"התנועה הקיבוצית מתארגנת באופן מעורר הערצה, אחווה וערבות הדדית. כשממשלת ישראל תלמד רבע מזה - אני אהיה מרוצה"

נוכח המצב הביטחוני בדרום, ש"גלש" במהרה בצורה נרחבת גם לאזור מרכז הארץ והשרון, הפעילה התנועה הקיבוצית את נוהל החירום ופתחה את המוקד המשותף לתנועה, לתנועה המושבים, למרכז השלטון האזורי ולקיבוץ הדתי.  מוקד החירום שהפעילה התנועה הקיבוצית ביחד עם שותפיה במרחב הכפרי פעל כל הזמן מהמועצה האזורית מנשה, וכאן המקום להודות לראש המועצה, אילן שדה, ולצוותו על האירוח.

בעקבות איסוף הצרכים במוקד, והתנדבותם של קיבוצים רבים שאינם בקו האש, התארחו מתחילת ה"סבב" ולאורך כל הסופ"ש, החג והמשך השבוע קהילות קיבוציות שלמות, מאות רבות של משפחות וקבוצות נעורים מקיבוצים ויישובים הנמצאים באזורים המותקפים תדיר בטילי החמאס, בקיבוצים הנמצאים "בטווח הבטוח". הקיבוצים המארחים דואגים לכל צרכיהם של המתארחים, החל מדירות אירוח ושימוש במתקני הקיבוץ, וכלה בכביסה, בישול ארוחות ופעולות חברתיות לילדים. במקביל, פעלו במטה התרבות של התנועה הקיבוצית "לשדך" בין הקיבוצים המעוניינים בכך לחגיגות שבועות בקיבוצי המרכז והצפון. קיבוצים רבים אשר מושפעים פחות מהמצב הביטחוני ומקיימים את חג השבועות המסורתי הזמינו את התושבים השוהים באזורם להתארח אצלם בחגיגות ובארוחות הקהילתיות המקומיות. 

הדס דניאלי ילין, מנכ"לית התנועה הקיבוצית, מספרת: "לצערנו, אנחנו כבר מתורגלים מפעמים קודמות, ולא מחכים שהמדינה תפעל. מוקד החירום שלנו נמצא בקשר במהלך השנה ויודע להיפתח ולהתחיל לעבוד מייד כאשר אנו מזהים הסלמה ואירועים שעשויים להתפתח ליותר מימים בודדים. המשפחות בקיבוצי הנגב המערבי כבר למודות אירועים ביטחוניים מסוג זה ולכן אינן מבזבזות זמן כאשר מתפתחת הסלמה ומעוניינות לצאת. בעבר כבר ביצענו "שידוכים" בין קהילות במצבי חירום, ואנו מקבלים הצעות רבות מקיבוצים אשר מוכנים לארח בחפץ לב ומנסים להתאים בין הבקשות והצרכים המשפחתיים והקהילתיים להצעות לאירוח שמתקבלות. אגף חינוך שלנו מתאם בין מערכות חינוך בקיבוצים בטווח האש לקיבוצים הנמצאים באזור בטוח לצורך אירוח אורגני ויצירת פעולות הפגה.

מרגש מאד לראות את ההתגייסות של כל הקיבוצים שנמצאים מחוץ לטווח האש, לטובת הקיבוצים בדרום. ההתגייסות היא גם של הקיבוצים עצמם וגם של חברים וחברות בקיבוצים הקולטים, אשר נרתמים לדאוג לכל צרכי המשפחות, בכדי להקל ולו במעט על תחושת הפליטות והחרדה המלוות את המצב. הערבות ההדדית בינינו באה לידי ביטוי בצורה מופלאה, זה מוכיח את עצמו פעם אחר פעם. כאשר המדינה לא נותנת פתרונות ולא עובדת באופן שיטתי ועל פי תכניותיה, הקיבוצים יודעים לתת את הפתרון בזכות המאפיינים המיוחדים שלהם. אנחנו נמצאים בתקופה קשה ביותר ואני חושבת שכולנו יכולים למצוא בהתגייסות הזו נחמה".

אסתר טרנטו, חברת קיבוץ נחל עוז, אמרה בנושא: "אני מרגישה כי התנועה הקיבוצית היום ובשנים האחרונות, היא בועה בתוך החברה הישראלית, בועה חיובית שנותנת הרבה גאווה לכל שותפיה, יש ערבות הדדית, יש עזרה מהרבה קיבוצים, פותחים את הלב, מארחים מכל הלב ומגיעה לכם התודה והברכה על כל העשייה ועל היכולת לחבר את כולם לגוף אחיד".

מירב כהן, חברת עין השלושה שמתארחת במעגן מיכאל, אמרה בראיונות לכאן ב' וגלי צה"ל: "התנועה הקיבוצית מתארגנת באופן מעורר הערצה, אחווה וערבות הדדית. כשממשלת ישראל תלמד רבע מזה - אני אהיה מרוצה. המדינהעדיין לא חושבת שמגיעה לנו להתפנות כמו בני אדם בצורה מסודרת. עם ישראל שוב מתגלה בגדולתו ותפארתו והמדינה שוב מתגלה במערומיה".

