יום הזיכרון ליצחק רבין ז"ל -על המועד

רבין- האיש ופועלו

יצחק רבין נולד ביום 1 במרס 1922 בירושלים.
בילדותו למד יצחק שמונה שנים ב"בית החינוך לילדי עובדים" בתל אביב.
לאחר סיום לימודיו בבית החינוך, ולאחר שנתיים בבית הספר המחוזי בקיבוץ גבעת השלושה, החל יצחק רבין ללמוד המחזור הרביעי של בית הספר החקלאי "כדורי", השוכן לרגלי התבור.
ערכים של כבוד ושל אמון ואמת היו דגלו של המוסד.
בשנת 1940 סיים יצחק רבין את לימודיו ב"כדורי" בהצטיינות. במקום לצאת ללימודים, הצטרף להכשרת "הנוער העובד" בקיבוץ רמת יוחנן, היה לחבר פעיל בשורות ה"הגנה" ובשנת 1941 היה מראשוני המצטרפים לפלמ"ח שנוסד בשנה זו.

במהרה היה יצחק רבין למפקד פעיל בשורות הפלמ"ח. בראשית שנת 1945, עם הקמתם של גדודי הפלמ"ח, התמנה לסגן מפקד הגדוד הראשון. בתקופה זו גובשה התורה הצבאית של הפלמ"ח, שעיקרה עידוד מחשבה עצמאית ומקורית, תושייה ואלתור לפי הנסיבות-והעדפת ערכים אלה על שגרת אימונים. עיקרון בפיקוד בפלמ"ח הדגיש את מרות המפקד לא מכוח פקודות והיררכיה- אלא מכוח דוגמה אישית המפקד נותן לפקודיו.

בשלהי 1945 יצא בפלמ"ח למבצע לשחרור מאתיים עולים בלתי לגליים שהיו כלואים במחנה מעצר של הבריטים בעתלית. יצחק רבין היה סגן מפקד המבצע ופיקד על הכוח שפרץ למחנה. ב-29 ביוני 1946, בשבת שכונתה "השבת השחורה", נעצר עם אביו בידי הבריטים ונשלח למחנה מעצר. הוא שוחרר בנובמבר 1946. לאחר שחרורו מונה יצחק רבין למפקד הגדוד השני של הפלמ"ח, ובאוקטובר 1947 היה לקצין המבצעים של הפלמ"ח.

בראשית מלחמת העצמאות הייתה ירושלים מנותקת ממרכז הארץ. התפקיד המרכזי של יצחק רבין היה להבטיח את שלומן של השיירות לירושלים, שנועדו להעביר לעיר מזון, תחמושת ותרופות. באפריל 1948 הקומה חטיבת "הראל" של הפלמ"ח, ויצחק רבין מונה למפקדה. הוא פיקד ע הקרבות הקשים בדרך לירושלים ובעיר עצמה, ורבים מחבריו ומחייליו נפלו בהם. הקרבות העיקריים ניטשו בחזית המרכז. בפרוזדור ירושלים ובעיר עצמה- ויצחק רבין מילא בהם תפקיד מרכזי.

בעיצומה של המלחמה נשא יצחק רבין לאישה את לאה. לימים נולדו לזוג שני ילדים: דליה ויובל.  יצחק רבין החליט לקשור את גורלו בצה"ל, והתגייס לצבא הקבע.

בשנת 1953 יצא יצחק רבין ללימודים באקדמיה צבאית באנגליה. משנת 1956 שימש אלוף פיקוד הצפון.

בשנת 1961, מונה יצחק רבין לסגן הרמטכ"ל, ולאחר שלוש שנים מונה לרמטכ"ל. הוא כיהן כרמטכ"ל בשנים 1964-1968. בתקופת כהונתו הוקדשו מאמצים ר=רבים לבניית כוחו של צה"ל: הוכנסו שינויים במבנה הצבא, עוצבה התפיסה הצבאית של צה"ל, פותחו שיטות אימונים ושיטות לחימה, הוכנס לצבא נשק חדיש, והושם דגש על חיזוק והרחבה של חילות האוויר והשריון.

בזמן כהונתו התרחשה מלחמת ששת הימים. מלחמה שבסופה הייתה מדינת ישראל אחרת. שטחה של המדינה גדל ביותר מפי שלושה, הוכחה עליונות צבאה על כל צבאות ערב, וארץ ישראל ההיסטורית הייתה כולה בשליטה ישראלית. מעמדה הבין- לאומי של ישראל נשתנה לחלוטין, והיא נתפסה עתה כמעצמה אזורית. החרדה הקיומית של אזרחיה ותחושות המצור הקשות שהיו מנת חלקם  מאז קום המדינה נחלשו. במקביל, בעקבות מלחמה זו, החל שלב חדש בחיים המדיניים והפוליטיים של ישראל: הוויכוח המר על גבולות המדינה, אשר הסתיים לכאורה בתום מלחמת העצמאות, נפתח מחדש.

