"זו אדמה של שלום. המשך ההחכרה אינה פוגעת בכבוד, היא מחזקת את ההסכם ומטפחת אותו לצמיחה של קשר ויצירה משותפת"

הוד מעלתך המלך עבדאללה שלום לך,
מאז הכרזתך לא הפסקתי לחשוב על הלמה? למה פתאום למה עכשיו בדיוק ביום הזיכרון לרצח יצחק רבין על ידי יהודי שניסה לרצוח את השלום ולא הצליח. הוא רצח את המנהיג אבל לא הצליח לפגוע בזיכרון היחסים בין אביך המלך חוסיין עם ישראל וממשלתה. שני מנהיגים - אביך המלך חוסיין ומנהיג ישראל יצחק רבין הגיעו להסכם שלום לאחר יחסי ידידות ואמון ששררו ביניהם, אתה המלך ידעת זאת. כל ההסכם הוא ברוח של הסכמה הדדית. האדמה עליה אנחנו מדברים היום הייתה ראשית ההתיישבות של ישראל באזור הזה. את כל האדמות האלה קנה רוטנברג להפקת חשמל ממים מהירמוך והירדן ולתת עבודה במאה הקודמת גם ליהודים וגם לערבים באותו אזור. סבך עבדאללה ברך על הפקת החשמל, כל ערביי האזור הזה בירדן, נהנו גם הם מהחשמל במאה הקודמת. בהסכם השלום כאשר הוציאו את הנספח הנוסף על החכרת ה- 1000 דונם, שהיו חלק מהאדמות של חקלאי ישראל, שעיבדו אותם מעל 80 שנה. זו הייתה הרוח של המחווה וההסכמה בין המלך חוסיין לבין ראש הממשלה רבין. הרוח שנשבה מהנספח היא חידוש ההחכרה כל 25 שנה, רענון ההסכם בשלום של עבוד אדמות. יחסיי שכנים שנפגשים בבוקר כאשר יוצאים לעבודה עם טרקטורים ואף אחד לא מאיים על השני עם נשק. לחדש כל 25 שנה את הרצון להגיד בוקר טוב לחיילים שיושבים ליד עמדת המעבר וחקלאי הקיבוצים יוצאים לקצור חיטה, או יוצאים עם משאיות של אבטיחים ופולחים את האבטיח עם החיילים הירדנים ואוכלים את האדום המתוק הזה, עם המיץ הקר, ביום קיץ חם לחיילים ממלכתך ולחקלאים מישראל. כך נפגשים 24 שנים בשלום.  היחד הזה אפשרי רק אם נמשיך להיפגש בעבודה, בחלאות, בתעשייה. השלום האמיתי חשוב לתושבי ירדן לא פחות מאשר לנו והוא יתפתח רק אם נמשיך ביצירה משותפת בשטחים רבים . לא בהפרדה.
הוד מעלתך את זה רציתי לספר לך. לא להתווכח על המגיע, הזכויות ההיסטוריות, אני יודעת על מאבקיך במדינתך, אני מודעת לכך ששם הקיצוניים לוחצים עליך ולא נותנים מנוחה כדי שתגיע לאימות, לאימות על מה, על פרנסתם של חקלאים? אתה יודע גם באשדות יעקב וגם בצופר, מעבדים את האדמות משפחות חקלאיות שרק מזה חיות, רק מהתוצרת הזאת ומכירתה יכולים לגדל את ילדיהם. המשפחות האלה תאבדנה הכל לפרנסתן אם תילקח מהם ההחכרה. על אדמה שרק טוב מביאה. אנחנו כבר לא אויבים ולא רוצים בסבלם של השכנים. על האדמה הזאת אפשר לפתח תיירות משותפת לירדן וישראל, עם ידידי כדור הארץ שמנסים כבר שנים להפריח בשותפות את האזור. לספר למטיילים שיבואו גם מירדן , שהיו במאה הקודמת יחסים נפלאים בין עבדאללה הסבא והשבטים שבשטח, עם העובדים מעמק הירדן, מישראל, וכולם חיכו לאור שיופק מהירמוך והירדן. מאגם המים המלא. היה חשמל מהירדן והירמוך וגם הירדנים באזור נהנו ממנו ללא תשלום. ספורים נהדרים לצעירים שאפשר לחיות בשלום. 
אני תכננתי לפתח שם פרק לנוער שוחר שלום ירדני ישראלי. 
בין עצים ודשאים יחגוג הנוער במנגלים וסטייקים, שירה וריקודים, טיולים ומשחקים. רצח 7 הילדות במרץ 1997 גדע אצלי את הרעיון הזה , אבל לא פגע בהסכם השלום. 
לא שונה פסיק או נקודה.
הוד מעלתך קשה המאבק עם קבוצות שלא מאמינות בשלום אני לא מקלה ראש במאמציך, אתה המנהיג, ספר להם גם את הקשיים. ספר להם שחיל מילואים מירדן ירה בבנות 14 בעודן שומעות את ספורי המקום. החייל הזה נקרא אצלכם רוצח ונידון אצלכם למשפט וכלא. ספר להם איך ביקר אביך המלך חוסיין ואחותך, את שבע המשפחות ולכל אחת ואחת אמר דברי ניחומים. המשפחות עם כאבן הנורא הוקירו מאוד את ביקורו ומילותיו והעזרה הכספית שהעניק לכולן. יחסיי המדינות לא השתנו וגם הסכם השלום לא השתנה לאחר הרצח (על ידי בן הבליעל). כל שנה מאז קיימנו ואנו מקיימים טקס לזכר הבנות. נפגשים עם החיילים שלך. הם באים לכבד את המשפחות בטקס, מניחים זר על תמונותיהן, באים יחד איתנו לטעת ביער הבנות. כבר 22 שנה שהמפקדים הבכירים שלך, הוד מעלתך, שומרים איתנו יחסי חברות ובאים לטעת עם מפקדנו, אזרחנו, התלמידים והמשפחות עציי אקליפטוס ביער הבנות. יש חלקה ביער שנקראת חלקת הנסיך, חלקה שבן דודך היה שותף בנטיעה ובטקס עם שר החינוך שלנו יוסי שריד ז"ל. אני רוצה לספר לך המלך על כך שאחת מהמשפחות – שמעון ורוחמה כהן , קראו לביתם, שנולדה ביום בו נפטר אביך המלך – קראו לה ירדן. זה היה ביטוי של : אנחנו אוהבים אותך . אתה בנו, המלך עבדאללה, גם אתה רוצה חיים, תינוקות שייוולדו, חיים שיביאו שמחה ואושר למשפחות. לנוער שלכם ושלנו. אדמה לא צריכה להיות כלי מלחמה, כלי של אי הסכמה, אדמה צריכה להיות מחברת בין נוער ירדני לישראלי, בפיקניקים, בטיולים, במעבר לריבונות הישראלית ושם להמשיך לחגוג כנוער בשירה וריקודים. זו אדמה של שלום, המשך ההחכרה אינה פוגעת בכבוד היא מחזקת את ההסכם ומטפחת אותו לצמיחה של קשר ויצירה משותפת. 
תחשוב על כך המלך עבדאללה.  
תציע למתנגדים שיתנו רעיונות ונעשה משהו משותף על אותה אדמה, אדמה שתניב פרות שתחבר בינינו במקום להפריד, שתחזק את הקשר במקום לנתק.
מקום שהפך לסמל השלום - האי נהריים, אי השלום.
אורנה שמעוני