מנכ"ל משרד החקלאות מודה: "הוותמ"ל לוקח שטחים מחקלאים כי זה הכי קל"

כחלק מהזירה העסקית לבנייה פרטית והתיישבות ויצירת דיאלוג בין הגורמים השונים בתחום, מרכז הבנייה הישראלי, בהובלת ערן רולס, יו"ר מרכז הבנייה הישראלי, קיים השבוע את הועידה הארצית לבניה פרטית והתיישבות. 

בפאנל שהתכנס תחת הכותרת – "ההתיישבות ב-2048" אמר מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ניר מאיר: "הקיבוץ נשאר קיבוץ והוא כאן להשאר, השינוי הגדול שקרה בשנים האחרונות אצלנו הוא ההבנה שכל מי שחי בקיבוץ צריך להיות חבר קיבוץ. יש בזה יתרון עצום והתפקיד שלנו הוא למקסם את היחד". מאיר הוסיף: "חברי התנועה הקיבוצית מהווים אחוז אחד מהציבור, אנחנו מייצרים 42% מהתוצר החקלאי ו10% מהתוצר התעשייתי. זה לא כי אנחנו חכמים ולא כי אנחנו יזמים, אלא כי בשנות החמישים המדינה הועידה לנו את הפונקציה של טבע ואינטל – לייצר תעסוקה במרחב הפריפרייאלי.

מאיר הוסיף: 75% מהקיבוצים נמצאים בפריפריה ו-70 קיבוצים מסמנים את גבולות המדינה הלכה למעשה, אנחנו מבינים שכדי להגיע ל-2048 עלינו לייצר שכנות טובה והבנה עם מי שגר לידינו".

מזכ"ל התנועה הקיבוצית פירט את מהלכיו בנושא זה – "נפגשתי עם יוסי יונה ואמרתי לו – התפקיד של המועצות האזורית הוא לא להרוויח כסף מהשטח, אלא לשמור על השטח, בסוף היום צריכה להיות מערכת תכנון נכונה לטווח ארוך ונבון. מצד שני השלטון המרכזי התנער מהחובות והטיל על השלטון המקומי, וזה יוצר אנומליה בין המועצות האזוריות למקומיות. לא צריך לשנות את הגבולות, אלא לשנות את חלוקת ההכנסות, כמו שהיה בין רמת נגב וירוחם, ויותר ברוחב לב".

מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, חגי רזניק, אמר בפאנל כי יש לקדם את ההתיישבות בנגב - גם אם זה נראה "לא כלכלי". רזניק, חבר קיבוץ רביבים שבנגב, סיפר כי בשנת 1954 קברניטי רביבים הגיעו ללוי אשכול ז"ל, אז מנהל המחלקה להתיישבות בסוכנות היהודית- בניסיון למשוך קו מים מתוקים לנגב. אשכול ענה לנציגי רביבים כי "יותר זול לשכן את אנשי רביבים במלון דן אכדיה לכל החיים מאשר להניח קו מים". לאחר 15 שנה הקריא ישראל גלילי פתק שביקש ממנו אשכול להקריא בפני התושבים באירוע חגיגי: "בבואנו לחגוג את חג ההתיישבות בנגב, יש לרביבים זכות ראשונים שהרי היא גרמה להקמת 11 הנקודות שהן ציון דרך ראשון בהפרחת מרחבי הדרום. ניצחתם את השממה ניצחון ראשון אף כי הדרך רב, ניצחתם את הספקנות שקיננה בלב רבים, ואודה גם בלב שלי, והראיתם כי לא לשווא היה הלקח שלמדנו כל ימינו בארץ: גדול כוחה של העקשנות של החלוצים ומסירותם. יזכר לטוב הצינור הקטן בן שישה צול שבזמנו קראתי לו "הצינור האנווריסטי (הרפתקני)" אשר בעקבותיו בא צינור המים הגדול. צינור מים חיים. לכן מחיל אל חיל!" 

עוד אמר רזניק כי "היום, יותר מתמיד, על ההתיישבות להבין כי היא מתקיימת במרחב מגוון, ועל מנת שתוכל להמשיך ולהתקדם, עליה לפתוח את שורותיה לאוכלוסיות חדשות ומגוונות, וליצור שיתופי פעולה עם ערים שכנות - בתרבות, במסחר ובתעשייה. חלק חשוב הוא שיתופי משאבים כפי שעשתה ההתיישבות הכפרית ברמת נגב עם ירוחם ומצפה רמון: ויתור על גבולות והכנסות לצד הקמת מנגנונים משותפים. במקביל, תפקידה של המדינה לתמוך בהתיישבות וותיקה וחדשה, תוך עיבוי וחיזוק הערים השכנות. 

השר גלנט העביר רק לאחרונה תכנית נרחבת לחיזוק ההתיישבות ולעידוד שיווק 40,000 יח"ד במרחב הכפרי בישראל. אסור למדינה לבחון את תמיכתה בהתיישבות דרך ה"החור של הגרוש" כפי שאמר אשכול, והתנצל שנים אחר כך. גם אני איני רוצה שנתנצל בעתיד על מה שלא עשינו מספיק היום. אחריות המדינה להתיישבות אינה מוגבלת רק בתכנון ובנייה כי אם גם בשמירה על הלפיד החקלאי, חיזוק אמצעי הייצור החקלאיים ומתן סיוע מספק לפרנסה והתפתחות ענפי המשק בהתיישבות", הוסיף רזניק. 

