עדכון בנושא דמי הקבורה במגזר הקיבוצי והכפרי

בעבר נקבעו 5 קטגוריות, שנתפרו למידותיה של חברה קדישא ובניגוד להיגיון של יתרון לגודל קבעו שככל שהישוב גדול יותר, כך דמי הקבורה להם זכאית חברת הקבורה גבוהים יותר:

1. שלוש הערים הגדולות.
2. ערים בינוניות.
3. ערים קטנות.
4. מועצות מקומיות.
5. מועצות אזוריות.

לאור האפליה הקשה הנ"ל, פנו ישובים רבים באמצעות עו"ד רון רוגין, בעתירה לבג"ץ בשלהי שנת 2004, ובית המשפט העליון צו על תנאי בעתירה המורה לשר העבודה והרווחה ולמוסד לביטוח לאומי להסביר מדוע לא ייקבע תקציב קבורה אחיד ושוויוני. בסקר שנעשה בשנת 2007 מטעם המוסד לביטוח לאומי, ע"י חברת מרטין-הופמנס ייעוץ בע"מ, נקבע כי אין הבדל בין עלויות קבורת נפטר בעיר או בכפר או בין עלויות קבורת נפטר בצפון, במרכז או בדרום. בלחץ בית המשפט העליון, תוקן בחודש יוני 2009, לוח א' לתקנות והוגדל תעריף דמי הקבורה המשולם לישובים בהתיישבות הכפרית למפרע מאפריל 2005 (מועד מתן הצו על תנאי בעתירה) ועד יולי 2010. הסדר פשרה זה תקף כבר מספר שנים, ומוארך מפעם לפעם.

המשמעות הכספית של חידוש הוראת השעה, לשנת 2020, הינה תוספת בסך 144 ש"ח לנפטר לחברות קבורה במועצות מקומיות ותוספת בסך של 749 ש"ח לנפטר לחברות קבורה במועצות אזוריות, מושבים וקיבוצים.

רו"ח דגן לוין, ראש אגף כלכלה בתנועה הקיבוצית: "אנו מודים לשר איציק שמולי, ליו"ר מרכז המועצות האזוריות שי חג'ג' לעו"ד רון רוגין ולכל יתר הגורמים שסייעו להארכת ההסדר. עם זאת, העוולה הבסיסית המפלה בין הרשויות הקטנות לגדולות טרם תוקנה למרות ההמלצות (המשרד ההוא שבדק), וייעדנו ימשיך להיות ביטולה המוחלט."

ראו הרחבה בחוזר של משרד בועז מקלר ושות'