נושאים עמם מש"א כבד

מקצוע משאבי אנוש בקיבוץ הוא צעיר יחסית. בשנות ה-90 חלחלה ההבנה בקיבוצים שצריך להעביר את האחריות לעבודה לחברים ולחברות. לא עוד ועדת עבודה ששולחת אותך לעבוד איפה שיש צורך, אלא אתה תחליט איפה מתאים לך לעבוד ואיפה תתפתח ותהיה מרוצה. הוקמו יחידות משאבי אנוש בקיבוצים, חברים יצאו ללמוד את התחום והקיבוצים פיתחו פרקטיקות שהתאימו להם. בתחילת המאה ה-21 כשיותר ויותר קיבוצים עברו שינויים, במרבית הקיבוצים שנאלצו לקצץ בתקורות ההנהלה הוחלט לוותר על התפקיד - "הרי ממילא מעתה החברים יהיו אחראים על פרנסתם, כך שמש"א לא נחוץ יותר...". כך נאלצו מנהלי הקהילה והמשק לנהל גם את עולם העבודה שאינו בתחום ההתמחות שלהם.

בעשור האחרון התגבשה מחדש ההבנה בקיבוצים שתחום משאבי האנוש חיוני לניהול נכון של העובדים בענפי הקיבוץ ולכן התפקיד הפך למקצועי מאוד, וב-70% מהקיבוצים כבר יש מנהל.ת מש"א. תקופת הקורונה הייתה אבן בוחן אמיתית. כשהמדינה הורידה הנחתות שהשתנו תדיר בעניין העסקת עובדים תחת המגבלות היה ניכר לעין ההבדל בין קיבוץ שבו התפקיד קיים לבין כאלו שלא.

"כאשר פנו אלי עמיתותיי, יפעת זילבר ומאיה דרור, והציעו שנקיים קורס הכשרה למנהלי מש"א הבנתי שאנחנו נמצאים בנקודת זמן שבה בהחלט אפשר לשקול קורס כזה. יחד עם זאת, לא הייתי בטוחה שיש בקיבוצים מספיק מנהלי מש"א בתחילת דרכם או כאלו שמעוניינים ללמוד את המקצוע כדי לפתוח קורס, ואמרנו שהמינימום הנדרש יהיה 15 משתתפים. והנה יש לנו קורס מלא של 24 משתתפים", מספרת שלומית צימרינג, האחראית על פיתוח הון אנושי בתנועה הקיבוצית.

"הצוות המוביל בנה את תכני הקורס מאפס, כשהדגש הוא על לתת כלים מקצועיים ומעשיים עם התאמה לעולם העבודה הקיבוצי ולשלב תיאוריות, ידע מקצועי ודוגמאות מהשטח. מנהלות מש"א ותיקות נוספות התנדבו בשמחה רבה להשתלב גם הן בקורס ולשתף בכל מפגש תחום אחד בו הובילו תהליך בקיבוץ", אומרת צימרינג.

התגובות מהמשתתפים בסיום המפגש הראשון, חיזקו את התחושה שהיה צורך בקורס: "התלבטתי אם לקחת את הקורס במוסד מוכר ואני שמחה שלקחתי את הקורס הזה איתכן", "אני שמחה שאני כאן ומבינה עוד כמה יש לי ללמוד" ו"עוזר לי לשים סימני שאלה על פרדיגמות שאנחנו רגילים אליהם בקיבוץ" ועוד.