אדווה גרציאני מקיבוץ כרמיה, מתארחת ביגור עם שלושת ילדיה ומספרת: "היינו בנופש באילת בשבוע שעבר בזמן ששמענו שהיו פגיעות בקיבוץ והחלטנו שלא נחזור הביתה. בהתחלה נסעתי לאמא שלי במרכז אבל גם שם היו אזעקות ונפילות. רכזת התרבות של הקיבוץ בדקה אפשרויות אירוח למי שרוצה לצאת להתאווררות בצפון וביקשתי ממנה שתבדוק גם לי אפשרות כזו. קיבלתי ממנה את הטלפון של הדס, מנכ"לית התנועה, שעשתה את החיבורים דרך מוקד החירום התנועתי, והיא דאגה לי לאירוח בקיבוצה, יגור. יחד איתי הגיעו עוד שתי משפחות מכרמיה. זו תחושה קשה להגיע כמו פליט ולהתארח אצל אנשים שאתה לא מכיר אבל קיבלנו אותנו ממש יפה, הציעו לנו עוגות, אוכל ועזרה בכל מה שצריך כולל פעילות לילדים. אנחנו רגילים להיות בצד הנותן בכרמיה ולארח חיילים וזו הייתה תחושה מוזרה להיות בצד השני, אבל ביגור אמרו לנו שהפעם תורם. מארחים אותנו למופת והילדים נהנו בפארק השעשועים "באלגן" של הקיבוץ שפתח את שעריו בחינם לכל תושבי עוטף עזה. גם חגגנו פה בשבועות במקום החג אצלנו שהתבטל. למרות כל הכיף והאירוח היפה, אנחנו מקווים לחזור הביתה לפחות לסוף השבוע".

חן רינד, אמא לשני ילדים בני 8.5 ו-7 מגברעם מספרת כי ברגע שהתחילו להגיע לאזור הקיבוץ הטנקים והתותחים של צה"ל ביום רביעי, היא החליטה ביחד עם עוד כמה משפחות אחרי לילה קשה לעזוב אחרי שרבים מתושבי הקיבוץ כבר עזבו. למרות שלדבריה הם "התעוררו מאוחר" ולא מצאו בהתחלה מקום להתארח בו, תוך זמן קצר לאחר שפרסמה כי הם מחפשים מקום להתארח בו הגיעו אליה פניות רבות מקיבוצים שהציעו לה לבוא אליהם. המשפחות בחרו לצאת תחילה לכפר מסריק שם הקצו להם את בית הילדים לרשותם. חן מספרת כי "ממש פרסו לכבודם "שטיח אדום" והרעיפו עליהם הרבה אהבה. חברי הקיבוץ אפו לנו עוגיות, הזמינו אותנו אליהם לקפה, לאכול ודאגו לפעילויות לילדים. 

ממש עטפו אותנו בכל כך הרבה אהבה עד שהובכנו".

לאחר יומיים הם החליטו לעבור לקיבוץ גבת ביום שישי, שם דאגו להם למספר דירות להתארח בהן. חן מתארת כי גם בגבת לא עזבו אותם לרגע. "פשוט הרעיפו עלינו חום ואהבה בלי סוף, דאגו לנו לטלוויזיה, לאוכל בשישי בערב ולטיול עם טרקטור בשדות של כמה שעות בשבת. כל אחד עצר אותנו בשבילים והציע לנו עזרה בכל מה שצריך. היינו עם דמעות בעיניים מטוב הלב של אנשים שלא מכירים אותנו".

סיון ברושי, דוברת ואשת התקשורת של קיבוץ גבת, יחד עם עפרה רוגל, מנהלת התרבות של הקיבוץ, רתמו את כל הקהילה בקיבוץ לאירוח של ששת המשפחות מגברעם. סיון מספרת כי "ביום שלישי בלילה פניתי אל המנהל העסקי של הקיבוץ בהצעה לארח משפחות והוא הסכים מיד ואמר לי לפרסם מודעה בקהילה. במקביל, מנהלת התרבות שלנו, עופרה רוגל קיבלה בקשה מהתנועה הקיבוצית לאחר משפחות. כך נוצר קשר ראשוני עם המשפחות מגברעם. הארגון פה היה מטורף. כתבתי ברשת הפנימית של הקיבוץ מה אנחנו צריכים ומה הרכב המשפחות שמגיעות ואנשים פתחו את ביתם, התגייסו לעזור בניקיון וסידור של דירות האירוח והסכימו לספק להן מכשירי מיקרוגל, קומקומים חשמליים וכיריים חשמליות. הייתה פה ממש רכבת של מכוניות שהגיעו עם כל הציוד הנדרש. הקהילה בישלה להם אוכל בשישי והם גם הוזמנו לארוחת שבועות של הקיבוץ ולחג המרכזי".

לחגיגת שבועות המסורתית בגבת הוזמנו להתארח עוד עשרות משפחות מהדרום השוהות באזור הצפון.