זה בידיים שלנו. פועלים למניעת הרצח הבא

"אשתי היקרה, בלעדייך אין העולם יכול להתקיים... אני מברך אותך לאריכות ימים עד מאה ועשרים, עושר ואושר תמיד כל חייך", כך כתב רק לפני חודשיים, בן זוגה ואבי ילדה של אנגווץ וואסה. השבוע הוא לקח על פי החשד את האקדח שהוא נושא ברישיון מתוקף עבודתו כשוטר ורצח אותה מול פניו של בנה בן השבע מנישואיה הראשונים.

אנגווץ וואסה היא האישה העשרים מתחילת 2018 שנרצחת בידי בן זוגה או בן הזוג לשעבר.  
רק לפני שבוע, גם אז בנתניה, נרצחה עליזה שפק בידי בן זוגה לשעבר, אשר כבר לפני שנתיים היא הגישה נגדו תלונה על אלימות, תלונה שבגינה נשפט לחצי שנה מאסר על תנאי.

רצח נשים הוא לא הבעיה של עיר כזו או אחרת, משפחה זו אחרת, או של אישה זו או אחרת – זו הבעיה של כולנו, של החברה כולה!

זוהי אחריות שכל אחד ואחת מאתנו נושאת. כולנו צריכים לפעול כל אחד ואחת בתחומו ובתחומה. כולנו כחברה וכבני אדם צריכים לצאת מאדישות ולצעוק ביחד את זעקת הנשים הסובלות מאלימות ואת בכי הילדים חווים יום יום אלימות בביתם או הנשארים יתומים.

חשוב להדגיש: גם אצלנו בקיבוצים קיימת אלימות, בדיוק כמו בכלל החברה הישראלית: אחת מתוך עשר נשים בישראל מוגדרת כנפגעת אלימות מבני זוגן. זו יכולה להיות אלימות פיזית, מינית, נפשית, מילולית וכלכלית. אלימות נגד נשים חוצה מגזרים, דתות, לאומים ומצב סוציו-אקונומי. כל אחת יכולה להיות נפגעת אלימות.

עלינו לוודא כי המערכות החברתיות והניהוליות שלנו קשובות ודרוכות לסימנים או אותות אזהרה בחצר שלנו, וכי כל מקרה של חשש לאלימות יטופל כנדרש. כמו כן, אלינו לדאוג לכך שמערכות הלימוד והחינוך שלנו, החל מהגיל הרך, ישלבו את הנושא המגדרי "חינוך מודע מגדר" הוא תנאי לחיים מכבדים – חינוך למניעת אלימות, חינוך המקדם ערכי שוויון וכבוד.

בואו ביחד כחברה וכפרטים נוודא קיומה של סביבה בטוחה ומכבדת לכל אחת ואחד בקרבנו!