כל מה שמעניין בתנועה הקיבוצית ובקיבוצים - בניוזלטר השבועי

בלון נפץ ששוגר מרצועת עזה התפוצץ אמש (רביעי) סמוך לבית בקיבוץ במועצה האזורית אשכול. לא היו נפגעים בגוף, אך נזק נגרם לחלונות הבית. מייד לאחר האירוע הגיעו כוחות הביטחון לקיבוץ. מדובר צה"ל נמסר כי זוהה זר בלונים שנשא עצם חם מדרום רצועת עזה לשטח ישראל. עוד נמסר כי העצם ככל הנראה התפוצץ באוויר. 
לפי דיווח בחדשות "כאן" ב', גם בשבוע שעבר התפוצץ בלון נפץ מעל אותו קיבוץ. בשבועות האחרונים חלה הסלמה נוספת בדרום, אשר כוללת הפגנות אלימות על הגדר ובלוני נפץ ותבערה.

שושי, חברת הקיבוץ שביתה ניזוק מהפיצוץ: "היה מאוד לא נעים הפיצוץ, אבל התעשתתי מכיוון שאני חיה פה כבר 50 שנה ואני רגילה לכל האירועים שקורים פה. לא התפניתי לא במלחמות ולא במצבי החירום, כך שאני כבר רגילה."

רננה יעקב, חברת הקיבוץ ומנהלת האגף האסטרטגי במועצה האזורית אשכול סיפרה: "מעבר לעובדה שנגרם נזק לבית, נגרם גם נזק נפשי. בכל פעם שיש אירוע כזה, למרות שזה נשמע נעים, 'בלונים', זה מסוכן וקטלני, וזה גורם לנזק נפשי. זו לא הפעם הראשונה. ביום שישי האחרון נפל אצלנו עוד בלון ובנס לא היו נפגעים. אבל הנפש נפגעת שוב ושוב. אנחנו מצפים מממשלת ישראל לעשות סוף לתופעה הזאת ולמצוא פתרון".

גדי ירקוני, ראש מועצה אזורית אשכול: ״בלוני הנפץ והתבערה הם טרור לכל דבר והפעם אנו מתמודדים עם עליית מדרגה של טרור זה. תושבי אשכול גילו אורך רוח מופתי ואפשרנו לקובעי המדיניות ולצבא למצות דרכי טיפול במיגור הטרור על ישובינו . לא נשלים עם המציאות הזאת ואנו מצפים לפתרון מיידי שיבטיח שקט ארוך טווח.״

באירוע שאורגן על-ידי ניצן שהם, האחראית על חיילים הבודדים בקיבוץ והפרויקטורית בפועל של המיזם, נכחו נעמי לוי, אלמנתו של צביקה ובנותיהן, ראש עיריית פרנקפורט אווה בקר, מזכ"ל התנועה הקיבוצית ניר מאיר, אלוף (מיל.) טל רוסו (מספר 2 במפלגת העבודה), אלוף (מיל.) אלעזר שטרן (יש עתיד – כחול-לבן), ראש המועצה האזורית זבולון עמוס נצר, מזכיר הקיבוץ אודי פלד, מנהלת פרויקט החיילים הבודדים בתנועה הקיבוצית, יעל אייזנר, הצלם ומוציא ספר על החיילים הבודדים, רפאל ארליך, חברי הנהלת הקיבוץ וחבריו של צביקה לאורך השנים.

נעמי לוי אמרה לבאי האירוע: "היה מאד מרגש להיכנס ולראות את השלט בכניסה המוקיר את צביקה ופועלו. אני שמחה שהוא זכה לראות תמונות של תהליך הפיכת המקום למה שהוא היום, והלוואי שיהיו כאן הרבה חיילים וחיילים משוחררים שיוכלו ליהנות ממה שהמקום הזה נותן, ושהפרויקט הזה יורחב לקיבוצים נוספים".

ניר מאיר סיפר לנוכחים והנוכחות על הייחודיות של הבית: "לראשונה יהיה מקום לחיילים בודדים לאחר השחרור, בו יוכלו באמת להיכנס לאזרחות ב"נחיתה רכה" ככל האפשר. ביום שצביקה נפטר התקשר אלי יו"ר הסוכנות היהודית יצחק (בוז'י) הרצוג ואמר לי שהוא רוצה להקים פרויקט לזכרו, אמרתי לו – הנה יש לנו אחד כזה שמתאים בדיוק. זה כמובן לא במקום התמיכה לחיילים בודדים בזמן השירות, אלא בנוסף".

