"למדנו להכיר את האחר בלי פחד, כעס או תחושת אשם"

בית יגאל אלון בגינוסר פותח בימים אלו את ההרשמה לקראת המחזור השני של "מפגשי האביב" לגמלאים יהודים וערבים תחת הכותרת "נפגשים, מכירים, יוצרים יחד ומספרים זה לזה". במסגרת התכנית ייפגשו גמלאים ערבים ויהודים בארבע קבוצות שונות, שכל אחת מהן תכלול צמד ישובים, האחד יהודי והשני ערבי. אחת הקבוצות תכלול גמלאים מהישובים מגדל ומע'אר בצפון. שלוש הקבוצות האחרות טרם אוישו סופית, וניתן עוד להירשם לתכנית.

"מפגשי האביב" בין יהודים לערבים נערכים בבית יגאל אלון כהמשך למסורת שיצר אלון עצמו, החל מ-1954 ועד למותו ב-1980. מדי שנה באביב היה עורך אלון מפגש גדול בחורשת גינוסר של ידידים יהודים וערבים. "תמיד יחיו במדינת ישראל יהודים, מוסלמים, דרוזים ונוצרים כאזרחים שווי זכויות", אמר אלון במפגש ב-1975 בעת שכיהן כשר החוץ, "עלינו ללמוד לחיות יחד בשלום, בהבנה הדדית ובשיתוף פעולה יוצר". ב-2002 חידש בית יגאל אלון את מסורת המפגשים וייחד אותם בתחילה בעיקר לדור הצעיר – תלמידים וסטודנטים, וכן עבור אמנים. המפגשים מתקיימים לאורך כל ימות השנה, והשתתפו בהם עד כה כבר אלפים רבים.

לפני שנה הוחלט בבית אלון להרחיב את מסורת המפגשים גם לבני הגיל השלישי, מתוך רצון לכונן היכרות טובה והידברות בין אזרחים ותיקים חרף זיכרונות העבר ומשקעים שנותרו בין הצדדים. המחזור הראשון זכה להצלחה גדולה, וכלל כמאה אנשים בסה"כ, חציים יהודים וחציים ערבים, מארבעה צמדים של ישובים באזור הצפון: שיח' דנון וקיבוץ בית העמק; טובא זנגרייה וקיבוץ גינוסר; מע'אר ומגדל; וכמאנה וגמלאי המועצה האזורית משגב.

כל קבוצה נפגשה ארבע פעמים בבית אלון, ואחר כך כל צד אירח את הצד השני ביישובו. לבסוף נפגשו כל הקבוצות יחד למפגש מסכם בבית אלון ולשיט משותף על הכינרת. תכנית המפגשים, בהדרכת אנשי בית אלון, כללה היכרות קבוצתית, יצירה משותפת של פסיפס אומנותי מיוחד על גלגלי אופניים, ארוחות משותפות שהכינו חברי הקבוצות עצמם, והצגת סיפורו האישי של כל משתתף באמצעות תמונות אישיות שבחר להציג בפני חבריו לקבוצה.

"היה ברור לנו מההתחלה שהשתתת המפגשים על בסיס יצירתי תביא לחוויה חיובית בין חברי שני הצדדים", מספרת ג'ודי בן עת שהובילה את הקבוצה מבית העמק, "לא דיברנו פוליטיקה, אבל כן שיתפנו את סיפורינו האחד עם השני. סיפורי העבר שלנו נבעו מהצילומים שהבאנו למפגשים. כל אחד מאיתנו, יהודים כערבים, כשהצילומים שלו הוקרנו על המסך הגדול, סיפר על ילדותו. כך התחברנו למציאות של טרום המדינה וימיה הראשונים, וכך למדנו כולנו להכיר את האחר בלי פחד, כעס או תחושת אשם".

דאוד בדר, שהוביל את גמלאי הישוב שיח' דנון שנפגשו עם אנשי בית העמק: "בסופו של דבר אנחנו שכנים, בסה"כ 3 ק"מ מפרידים בינינו. העיקר לא היה הפעילות הספציפית שעשינו, אלא העובדה שעבדנו יד ביד, נסענו יחד, אכלנו ושתינו יחד, כיבדנו את עצמנו יחד. כל צד הביא מביתו ומעצמו, נוצרה רוח מצוינת, והכרנו טוב אחד את השני".

בדר ובן עת מספרים שהקשרים בין הצדדים נמשכים גם כיום, חודשים ארוכים אחרי שתמה הפעילות. "בזמנו יצרתי הרבה 'רעש' סביב המפגשים בדפי הקשר של הקיבוץ ועל לוח המודעות", מוסיפה בן עת, "אני חושבת שזה בהחלט נתן השראה גם לדור הצעיר שלנו".

"אני לגמרי מסכים", אומר בדר, "אצלנו הצעירים תמיד רואים מה המבוגרים עושים ומקבלים דוגמא. כשאנשי בית העמק ביקרו אצלנו, אני חושב שבהחלט הצלחנו להעביר את ההרגשה הטובה גם לנכדים שלנו".