות השותפות בעשייה החינוכית, הוא להיות באינטראקציה משמעותית ובפעילות מתווכת עם הילדים בחצר הגרוטאות. תיווך אנושי עשוי להביא את הילד לניצול יעיל יותר של התנסויותיו העצמיות (פויירשטיין 1998) ותפקידה של המחנכת הוא להיות בנוכחות פעילה, מכוונת, מווסתת, מנחה ומעודדת. הגננת "עובדת" עם הילדים בחצר ועסוקה בפעילות תיווכית כל העת.

"לא הגרוטאות שנאספו הופכות את החצר לאתר התחנכות, אלא אישיות המחנכת. התייחסותה לחצר ולפעולת הגומלין של הילדים בתוכה יוצרת את ההבדל בין חצר דלה ושגרתית לסביבה חינוכית עשירה ומפרה. מחנכת הרוצה להפוך את החצר שלה לסביבה משמעותית להתפתחות הילדים עושה את עבודתה תוך הבנה, התמסרות והתמדה:

הבנה משמעותה – הבנת המטרות החינוכיות של החצר, הבנת התכנון והתכולה של החצר, הבנת דרכי ההתנסות והלמידה של הילדים בחצר.

התמסרות משמעותה – התמסרות לאחריות בלעדית על החצר, התמסרות להשקעת כוחות רוחניים בחצר, התמסרות להשקעת כוחות גופניים בחצר.

התמדה משמעותה – התמדה בטיפוח שוטף של החצר, התמדה בניפוי ובחידוש תכולת החצר, התמדה בפעילות גומלין תיווכית עם הילדים בחצר" (האס 2008)

כדי להקים ולקיים חצר גרוטאות אכן צריך מחנכת או מחנך ה"משוגעים לדבר", המבינים את העושר והפוטנציאל העצומים הגלומים באתר התחנכות שכזה ויכולים להדביק את הצוות שלהם והקהילה באותו ה"חיידק". מעבר להבאת גרוטאות, חומרים וחפצים מהטיול היומי ואיסוף גרוטאות של הגננת והצוות, גיוס הקהילה והעלאת המודעות לאיסוף והבאת הגרוטאות, למערכת הגיל הרך בקיבוץ או לפעוטון ברמת גן, הוא חלק חשוב בעבודה החינוכית/מקצועית של הגננת. בדרך זו מחברת הגננת את הקהילה וההורים לעשייה החינוכית היומיומית. 

הבחירה להיות מחנכת בגיל הרך הגיע אצלי מתוך תחושת שליחות עמוקה. מצאתי שהחיבור לילדים המתפתחים מחבר אותי באופן העמוק ביותר להתפתחות שלי כאדם. העבודה כמחנכת היא מאתגרת בכל המובנים, הפיזיים, הרגשיים, השכליים והמנטאליים, אך החיים הם תהליך דינאמי של התהוות, צמיחה ויצירה, סקרנות, חקירה ופליאה (אבינון 2012) והבחירה בחינוך מזמנת את כל אלה בעבודה עצמה.

להבנה רחבה והעמקה בנושא, ממליצה לקרוא את הספר "אמא תראי זה אמיתי" האס, מ. צילה, ג. (2008)

שולחן ההדרכה של הגן הקיבוצי מציע סדנה, השתלמות והדרכה בנושא חצר הגרוטאות

======

מוראל ישראלי, אמא לחמישה.
15 שנים גננת, 10 שנים מנהלת ומדריכה מערכות חינוך בגיל הרך. 
בעלת תואר שני בחינוך, במסלול להתפתחות הילד עם התמחות בוויסות חושי, בר אילן.
מדריכה בשולחן ההדרכה של התנועה הקיבוצית – הגן הקיבוצי.

ביבליוגרפיה

אבינון,י. (2012) חינוך לחיים מלאי משמעות. בתוך: תדמור,י. ופריימן,ע. (עורכים) חינוך מהות ורוח. הוצאת מכון מופת. ע"מ 69-80

גריי פ. תנו לילדים לשחק (2013) מתוך האתר: https://alaxon.co.il

האס, מ. גביש, צ. (2008) אמא תראי זה אמיתי, חצר הגרוטאות כמשל לחינוך בילדות המוקדמת. הקיבוץ המאוחד תל אביב

ויניקוט, ד. (1995 [1971])  משחק ומציאות. תל-אביב: עם עובד.

פויירשטיין, ר. (1998) האדם כישות משתנה - על תורת הלמידה המתווכת. הוצאת משרד הביטחון

Erickson, H. E. (1937). Configuration of pre-adolescents. American journal of orthopsychiatry. 21, 667-692.

Klein, M. (1987) Contributions to Psychoanalysis 1921 – 1945. London: Hogarth Press 

Piaget, J. (1971) The Science of Education and the Psychology of the child. New York Viking

Wilson, m.(2002) "Six Six Views of Embodied Cognition". Psychonomic Bulletin & Review, 9 (4), 625-636

(1) פירוט החפצים והחומרים שאין להכניס לחצר ניתן למצוא בספר "אמא תראי זה אמיתי" האס,מ. צילה,ג. (2008). עמ' 108.