אלוף (מיל.) טל רוסו: "זה מרגש אותי מאד. אמרו שצביקה היה מצטרף אלינו, אבל זה היה הפוך, אנחנו הצטרפנו לצביקה. מפעל חייו הפך לא רק למפעל לחיילים בודדים שמשתחררים, אלא גם מפעל הנצחה הכי מרשים שיש. אני רוצה להודות לכל העושים במלאכה. כבן קיבוץ חולתה, שהוריו חיו בו עד יומם האחרון, אני רואה בעצמי נציג של ההתיישבות העובדת והחקלאות במפלגת העבודה ובכנסת."

יעל אייזנר:  "מבחינתי, זה יום חג וצביקה לגמרי אתנו כאן, כפי שאני מרגישה אותו בכל בוקר. זכיתי להמשיך את דרכו של צביקה, ואני ממשיכה את דרכו עם כל ההתלהבות וכל המרץ להרחבת מפעל זה. צביקה היה המצפן והמגדלור שלנו ולימד אותנו שזו זכות גדולה לתת למען חיילים בודדים."

באתר המוזיאון מודגש בין היתר כי - "בית לוחמי הגטאות ממחיש גם את גודל חזונם של מייסדיו, אשר שמו מאחוריהם את השכול והאימה והגיעו אל הגליל המערבי כדי להקים דווקא כאן את הקיבוץ המשגשג לוחמי הגטאות ואת המוזאון הפועל בו".

פעילי התנועה שמעו את מנכ"ל המוזיאון שנכנס לתפקידו בשנה האחרונה, יגאל כהן (אילון) ויו"ר הוועד המנהל, נגה בוטנסקי אשר הדגישו את החשיבות של הקשר בין התנועה הקיבוצית, השותפה באופן שווה ביחד עם הקיבוץ בשימורו ופיתוחו של ''הבית", וכן של חברי הקיבוצים, אל המוזיאון – הייחודית שלו והחשיבות של התערוכות בו והמוצגים הנדירים בו לזכר השואה והלוחמה היהודית.

פעילי התנועה סיירו במוזיאון בהדרכתם של אנשי הבית – רון כהן (כפר מסריק) וירון ירון. 

מנכ"ל בית לוחמי הגטאות, יגאל כהן, אמר לאנשי התנועה: "נכנסתי לאחד התפקידים המרגשים בחברה הישראלית. חשוב להפוך את הבית הזה בהוויה הישראלית, למקום שמגיעים אליו מכל מקום בישראל ובעולם. הבית הזה מסמן בעיני משהו מהותי בחברה בישראל, ודרך חינוכית אליה צריך לשאוף בחברה הישראלית. אנחנו חווים ברחבי העולם גל בלתי נסבל של תופעות אנטישמיות וגזענות, וזה רק מדגיש כמה המקום הזה חשוב".

יו"ר הועד המנהל, נגה בוטנסקי: "בימים כאלו אני שוב חוזרת אל מילותיה מעוררות ההשראה של צביה לובטקין ב"סוד כוחה של התנועה": יכולנו לעמוד בגטו כאשר עמדנו רק מפני שהיינו קולקטיב, תנועה, מפני שכל אחד ידע שאין הוא בודד. כל יהודי הועמד בודד מול גורלו. יחיד ועזוב בפני האויב כביר הכוח. אך אנחנו עמדנו מהרגע הראשון ועד הסוף כקולקטיב, כתנועה. הרגשה זו, שישנה תנועה, שיש ציבור אנשים הדואגים איש לרעהו, שקיימת דרך משותפת, היא שאפשרה לכל אחד מאיתנו לעשות את אשר עשינו". 

ביום שישי של השבוע הקודם, פורסם במוסף נדל"ן של העיתון הכלכלי 'דה מרקר' (מקבוצת 'הארץ') ריאיון מקיף עם מזכ"ל התנועה ניר מאיר בנושא הבנייה. בריאיון מפנה מאיר אצבע מאשימה לעבר המדיניות של רשות מקרקעי ישאל (רמ"י) בנושא הבנייה בקיבוצים ("האויב הכי גדול של הציבור בישראל כיום הוא רמ"י, הם אחראים ליוקר המחייה בגלל ספסרות"), וכנגד העיוולת הגדולה שטמונה בשיטת הוותמ"ל: "הוותמ"ל היא שערורייה שההיסטוריה לא תסלח עליה. טיפשות מוחלטת שהיתה צריכה לעבור מזמן מהעולם". 

