ט"ו בשבט – איזה מן חורשה אנחנו

1. תולים במקום בו מתקיימת הפעילות (לפני שהחניכים מגיעים) בריסטולים כמספר המשתתפים שמפוזרים לא צפוף מדי על מנת שלכל אחד         יהיה מרחב עבודה משלו.

2. מכנסים את כולם בהתחלה ומזמינים להתחיל בעבודה אישית של כל אחד עם עצמו.

3. הכותרת לעבודה היא "האדם עץ השדה" ואלו ההנחיות ליצירה: לצייר את עצמך כעץ תוך התייחסות לארבעה היבטים : (חשוב להדגיש שזו         יצירה חופשית ואישית)

• שורשים – מוסתרים באדמה, משם זורמים מזונות ומים לכל חלקי העץ, אם הם עמוקים ורחבים הם יוצרים יציבות ויכולת עמידה ברוחות סערה.
• גזע – זהו עמוד השדרה של העץ. לעיתים משתרג לרוחב (זית) ולעיתים כמו תורן לגובה (ברוש),
• נוף – זוהי חזותו החיצונית של העץ המורכבת מענפים ומעלים. העלים מקבלים את השמש והאוויר ומייצרים מהם מזון נוסף. הנוף אחראי לתהליך הפוטוסינתזה.
• פרי – יתכן וייעודו של הפרי הוא להזין עוברים ושבים. הפרי נושא סגולת המשכיותו של העץ, ומכאן הקשר בין המילים – פרי ופריון.

4. בסיום העבודה (חצי שעה). עוברים יחד בין העצים ומי שרוצה מסביר מה הוא עשה.

5. שאלה לכולם: איזה מין חורשה אנחנו? (מגוונת, צפופה, משעממת, צבעונית, ) האם יש קשר בין העצים ?

6. ניתן לנסח שאלות שמתאימות לכל קבוצה ולחדד זוויות מבט מסוימות שרלוונטיות לקבוצה.

7. קריאה של "בושת חורשתכם העתידה".

8. שאלות: האם התיאור של הקבוצה כחורשה מתאים גם היום? האם הם מרגישים מחוברים לטבע ואיך זה בה לביטוי בחיים שלהם?