navigation_collapsible
Main navigation
- התנועה הקיבוצית
- מטה התנועה
- חברה וקהילה
- חינוך
-
צעירים ומעורבות
- צעירים ומעורבות בחברה ראשי
- אודות אגף צעירים ומעורבות בחברה
- אנשי קשר אגף צעירים ומעורבות בחברה
- רשת הצעירים של התנועה הקיבוצית
- מחלקת מעורבות בחברה
- מחלקת פיתוח מנהיגות צעירה
- מסלול הנח"ל - גרעיני הקיבוצים
- פרויקט חיילים בודדים בקיבוצים
- גרעיני צבר בקיבוצים
- המחלקה הבינלאומית (volunteers)
- מחלקת ביטחון
- מכינת רעות
- תכנית תל"מ
- כלכלה
- אזורים
- המטה השיתופי
- חבצלת החדשה
חטיבה 188 לא רק ספגה קורבנות רבים מאד במלחמה. אלא גם אחר כך מצניעים את חלקה בניצחון. הם שספגו וחטפו אותה בגדול. ריסקו את החטיבה את שדרת הפיקוד. ולוחמי 188 מגיעים כל שנה ליום האזכרה שעושה גדוד 50 ללוחמיו בתל סאקי. וכאילו מבקשים להיכנס מתחת לשמיכה של הסולדריות האמפטיה ואחוות הלוחמים. וזה תמיד מרגש אותי.
כאילו אין להם "אבא" ןאין להם מי שירים להם את ההכרה בתרומתם להגנת המדינה.
אז אם הסדרה רק נותנת הכרה ללוחמים הפשוטים בטנקים בזחלמים ובכך מוקירה אתם, זה כבר חשוב.
אני יודע ומבין שיוצרי הסדרה היתה להם גם שיקולים דרמטיים. בסדר.
אני ממש התכווצתי בכיתי התרגשתי עם כל פרק.
לא זוכר שכשו יצירה כזו אוטנטית.
בסדר החלק של הפנתרים והמזרחיים היה קצת מוגזם.
גם סיפור קצינה לא כל כך זרם.
בגדול העלו למודעות את האיולת של ראש ממשלת ישראל, החדלון של שר הבטחון,
ואיך בסוף הכל אבל הכל נופל על חפ"ש בשטח.
יבורכו העושים.