לאחר המלחמה החליטה האוניברסיטה העברת בירושלים להעניק לרב-אלוף יצחק רבין תואר דוקטור לשם כבוד.

בתחילת 1968, לאחר 27 שנות שירות צבאי, עזב יצחק רבין את צה"ל והתמנה לתפקידו החדש- שגריר ישראל בארצות הברית, בתפקיד זה כיהן חמש שנים.

לאחר ששב ארצה מוושינגטון בשנת 1973, הצטרף יצחק רבין למפלגת העבודה ונבחר למקום העשרים ברשימת מועמדי המערך לכנסת השמינית. במלחמת יום הכיפורים, שפרצה באוקטובר 1973, לא נשא יצחק רבין בתפקיד רשמי כלשהו. מלחמה זו יצרה שבר גדול בחברה הישראלית: האמונה הבלתי מעורערת ביכולתו של צה"ל להביס כל אויב נופצה באחת. כתוצאה מכך החלה לחדור לתודעת הציבור ההכרה, שהפתרון לסכסוך הישראלי- ערבי מצוי בזירה המדינית ולאו דווקא בזירה הצבאית.

בבחירות שהתקיימו אחרי המלחמה ניצח המערך, יצחק רבין מונה לשר העבודה בממשל גולדה מאיר. דוח ועדת אגרנט והמחאות שפשטו בארץ בשל "המחדל" שגרם למלחמת יום הכיפורים, הביאו להתפטרותה של ראש הממשלה גולדה מאיר, יצחק רבין נבחר לראש מפלגת העבודה ולראש משלת ישראל.

בקופת כהונתו הראשונה כראש משלה ניהל יצחק רבין את המשא ומתן על הסכמי הביניים עם מצרים ועם סוריה. במקביל לחתירה לשלום עם מדינות ערב, נקט יצחק רבין מדיניות של יד קשה נגש אש"ף, שהיה באותן שנים ארגון טרור, שגרף פעולתו הייתה פגיעה באזרחים חפים מפשע. רבין גרס שאין לשאת ולתת בעת הפיגועים עם הטרוריסטים.

בשנת 1977 בעקבות גילוי חשבון בנק שנותר לאשתו לאה בארצות הברית מתקופת שליחותם שם, התפטר יצחק רבין מתפקידו. שמעון פרס נבחר למועמד המערך לתפקיד ראש הממשלה בבחירות הקרובות (17.5.1977). בבחירות אלה התחולל "המהפך"- מפלגת העבודה, שהייתה מפלגת השלטון מאז קום המדינה, איבדה את מקומה לליכוד, ומנחם בגין נבחר לראש הממשלה.

בשנים 1977-1984 שימש יצחק רבין חבר כנסת מן השורה.

בשנת 1984, עם הקמתה של ממשלת האחדות, מונה יצחק רבין לשר ביטחון, ובתפקיד זה כיהן כשש שנים.

בעקבות הבחירות בשנת 1988 הוקמה ממשלת האחדות השנייה, יצחק רבין המשיך להן כשר ביטחון. בראשית שנת 1989 הציג תכנית למשא ומתן עם הפלסטינים, שתשמש ברבות הימים בסיס לוועידת מדריד ולתהליך השלום. הרעיון המרכזי בתוכנית היה לטפח מנהיגות פלסטינית מקומית אמינה על ידי בחירות בשטחים. בשנת 1990, בעקבות ניסיון מפלגת העבודה להפיל את הממשלה, התפרקה ממשלת האחדות הלאומית, יצחק רבין חזר לאופוזיציה.

בשנת 1992 בחרה מפלגת העבודה את יצחק רבין לעמוד בראש רשימתה בבחירות לכנסת. הייתה זו הפעם הראשונה זה 15 שנים שרבין נבחר לתפקיד זה. יצחק רבין סחף אחריו המונים במערכת הבחירות של שנת 1992, והסיסמה "ישראל מחכה לרבין" הייתה לסיסמה מנצחת. יצחק רבין נבחר לראשות הממשלה, הרכיב ממשלה עם מר"צ ועם ש"ס וקיבל עליו גם את תפקיד שר הביטחון. מיד עם כניסתו לתפקיד העמיד בראש מעיניו את קידום תהליך השלום או, כדבריו, את "עשיית השלום" וכן את שינוי סדר העדיפויות החברתי- כלכלי. על פי תפיסתו עתידה הכלכלי של ישראל היה כרוך ביציאה ממצב המלחמה ובהפניית המשאבים מן ההתנחלויות לחינוך וקליטת העלייה הגדולה שהגיעה ממדינות ברית המועצות לשבר.

