חיסונים, ערבות הדדית וחופש הבחירה - איך כל אלה משתלבים בקהילה בצורה מיטבית?

המפגש, בו השתתפו קרוב למאה חמישים ממלאי וממלאות תפקידים מלמעלה ממאה קיבוצים: מנהלים ומנהלות מתחומי הבריאות והרווחה, החינוך והתרבות, מנהלי.ות קהילה ויו"רים.ות, נערך בעקבות דילמות שעלו בעוצמה והוצפו בקיבוצים: האם נכון לדרוש מחברים להתחסן כתנאי להשתתפות בפעילויות חברתיות כמו למשל מועדון הוותיקים בקיבוץ? האם ניתן להתנות את המשך העבודה בהתחסנות, בנוגע לעובדי מסגרות החינוך החברתי הפנימי, או כאשר מדובר במי שמטפלים פיזית בחברים הסיעודיים שלנו בביתם או בבית הסיעודי?

ד"ר אילת גלס, ראשת אגף חברה וקהילה בתנועה הקיבוצית, פתחה והציגה את סוגיית הערבות ההדדית המשתקפת בנושא זה בקיבוץ, ותיארה את המתח שבין האחריות לשמור ולהגן על הקהילה הקיבוצית מפני התפשטותה ופגיעתה הרעה של מגפת הקורונה, העלולה אף לעלות בחיי חברים וילדים, אל מול הרצון והצורך להגן על חופש הבחירה של חברים ועובדים בקהילה, המסתייגים או מנועים מהתחסנות מטעמים שונים.

פרופ' נדב דוידוביץ', מנהל ביה"ס לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון, הציג גרפים המתארים את השפעת הבידודים הסגרים והחיסונים על הפחתת התחלואה בקרב בני ובנות ה- 60+, וציין את הסולידריות הנדרשת בהשלמת מהלך ההתחסנות גם בקרב הצעירים בכדי לקדם את השגת אפקט 'החיסון הקהילתי' שיאפשר לחזור לשגרת חיי המסחר, התרבות והבילוי, ואף לקיום סדרי הפסח הקיבוציים הציבוריים רחבי המשתתפים כבר השנה. פרופ' דוידוביץ' ציין את המחקרים הרפואיים העדכניים המציגים את יעילותם המוכחת של החיסונים וכן את בטיחותם, וקרא לעשות מאמץ ולהרחיב ככל האפשר את מעגל המתחסנים במדינה ובקיבוצים.

לאחר מכן, פרשה עו"ד מרב ניב מהמחלקה המשפטית בתנועה הקיבוצית את המגבלות החוקיות הנובעות מהגנה על כבוד האדם חירותו ופרטיותו; עבודתו ופרנסתו והשמירה על זכויותיו. עו"ד ניב ציינה שאין פוגעים בזכויות אלו אלא 'לתכלית ראויה' אך מניעת התפשטות אפידמיה עשויה להיחשב ככזו בעיני המדינה, ובעבר כבר היו מספר פעמים בהם חוקקו חוקים בהוראת שעה שאפשרו לחייב  קבלת חיסונים באזורים מסויימים בארץ. בהמשך התייחסה עו"ד ניב לדרך המתאימה בעיניה לקידום הרחבת מעגל החיסונים בקיבוץ, זאת באמצעות שיכנוע והידברות בכדי לחזק את ההבנות וההסכמות הנדרשות לקיום ערבות ההדדית מיטבית בקיבוץ.

את המפגש נעל הרב איתמר חייקין, ראש מכינת "רוח שדה" בבארות יצחק, אשר הרחיב בתחומי המוסר של חיי הקהילה בקיבוץ בראייה של חופש הפרט מחד, מול אחריותו המשותפת ומחויבותו ההדדית לחברי הקהילה מאידך. הרב איתמר נגע בסוגיית מתן תמריצים שונים למתחסנים והסתייג מתמריצים כמו "מנת צ'ולנט לכל מתחסן" אשר יוצר בעיניו זילות למשמעות החיסון בציבור, והזכיר לכולנו כי התמריץ הטוב ביותר מאז ועד עולם היה עצם ההכרה במחויבות כלפי עצמנו וכלפי חברינו בקהילה. לראייתו התפיסה הקולקטיבית שבה הטוב של הכלל הוא המצב הרצוי, אשר באמצעותו ובעזרת מנהיגות מעורבת נעודד את חברינו וחברותינו בקיבוצים לנהוג באחריות הנדרשת.