"תושבי ההרחבות חייבים לשלם בעבור שירותים גם אם החליטו לפרוש מחברות באגודה הקהילתית"

בשבוע שעבר התקבל פסק דין חשוב בבית העליון, בהרכב בראשות המשנה לנשיאה כבוד השופט סלים ג'ובראן, כבוד השופטת ענת ברון וכבוד השופט נועם סולברג, שעניינו הסדרת החיוב בתשלומים על שירותים של תושבי הרחבות בקיבוצים ובמושבים. פס"ד התקבל בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת  שפסל את חיובם של מתיישבים בשכונת הרחבה בקיבוץ שריד, בתשלומים בגין שירותים קהילתיים הניתנים לתושבים מאת אגודה שיתופית קהילתית המאגדת הן את חברי הקיבוץ והן את המתיישבים בהרחבה (שאינם חברי הקיבוץ). את הקיבוץ ואת האגודה הקהילתית ייצגו עוה"ד עומר כהן וגיל דגן, ממשרד שלמה כהן.

עו"ד עומר כהן מציין: "פס"ד שריד קובע הלכה חשובה המשפיעה על כל האגודות השיתופיות, ועיקריהן: קודם כל, אין מניעה לגבות תשלומים מעבר לתשלומי הוועד המקומי, בגין שירותי יתר שרשויות היישוב מעניקות לחברים/תושבים. שנית, אין מניעה לגבות מהתושבים תשלום לפי "סל שירותים אחיד" ולאו דווקא לפי צריכה בפועל – זאת מתוך הכרה באורחות החיים הייחודי לקיבוצים – ולכן מוקנית להם הזכות לקבוע סל שירותים אחיד ולגבות עבורו תשלומים מכלל התושבים ביישוב, ולבסוף, חובת התשלום חלה מכוח הסכם גם על מי שהפסיקו חברותם באגודה הקהילתית הפועלת ביישוב.

המשמעות העיקרית של פסה"ד מבחינת הקיבוצים שניתן תוקף להסכמי הצטרפות עליהם חתמו משתכנים מול הקיבוץ ערב הצטרפותם לקיבוץ – ונקבע כי לא בנקל יתערב ביהמ"ש בתוכן ההסכמות אלה שבין הנקלט לבין הקיבוץ.

עו"ד מיכי דרורי ראש המחלקה משפטית בתנועה הקיבוצית מסביר: "בית המשפט העליון מאשר הלכה למעשה את הפסיקה הקיימת כי שהאגודה הקהילתית אינה רשאית להשיג את גבולו של הוועד המקומי בכל הנוגע לשירותים שהאגודה מספקת לתושבים ולגביית מס מוניציפלי. אולם, הוא קובע שאין כל מניעה שהאגודה תספק שירותים המהווים תוספת לשירותים המוניציפליים שעליהם אמון הוועד המקומי, ותשלום כזה אינו בגדר מס. בית המשפט קובע כי מבחינה עובדתית הוכח שבשריד אכן ניתנו שירותים נוספים כאלו".

עו"ד דרורי מדגיש: "לצערנו, בית המשפט העליון מאשר את הפסיקה הקיימת כי התניית העברה של זכויות קנייניות בהצטרפות הנעבר לאגודה הקהילתית, היא פסולה ועל כן בטלה – וזאת בשל הפגיעה הגלומה בה בזכות הקניין של התושבים ובעקרון היסוד של חופש ההתאגדות וחופש מהתאגדות כאחד. אולם בית המשפט העליון קובע כי הכרה בזכותו של תושב לפרוש מהאגודה הקהילתית, אינה גורעת מהצורך להסדיר בהסכם את המשך השירותים הניתנים לו על ידי האגודה הקהילתית, ואת התשלום בגינם".

