נכדתו של חותם מגילת העצמאות בטור מיוחד - מה היה חושב על ישראל של היום?

סבא שלי חתום שלישי על המגילה. 
ואיכשהו בזמן האחרון הוא גילה 
חוסר שקט שם, מתחת לאדמה, 
מתחת לגב האומה – 
זו שגם הוא הקימה. 

האצבע של סבא שלי הייתה אחת משש אצבעות 
שהכריעו את האם-אמא של ההכרעות. 
עצמאות – הוא ייחל,
ולא שיער או פילל
שזו תהיה התפארת 
שבה מתהדרת 
הארץ הנהדרת – 
מדינת ישראל. 

הוא סבר, כחותם על המגילה, 
שמילה תמיד תהיה כאן מילה,
שאין לחשוש ממעילה 
מצד בכירי הממשלה 
כי כל ששלנו – הוא שלה, 
והרי הקמנוה כבית לכל 
ולא כביתו של בכיר כל-יכול. 

וככה, פתאום, לא נעים לגלות – 
בעיקר אם אתה חתום על מגילות – 
שהמפעל שהתייחסת אליו כל כך ברצינות 
בתפיסה סוציאליסטית וגם עם... נו... ציונות – 
משמיע חריקות שם על פני האדמה, 
צלילים של קריסה בגב האומה. 

סבא שלי, שחתום שלישי, 
לוקח את מצבנו באופן אישי. 
ממש לא לכך התכוון 
כשדרש שבמסמך המכונן 
תנוסח זכותנו הטבעית בעליל – 
זכות לבנות ולהיבנות, לא זכות להשפיל; 
זכות למדינה מכבדת זכויות,
מקיימת חוק, מפרידה רשויות, 
מדינה שתגדיר עם אנושי – 
נו, אז שלא ייקח את מצבנו באופן אישי?!

*
הנחמה היחידה שלך עכשיו, 
בהתהפכותך בפליק-פלאק מהבטן לגב, 
היא שרגבים מפוררים, 
מרקיבים, מצהיבים, משחירים, 
כמו אלה שעוטפים אותך היום מתחת ומעל לאדמה – 
נחסכו ממך אז, כשהקמת אומה.