מוקדם יותר בפאנל הודה לראשונה מנכ"ל משרד החקלאות שלמה בן-אליהו: "השטחים החקלאיים הם הבאפר של הבניה, מהם הכי קל לקחת ולכן הוותמ"ל הולך לשם, לא יקחו מיערות ולא שמורת טבע. זה לא יעבור את הלחץ שיופעל". בן אליהו הוסיף: "אין שום בעיה של מחסור קרקע בישראל – לא לחקלאות ולא לבניה".  
מנכ"ל משרד החקלאות הפתיע את באי הכנס ואמר: "אין בעיה של מים בישראל, אלא רק של מחירי המים".

היועץ המשפטי של התנועה הקיבוצית, עו"ד מיכי דרורי אמר: "הקרקע היא בשביל האזרחים, אנחנו משרתי ציבור, הקרקע היא לא של העירייה ולא של המועצה – של האזרח שרוצה בית ושדה. זה שהעיר חשובה, זה בטוח, אז צריך לכרות את החקלאות? אני מתעסק בפרופורציות והמדינה איבדה את הפרופורציה והוותמ"ל הוא השיא של זה. אנחנו מדינה קטנה ויש לה מעט קרקע והרבה אנשים. חסר לנו קרקע, חסר לנו מים וחסר לנו חקלאות. הבעיה היא חלוקת העושר בין המרכז לפריפריה וחבל שרבים עם השכנים. מי שיסבול הכי הרבה מזה שאיבדו את הפרופורציות הוא מי שיגור שם – כי המקומות הללו מתוכננים רע, ומתוך כך ייבנו רע". 

ראש אגף כלכלה, דגן לוין, השתתף בפאנל בנושא "סיפורי הצלחה בפריפריה". דגן הציג את פריסת קיבוצי התנועה לאורך גבולות המדינה והציג דוגמאות לסיפורי הצלחה תעשייתיים וחקלאיים בקיבוצי הספר. דגן הדגיש את מאמצי הקיבוצים והתנועה להשתלב בתעשייה המתקדמת ולייצר אקלים של חדשנות ויצירתיות והציג דוגמאות מהשטח כשהדגיש את חשיבות פיתוח מרכזי אקדמיה ומחקר למשיכת הון אנושי, פיסי, טכנולוגי ותעשייתי לפריפריה.

גיל לין המשנה למזכ"ל התנועה, נשא דברים בפאנל אשר עסק באתגרי התעסוקה בפריפריה. בשיח שהתפתח בו השתתפו בין היתר ראשי ערים משדרות וקריית שמונה, נציגי חברות בין לאומיות כגון אינטל, קומברס, טבע ואלביט ועוד. הודגשו חשיבות הראייה הכוללת, שילוב גופי הכלכלה, החברה והחינוך ביצירת סביבה אטרקטיבית ומאפשרת. על מנת לחזק את הפריפריה צריך שלתושבים תהיה תעסוקה ופרנסה, אבל גם שלילדיהם יהיה חינוך טוב ותהיה תרבות איכותית וקהילה תומכת. "אצלנו קוראים לזה קיבוץ" אמר לין למשתתפים, "אין זה מקרה שבשנים האחרונות אנחנו רואים ביקוש גבוה לקליטה בקיבוצים והתפתחות מרשימה כלכלית וחברתית. הקיבוצים מפתחים עסקים חדשים ומהווים את המעסיק הגדול ביותר בפריפריה, והיום בשיתוף פעולה עם העיירות בסביבתם וגורמים נוספים. אם רק יוסרו החסמים והקשיים שמערימה רמ"י על התפתחות הקיבוצים, נוכל לראות בשנים הקרובות גידול משמעותי באוכלוסיית הקיבוצים, כאשר המפתח לחיזוק הפרנסה בפרפריה חייב לכלול גם שיתוף פעולה בין כל הגורמים, מועצות ועיריות צמודות, התנועה הקיבוצית וכמובן הסרת חסמים ועידוד של המדינה", סיים לין.

מנכ"לית התנועה, הדס דניאלי-ילין, דיברה בפאנל שעסק בחוסן קהילתי: "על מנת לשמור על החוסן, הקיבוצים צריכים לגדול בקצב מתאים, בהתאם לגודלם ויכולתם הכלכלית. זאת על מנת לשמור על צביונם ותחושת השייכות והקהילתיות. משרדי הממשלה צריכים לכבד זאת ולמצוא את הדרכים לסייע בתהליכים אלה". נציגת רמ"י שהשתתפה בדיון טענה כי רמ"י בונה את החוסן הקהילתי בפעולות אותן היא מבצעת. בתגובה ענתה לה ילין כי "הקיבוצים זקוקים ליציבות בהחלטות וודאות לגבי העתיד ולכן שינוי המדיניות המתייחס לשטחים הבלתי מתוכננים, פוגע בקיבוצים ובחוסן הקהילתי שלהם".

הממונה על הבניה והקרקעות בתנועה הקיבוצית, דגן יראל, אמר בפאנל שעסק בהרחבת ההתיישבות: "הקיבוצים שרדו את המשבר ועומדים על זכותם להיות כאלו על כלל המשמעויות. זו לא עוד הרחבה קהילתית שבמרכזה עומד בית צמוד קרקע עם גינה, אלא צורת חיים ייחודית המשלבת ערכים, ציונות, ערבות הדדית, רשתות בטחון ומשימה משותפת. כתוצאה מכך יש לחדד את ההבדלים וליצור רגולציה שתתאים לאורח החיים הקיבוצי במעגלי התכנון והקניין כדוגמת תמהיל מגורים לאוכלוסייה רב דורית. נכון, קיים מתח מובנה בין הקיבוץ למרחב בעיקר לערים האיזוריות, את המתח הזה צריך וניתן להקטין על ידי שיתופי פעולה איזוריים תוך דגש על הכרה בייחודיות והערך המוסף של כל גורם במרחב בכלל זה הקיבוץ".