בפס"ד קובע בית המשפט בין השאר כי  במקרה של שריד, למשל: "החיוב הכספי מהווה תמורה, המשולמת על ידי התושבים עבור שירותים קהילתיים הניתנים להם מאת האגודה במגוון תחומים, ובין היתר: שמירה, חינוך, פעילויות תרבות, בריכה וכיוצא באלה. שירותים כאמור ניתנים לכלל התושבים ביישוב – בין אם הם חברי האגודה, ובין אם פרשו ממנה. מדובר אפוא בחיוב חוזי, העומד בפני עצמו. הוא אינו מותנה בחברות באגודה... כל עוד האגודה הקהילתית מספקת את שירותיה לכלל תושבי היישוב, אין מקום לשחרר דווקא את התושבים שפרשו מן החברות בה מחובת התשלום עבור שירותים אלה".

יש לציין כי הרכב השופטים בעליון גם מכיר בערכי הקהילה בקיבוץ, ומוסיף וקובע, כי אין מקום לכפות על הקהילה את העקרון של תשלום ישיר עבור כל שירות בנפרד, כפי שהציעו תושבי ההרחבה ובית המשפט המחוזי, מכיוון שמדובר לא רק בהתערבות בלתי מוצדקת בעקרון חופש החוזים, אלא "שתוצאתה של התערבות כזו עלולה להיות הרסנית לפועלה של האגודה ומשכך גם למרקם חיי הקהילה ביישוב... נראה כי גביית תשלום נפרד בגין כל שירות ושירות חותרת תחת אורחות החיים ביישוב – המבוססים על ההנחה שלפיה שימוש חופשי במתקנים הציבוריים (בבריכה, במתקני הספורט, במועדון, בספרייה וכו') הוא חיוני לגיבוש המרקם הקהילתי. גביית תמורה בגין השירותים בהתאם לצריכה בפועל מאיינת אפוא את צביונו הייחודי של היישוב, המתאפיין בלכידות חברתית ותרבותית".

בית המשפט גם מוסיף וקובע כי לא מדובר כאן בכפייה חד צדדית של התשלומים כי: "היקף החיוב הכספי וטיבה של התמורה הניתנת בגינו, עומדים בכל שנה לבחינה והחלטה מחדש של האגודה הקהילתית. חברות באגודה מאפשרת לכל אחד מהתושבים לקחת חלק ואף להשפיע על עניינים אלה. הכוונה היא לזכותם של חברי האגודה לבחור ולהיבחר למוסדותיה, ולהשתתף באסיפה הכללית המאשרת את התקציב השנתי. כוחו של התושב הבודד להשפיע על מהות והיקף התשלום לאגודה אמנם מוגבל מבחינה זו שהוא כפוף לדעת רוב החברים בה; ואולם להבדיל מביטול חד צדדי של חובת התשלום החוזית, מנגנון זה עולה בקנה אחד עם הרעיון הקהילתי והצביון החברתי של היישוב, ומאפשר את קיומו של הסכם המשתכנים תוך גמישות והתאמה של חובת התשלום לתנאים משתנים ולאורך זמן".

עו"ד דרורי מסכם את פסה"ד: "בית המשפט העליון מאשר לצערנו את הפסיקה שקובעת שלא ניתן לחייב תושבי הרחבה קהילתית להיות חברים באגודה הקהילתית, אולם מוסיף וקובע כי עצם עזיבת האגודה אינה משחררת את התושבים הפורשים מתשלום לאגודה של סכומים המעוגנים בהסכם בין הצדדים ואשר מהווים תשלום נוסף עבור שירותים שמספקת האגודה מעבר לשירותים המוניציפליים המסופקים ע"י המועצה האזורית והועד המקומי. בית המשפט גם מכיר בחשיבות החברתית והקהילתית הייחודית של מהות גביית התשלומים כתשלום כולל, ולא כתשלום ספציפי עבור כל שירות ושירות. בית המשפט אף רומז, שבנסיבות אלו עזיבת האגודה ע"י הפורשים אינה צעד נבון, מכיוון שבכך הם נוטלים מעצמם את האפשרות להשפיע באופן דמוקרטי במוסדות האגודה על תקציב האגודה והיקף התשלומים אותם ידרשו לשלם".