אדם כעץ השדה / אורי בית אור, [גבים]

בננה וצימוקים

פרנסי ציבור לא עוסקים בפרנסות. כך, כשקיבוצנו התיישב על קרקעיתו בנגב שבין הקיבוצים, אמרו המוסדות המיישבים למתיישבים "לכו והתפרנסו זה מזה".

ולא יצא מזה אפילו כהוא זה. אמרו שהנגב חם כמו בעמק הירדן. חסרים בו מים? נביא מים ויהיה גן עדן. בהתאם, נטענו בננות. הבאנו מים ושתילים, עיבדנו את הקרקע הלסית. המוזות התפתחו יפה אבל נתנו ב-נא באוזן. נטענו גפנים, המון זנים. דווקא הניבו לא רע - וכבר חשבנו לייצר צימוקים, כי הגרגרים היו גדולים, בשרניים. ייבשנו. זה הצליח, אבל קיבלנו רק זגי עור וגלעינים.

חרוב

אחרכך ובסמוך, כלכלן הקיבוץ הכריז שלפי חשבון, חמישים עצי חרוב שווי ערך תזונתי לדונם פלחה. נטענו כמה עצים לניסיון ברפת. שם לא צריך לדשן ולהשקות. החרובים יצאו עם טעם מדי מקומי. הערך התזונתי היה אמיתי, אבל אף בעל חיים לא הסכים לטעום מן הלא-טעים ולא-נעים הזה.

נוי

בין כה וכה קם לו איש הגן, שבקיבוץ קוראים לו נויניק בשל היופי הסביבתי שהוא מזניק. תחילה נטע איקליפטוסים. גדלו יפה והעצימו. ילדים התקשו להאמין שהנויניק שלנו כלכך חזק שהוא יכול לשתול עצים ענקיים כאלה. עצים נהדרים שנעדרו כל פרי. אז נטע על הגבעה שבמרחבנו אזדרכות. היה זה במקום שלא היה בו איש ולא גר בו איש. אבל הוא אמר שעם הרבה גשם משמיים ועם קצת מים משלנו, העצים קצת יחיו ולא ימותו. בעוד כמה שנים נבנה שם את בתינו והעצים יצמחו מיד מעבר לגגותינו, כי במקום כזה, אנשים נוהגים ככלב, בהשתינם הם משעינים רגלם על עץ. המוסדות המיישבים טענו שאלה עצי סרק, והנויניק נעלב: ממתי נוי הוא סרק? וצל? בנגב צל! עד אז אמרו שבמקום כזה, הרוצה בצל יקנה לו חמור - ואיך ייאמר שעץ נוי הוא סרק?

אוי וי זי מיר איזמיר

בעוד אנחנו מחפשים, טרים, שוקלים, אמרו לנו שהכי טוב והכי נכון - וגם נבון - לגדל תאנים. יש בהן חיובים רבים. כך, במקום שגדלה הגפן וגדלה התאנה, אדם יכול לשבת תחתיהן אפילו שנה. הפירות מתגרגרים לפיו וכשלא חסר כלום והכל בתום, ישיבה כזו מביאה שלום! אמרו שהתורכים מומחים הכי גדולים בגידול דבלים. ויש להם תאני סמירנה, שמתייבשים הכי הרבה ונשאר מהם עוד יותר. כדאי - אמרו - לגדל סמירנה - ממנה גם אפשר מעלים לתפור כותנות, לבנים ולבנות.

שמענו ועשינו. נטענו תאני סמירנה. הם נקלטו, צמחו ושגשגו, פרחו ולא חנטו; - ופרח, ראוי שיבוא לכלל פריו. שנה אחת העצים נתנו פרחם וכעבור זמן נשרו כולם, להוציא אחד שהיה לתאנה יחידה במינה, הלוא היא תאנת סמירנה. נהדרת למראה הייתה, מילאה את כל הציפיות, רק שבודדה הייתה, ואין בלתה. כל אחד מאתנו ידע שקרה נס והנס נשמר בסוד. היה מי שתכנן לשאתה בטנא בחג הביכורים. היה מי שחיכה לראות מה לכשתהיה כגרוגרת רבי צדוק. והיה חבר שאהב לטייל לו במטע. הגיע למקום, מצא תאנתו, אכלה ולא ידע כי באה אל קרבו. בערב שמח לספר לי ש"אגב, היום קטפתי תאנה אחת, נהדרת. בטח יש עוד, תמצא לך אחרת". לא דחינו את חג השבועות ובתהלוכת ביכורי השנה, בלטה בחסרונה התאנה.

טו בסולם

במלאת חמש שנים למטעים, הוחלט שט"ו בשבט יהיה חגם של הנוטעים. ערכנו חג נהדר. כיוון שבתאריך זה בשלים רק הדרים, קנינו מתורכיה פירות יבשים - ובעיקר דבלים. קיווינו שמאלה הפירות ילמדו החברים את הבאות. בחגיגה ערכנו תחרות טיפוס על סולמות. אחרי שרבים התנסו, הראינו מה כוחנו בעליה בשלבים. ידענו שמי שהוא מאתנו סובל חמורות מפחד גבהים. לכבודו השכבנו סולם על הארץ והוא הפגין יכולותיו בזחילה אופקית על גחוניו. כשהיה באמצע המבצע, הזקפנו את הסולם עליו היה בנמצא - ובבת אחת נשר הוא למרומים לגובה מטר ותשעים. האיש נאחז בסולם ברטט וביקש מאד לרדת. לא שמנו לב. האיש רטט למעלה כעלה. תם החג, סדרנו הכל ובתווך נשאר הסולם, כי בקצהו, שם היה אדם. הלכנו לישון, כי עוד מעט, אחרי טו בשבט מגיע טו באב. בבוקר גילינו שחסר סולם. רצנו למקום. במרכז ניצב אותו רב שלב ובקצהו בן אדם שכב. לולא הורדנו אותו, היה שוכב שם עד עכשיו.

אדם עץ השדה

כשהתכוננו לחג הנוטעים, לא הסכמתי שייתלה שלט "כי האדם עץ השדה". לא רציתי שכל כלב ישעין עליו רגלו ויעשה מה שיעשה, ככתוב "וישמין בובי וישתין". אבחנה דקה זו מצאה חן בעיני עורכיו של העלון שכללו אותי. התלבטנו למי להדביק אמרה חכמה זו ש-"אנ'לא רוצה שכל כל כלב יעשה ממני צחוק וישתין עלי מקרוב ומרחוק". לבסוף בחרנו בחבר ושמו מאור שהיה לו פגם קטן בחוש הומור.

החבר אמר שזה לא הוא שאמר, הכחיש והתנגד, אבל זה לא עזר. נדבק לו ההיגד. שנים חלפו. האיש היה ליורד ים והסתובב לו בעולם. ט"ו בשבט אחד ניצב על הסיפון. בא אליו ימאי שכן וסיפר לו בשמחה על האדם כעץ השדה. חברנו הצטחק כיודע סוד. הימאי הבין מיד: בטח תגיד שזה היה בקיבוץ שלך! אותו מאור גולה צחק: כן! זה היה בקיבוצי. העץ עצי. הכלב כלבי; עלי השעין רגלו כשאת מימיו הוציא. והמשפט הזה אוריגינל הוא מאתי. ככה זה, גם על הים: סביב סביב סובב שאר הרוח ואל סביבותיו הוא שב. בכל רוח יש משאב.

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

בתמיכת חטיבת ההיסטוריה של השומר הצעיר מקבוצת חבצלת

קישור לאתר הסיפורים הקודם: http://old-www.kibbutz.org.il/sipurim/