ט"ו בשבט – היחס לטבע

אנחנו שבים אל הטבע, אבל לא בתור עבדים ולא בתור אדונים, אף לא בתור תיירים וחוקרים, מסתכלים מרוֹם ידענותם במה למעלה ובמה למטה, כי אם בתור שותפים אקטיביים ובתור אחים נאמנים: אנחנו באים להשתתף עם הטבע בחיים וביצירה. יותר נכון, אנחנו באים להתאחד עם הטבע בייחוד שלם, בבחינת: האדם והטבע - חד הוא. כל החומות, הגדרים והסייגים בין חיי האדם ובין חיי הטבע ייהרסו, - ים אחד גדול לאין-סוף של חיים, ים של חיי עולם, עולם מלא של יחסים חדשים, של ערכים חדשים! הן מעתה יש לנו יחס -  יחס ישר, נפשי, עמוק, לכל רגב אדמה, לכל אבן ולכל סלע, לכל עשב ולכל עץ, לכל חי ולכל רמש, כמו לַכל בשמים, לכל העולמות אשר במרחבי אין קץ ולכל אשר בהם, - כולנו אחים, כולנו שותפים בחיי עולם, בצער עולם, בשירת עולם, ביצירת עולם, במחשבת עולם, באמת עולם. פה יכול כל אחד להביא לידי גילוי את עצמיותו בכל שלמותה מבלי לנגוע אף כמלוא נימה בשל אחרים. פה במרחב האין-סופי הזה ימצא לו כל אחד מסלול.

אהרון דוד גורדון

וְהָיָה, בֶּן אָדָם, כַּאֲשֶׁר תָּשׁוּב אֶל הַטֶּבַע, לֹא תָּשׁוּב עַל עֲקֵבֶיךָ וְלֹא תָּשׁוּב רֵיקָם, כִּי אִם כַּאֲשֶׁר יָשׁוּב אֶל מְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן הָאִישׁ אֲשֶׁר סָבַב אֶת כָּל כַּדּוּר הָאָרֶץ, מְנֻסֶּה, מְצֹרָף, מְלֻמָּד וְעָשִׁיר, עָשִׁיר בְּמַרְאֶה עֵינַיִם וּבַהֲלָךְ נֶפֶשׁ, עָשִׁיר בְּרוּחַ וְגַם בִּנְכָסִים מַמָּשִׁיִּים רַבִּים. כָּל אֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ מָקוֹם בַּטֶּבַע יָשוּב עִמָּךְ.

וּפָקַחְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא אֶת עֵינֶיךָ, בֶּן אָדָם, וְהֵצַצְתָּ יָשָׁר לְתוֹךְ עֵינֵי הַטֶּבַע וְרָאִיתָ בָּהֶן אֶת תְּמוּנָתְךָ, וְיָדַעְתָּ, כִּי אֶל עַצְמְךָ שַׁבְתָּ, כִּי בְּהִתְעַלֶּמְךָ מִן הַטֶּבַע הִתְעַלַּמְתָּ מֵעַצְמְךָ. וְשַׁבְתָּ וְרָאִיתָ, וְהִנֵּה מֵעָלֶיךָ, מֵעַל יָדֶיךָ וְרַגְלֶיךָ, מֵעַל כָּל גֵּוְךָ וְנַפְשְׁךָ נִפְרָכִים וְנוֹשְׁרִים שְׁבָרִים-שְׁבָרִים כְּבֵדִים, קָשִׁים, מְעִיקִים, וְאַתָּה מִתְיַשֵּׁר, מִזְדַּקֵּף, גָּדֵל. וְיָדַעְתָּ, כִּי אֵלֶּה הֵם שִׁבְרֵי קְלִפָּתְךָ, אֲשֶׁר הִתְכַּוַּצְתָּ בְּתוֹכָהּ בְּתִמְהוֹן לְבָבְךָ, כְּצָב בְּתוֹךְ שִׁרְיוֹנוֹ. וַאֲשֶׁר לָאַחֲרוֹנָה גָּדַלְתָּ מִתּוֹכָהּ. וְהִכַּרְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא, כִּי הַכֹּל הָיָה לֹא לְפִי מִדָּתְךָ, וְכִי אֶת הַכֹּל עָלֶיךָ לְחַדֵּשׁ: אֶת מַאֲכָלְךָ וְאֶת מִשְׁתְּךָ, אֶת תִלְבָּשְׁתְּךָ וְאֶת מְעוֹנְךָ, אֶת אֹפֶן עֲבוֹדָתְךָ וְאֶת דֶּרֶךְ לִמּוּדְךָ - אֶת הַכֹּל.

אהרון דוד גורדון, מתוך "האדם והטבע"