מאיר חולק מחמאות לשר האוצר כחלון ("כחלון עשה דבר מדהים עם מחיר למשתכן — הוא הפסיק את הספסרות הבזויה על הקרקע, וחילק אותה בחינם כדי לבנות דירות. בזה כחלון עדיף פי מיליון על קודמיו, כי לראשונה מאז העלייה הגדולה מברית המועצות, המדינה סוף־סוף התנהגה כמי שאחראית לבנות בתים ולא כמי שאחראית על השאת הרווח מהקרקע") ומבטיח שבקיבוצים יבנו הרבה יחידות דיור בשנים הקרובות אם רק יפסיקו להפריע להם, אך גם קובל על המצב הקיים והדימוי הלא מוצדק של הקיבוצים בעיני הציבור הכללי: "קרקעות רבות נמצאות בשטחים המוניציפליים של הקיבוצים — אבל אנחנו לא יכולים לבנות גם אם אנחנו רוצים. לא נוכל להפוך את מטע האבוקדו לשכונת פאר בלי אישורים, ואם נקבל אישור  נשלם על שינוי ייעוד כמו כל אזרח מדינת ישראל. זה לא באמת שלנו. זה סוג של טרגדיה – אנחנו שומרים על עתודת הקרקעות של ישראל במחיר מגוחך, והציבור מאשים אותנו שאנחנו גזלנים."

בחודש ספטמבר האחרון נפתח המחזור הראשון. בחודשים שעברו התנסו החניכים והחניכות בחיים משותפים, בלימוד בנושאים שונים ומגוונים, התנדבו ועבדו בקהילה ועסקו רבות בגיבוש תפיסת עולם, מיומנויות וכלים לחיים בעתיד.  קיבוץ יחיעם הוא מהמקומות היפים בארץ, ודרך סיפורי וותיקי הקיבוץ נחשפו החניכים והחניכות לרוח וערכי החלוציות והציונות שהובילו להקמת הקיבוץ ועמידתו במתקפות אדירות במלחמת העצמאות. 

מכינת רעות מיועדת לבוגרי י"ב מכל רחבי הארץ, ושואפת לייצר תמהיל מגוון המייצג את כל רבדיה של החברה הישראלית, ובדגש על אוכלוסיות וחניכים מקהילות שלא מגיעים למסגרות קדם-צבאיות באופן טבעי. המכינה היא מכינה למנהיגות בחברה הישראלית ועל כן מכוונת למועמדים מובילים ובולטים ביישוביהם. במסגרת התוכנית למדו החניכים תחומים מגוונים: חינוך, ציונות, סוציאליזם, שותפות יהודית-ערבית, פלורליזם יהודי ופוליטיקה. כמו כן, הם סיירו וטיילו בארץ ונפגשו עם מנהיגים מקומיים וארציים.

כחלק מתוכנית המכינה, כלל בוגריה ילוו במהלך שירותם הצבאי ועד השחרור, מתוך תפיסה של המשכיות המכינה בחיי הבוגר ומיצוי תהליך ההשפעה בצה"ל.

ראש המכינה דן ורדי (חבר קיבוץ פלך) אשר הוביל בשנה האחרונה את מהלך ההקמה והמיסוד של המכינה, אמר באירוע: "הקבוצה סיימה את השנה בהשתתפות 26 חניכים וחניכות, ונמצאת בימים אלו בשיא תהליך הגיוס לקראת השנה הבאה. קיבלנו משימה גדולה - להקים מכינה לתפארת, אשר תיתן מענה לקהלים מגוונים ותיאבק על אתוס ישראלי משותף, דמוקרטי, הומניסטי ושוויוני. אני מרגיש שאנחנו יוצרים פה דבר חשוב, ואני גאה להוביל את התוכנית מלידתה. כחלק מהרצון להתרחב ולהשפיע, התוכנית היא להגדיל את המכינה במחזור ב' למעל 40 משתתפים!"

מתוך רצון להשפיע על דמותו של צה"ל ואופייה של החברה הישראלית, אנחנו מאמינים שככל שנחשוף ונכשיר יותר צעירים בתחילת דרכם לרעיונות העומק ואורחות החיים הסולידריים של התנועה הקיבוצית, נוכל להשפיע יותר בכיוונים הרצויים והחשובים לנו.

אנחנו רואים במכינה אפיק י"ג חשוב וחדש בתנועה שאנחנו מאמינים שילך ויתרחב.