מאבקיהם של יצחק רבין ושמעון פרס על ראשות המפלגה, שנמשכו מאז 1974, פסקו עתה, והם שיתפו פעולה לקידום תהליך השלום. התמורה שחלה בתפיסתו של יצחק רבין בדבר קבלת אש"ף כשותף בעשיית השלום הייתה תהליך ממושך, שמקורו בהכרתו שאין לו שותף אחר להסכם שלום פרט לאש"ף, ולכן הוא חייב לבוא עימם בדברים.

שיחות אלה, שהתקיימו באביב ובקיץ 1993 באוסלו, הולידו את הסכם העקרונות ("הסכם אוסלו א'") שנחתם בספטמבר 1993. עיקרו של ההסכם היה מתן שלטון עצמי לפלסטינים בשטחים לתקופה של חמש שנים. הוסכם שבשלב הראשון תצא ישראל מעזה ומיריחו, ולאחר מכן תיסוג גם משטחים בגדה המערבית, והפלסטינים יערכו בחירות.

אחרי החתימה על הסכם העקרונות גברו מעשי הטרור של המחבלים הקיצוניים. מדיניותו של יצחק רבין הייתה להמשיך בתהליך השלום כאילו אין טרור, ולהילחם בטרור כאילו אין תהליך שלום.

בתאריך 4 במאי 1994 חתם יצחק רבין על "הסכם עזה-יריחו", שאיפשר את מימוש השלב הראשון של הסכם העקרונות, כלומר הקמת מנהל עצמי פלסטיני בעזה וביריחו. צה"ל עזב את רוב שטח רצועת עזה, אך המשיך לשמור על היישובים היהודיים באזור. ב-28 בספטמבר 1995 נחתם "הסכם אוסלו ב' " בין ישראל לבין אש"ף, הסכם שהרחיב את שטחי האוטונומיה בגדה.

התקדמות תהליך השלום עם הפלסטינים אפשרה את פריצת הדרך המדינית לחתימת הסכם שלום עם ירדן. לאחר כמה חודשי משא ומתן נחתם באוקטובר 1994 הסכם שלום מלא בין ישראל לירדן. בחודשיים לאחר מכן הוענק פרס נובל לשלום ליצחק רבין, לשמעון פרס וליאסר ערפאת. במקביל נמשכו המאמצים המדיניים של ממשלת ישראל לשאת ולתת עם סוריה. יצחק רבין היה מוכן לוותר על שטחים למען הסכם עם סוריה, אך רק תמורת הסכם שלום שיתקבל על דעת הציבור בישראל. לשם כך תכנן לערוך משאל עם בעניין הנסיגה מרמת הגולן.

מדיניות השלום של יצחק רבין זכתה בתמיכה רחבה של העם בישראל. עם זאת, היא עוררה התנגדות עזה בקרב המתנחלים, הימין הקיצוני הדתי ואף בחלקים מן הליכוד.

פיגועי הטרור של מתנגדי הסכם אוסלו ותהליך השלם (החמאס והג'יהאד האסלאמי) הגבירו את מרירות המתנגדים לתהליך השלום בקרב הישראלים, ואת זעמם. בצד מחאה דמוקרטית נעשו פעולות הסתה ודה לגיטימציה ליצחק רבין ולשמען פרס, כשעיקר ההתקפות מכוונות נגד ראש הממשלה ומטרתן לפגוע באישיותו ולהציגו כ"בוגד".

במוצאי שבת, 4 בנובמבר 1995, י"ב בחשוון תשנ"ו, הגיע צחק רבין לכיכר מלכי ישראל בתל-אביב, כדי להשתתף בעצרת המונים בסיסמה "כן לשלום-לא לאלימות". בתום עצרת חמה ואוהדת, שבה הפגינו המונים את אמונם בו ואת אהבתם אליו, נורה יצחק רבין בדרכו למכוניתו ונפצע אנושות בידי רוצח יהודי. כעבור זמן קצר נפטר מפצעיו.

במוצאי שבת, 4 בנובמבר 1995, י"ב בחשוון תשנ"ו, הגיע יצחק רבין לכיכר מלכי ישראל, כדי להשתתף בעצרת המונים בסיסמה "כן לשלום- לא לאלימות".

בתום עצרת חמה ואוהדת, שבה הפגינו המונים את אמונם בו ואת אהבתם אליו, נורה יצחק רבין בדרכו למכוניתו ונפצע אנושות בידי רוצח יהודי.

יצחק רבין נפטר בבית החולים איכילוב בשעה 14:23 ,לאחר שכל מאמצי הרופאים להצילו לא הועילו.