 להרשמה לכנס הגיוס הקרוב למכינת רעות לחצו כאן

למידע נוסף על המכינה לחצו כאן

את היום פתחה עו"ד מרב ניב מהמחלקה המשפטית של התנועה במתן רקע כללי על היסטורית הקליטה לקיבוצים כולל נתונים הסוקרים את הנושאים המרכזיים איתם התמודדו הקיבוצים בשנים האחרונות כגון: הצורך בהרחבת הקיבוץ, סוגי ההסדרים הפנימים שהתקיימו על מנת לאפשר המשך קליטה וכו'.

עו"ד ניב הדגישה בפני הבאים כיווני חשיבה כגון החשיבות של הקליטה לחברות, חשיבות המעמד אליו החבר נקלט ועוד. 

לאחר דבריה של עו"ד ניב, הציגו ממלאי התפקידים ברגבה, געתון וסער אתגרי צמיחה איתם התמודדו. הקבוצה התפצלה לשלוש קבוצות דיון ושמעה על האתגרים וההצלחות בתהליכים השונים.

בהמשך היום ניתנה סקירה על ידי איילת הריס, רכזת צמיחה ופיתוח קהילה בצפון, מגילות וחבל אילות בתנועה הקיבוצית, ששיתפה בכך שהמחלקה לצמיחה ופיתוח קהילה נמצאת בהתהוות בימים אלו. לאחר תקופה של מיפוי בקיבוצים, מועצות ובתוך התנועה מתגבשות תכניות עבודה שיתנו מענה ותמיכה בתהליכי הקליטה והפיתוח של הקיבוצים הן ברמת ממלאי התפקיד, בתהליכים קהילתיים לכלל הקהילה והכשרות אזוריות שכבר מתקיימות. כל אלו יתבצעו בשותפות עם השחקנים במרחב כגון המועצות האזוריות, החטיבה להתיישבות ועוד.

בעקבות המפגש הזמינו חלק מהקיבוצים את נציגות התנועה הקיבוצית  להגיע לקיבוצם כדי לתת מידע לקיים שיח בנושא.

.

יורי קנדל הצטרף לדירקטוריון הקק"ל ויחליף את אופיר ליבשטיין שנבחר לראשות המועצה האזורית שער הנגב.

קנדל (להבות הבשן) הוא רכז המחלקה הרעיונית של מרצ בתנועה הקיבוצית ומחזיק תיק ההתיישבות באגף לדמוקרטיה בהסתדרות החדשה.

יו"ר קק"ל דני עטר בירך את קנדל, וכמו כן הוחלט כי ייכנס במקומו של ליבשטיין בוועדות הדירקטוריון: חינוך ומינהל פיתוח הקרקע.

יורי קנדל: "אהיה מעורב בפעילות הציונית חינוכית, פורמלית ובלתי פורמלית - בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית של ישראל, ובהכשרת מנהיגות צעירה במסגרת תנועות הנוער והמכינות הקדם צבאיות, וכמובן בחיזוק ההתיישבות ופיתוח חקלאות בת קיימא."

ב-ה' באייר תש"ח, יום הכרזת המדינה, נהרג אחיה, צבי בקרב על העיר עכו ועשרים שנה לאחר מכן, היא שכלה את בנה בצלאל שנהרג בתאונת אימונים, והיא היתה האם השכולה המבוגרת ביותר בישראל.

ביום הזכרון האחרון ראיינו אותה ישראל מושקוביץ וליאור אל-חי לידיעות אחרונות, ולהם סיפרה החיים בצל השכול: "האובדן היה נורא. כשבני נהרג צעקתי – בצלאל, איפה אתה? מה שנתן לי את הכוח להמשיך הייתה העבודה עם ילדי הקיבוץ. כולם היו הילדים שלי".

מזכ"ל התנועה הקיבוצית ניר מאיר: "קיקה היתה סמל לחינוך הקיבוצי, חינוך ערכי לדורות שנועדו להקים ולעצב את המדינה הזאת. היא לקחה את האסונות שניחתו עליה אל הנתינה והאהבה אל מאות הילדים שחינכה בגן ביגור במשך שנים רבות."

אחד מהילדים שעברו שהתחנכו בגן של קיקה הוא הפזמונאי, יורם טהלרב, שפרסם בעמוד הפייסבוק שלו פוסט מרגש ובו כתב בין היתר: "בספר ״משק יגור טיוטה״ שבו תיארתי דמויות רבות של אנשים שבקרבם גדלתי, כתבתי על קיקה:

"קיקה לוקחת אותי למרפאה
לתת לי זריקה. 
באיזה מקום? אני שואל
במקום הכי רך בגוף היא אומרת
אני ממשש את תנוך האוזן".