"החינוך הוא נכס רוחני, ערכי וציוני של הקיבוץ"

״כל הילדות אמרו לי שיש לי פוטנציאל ואני לא ממצה אותו, אני כופרת במשפט הזה", אומרת דבי ברא״ס מקיבוץ מצר, ראשת אגף החינוך בתנועה הקיבוצית, "לתפיסתי, את צריכה להעז להיות מי שאת. את התואר הראשון שלי עשיתי רק לפני שנים לא רבות, כי תמיד חשבתי שאני לא מסוגלת. אני מאמינה שבכל אחד טמונות איכויות ייחודיות, אני בעד לשאול שאלות ולמצוא את המקום להיות 'אני' בכל רגע, לגדול ולהתפתח, וזה מה שאני מצפה מאנשי החינוך בקיבוצים, גם ובעיקר בתקופה כל כך מאתגרת, כואבת ומשתנה״.

בראס הגיעה לעמוד בראשות אגף החינוך לאחר שנכנסה לתחום החינוך בקיבוץ במקרה. "הציעו לי לרכז את החינוך בקיבוץ והלכתי על זה", היא אומרת, "בסופו של דבר, כל אמא רוצה את החינוך הכי טוב לילדים שלה. המוטיבציה היתה לגמרי הורית, אחרי שנכנסתי, נדבקתי בחיידק הזה״.

"אירוע קשה ונורא שהתרחש בקיבוצי ב-2002 לימד אותי הלכה למעשה עד כמה החיבור בין החינוך לקהילה איפשר למצר לעמוד שוב על הרגליים. המציאות המאתגרת על גווניה, מציבה אתגרים שפוגשים 90% מהקיבוצים היום, בין אם הקיבוצים בצפון שפונו או הפכו קו עימות, או מהדרום שחוו וחווים כאב וטראומה, או קיבוצי המרכז שמתמודדים עם אתגרי הקליטה. מצבי קיצון כאלה מחייבים את הקיבוצים להבין שהחינוך לא יכול להתנהל על טייס אוטומטי, צריך לראות מה נכון ורלוונטי להיום מבלי לוותר על  עקרונות החינוך הקיבוצי – עקרונות שהם נכס ערכי וזהותי – ויש לשמור עליהם מכל משמר״.

מה זה חינוך קיבוצי בעיניך?
״בישראל יש 259 קיבוצים השייכים לתנועה הקיבוצית, כלומר 259 הגדרות מהו חינוך קיבוצי, מה מקומו בבית הקיבוצי ומה תפקידו עבור הקהילה כולה. מערכת החינוך בקיבוץ היא תמיד ראי של הקהילה שבה היא מתקיימת. לכל קיבוץ יש מאפיינים ייחודיים רק לו, שבונים את הזהות הקהילתית. עבור הילדים והנוער, הקהילה וזהותה מהווים בסיס מוכר ובטוח בתהליך גיבוש הזהות שלהם לאורך השנים. החיבור מגיע מהתורה שבעל פה: המסורות, האנשים, סיפורי המקום. אם בקיבוץ חיים 4 דורות, כל דור תופס את מערכת החינוך באופן שונה, ברמת ההגדרות, הרגשות והחיבור לחינוך כלב הקהילה״.

להרשמה לכנס (ההרשמה נסגרת ב-28.1) >>>

הרשמה לסדנאות למי שנרשם לכנס >>> 

צוותי החינוך כיום לאו דווקא מגיעים מתוך הקיבוץ, אז איך עושים את החיבור הזה?
״למען האמת רוב צוותי החינוך בקיבוצים הם לא בני או בנות החינוך הקיבוצי או הבית הקיבוצי, זה אכן אתגר. החינוך חסר את הילת הערך והשליחות הקהילתית... להיות מחנך זה לא בדיוק מה ששואפים אליו. אנחנו מצפים שהקיבוצים יגידו בעת הזו שהחינוך הוא נכס רוחני-ערכי-ציוני שהקיבוץ צריך לבחור לשמור עליו, שהם מוכנים להקצות משאבים לטובת הנכס החינוכי קהילתי שלהם – המשאבים יאפשרו את יישומה של תפיסת החינוך הקיבוצי עם פחות פשרות ומאבקים יומיומיים, לצד זה נדרשת התאמה של הפרקטיקה לעקרונות. הם צריכים לבחור בזה, כי החינוך זה העתיד״.

החינוך הקיבוצי מאוד השתנה במהלך השנים.
״פעם האחריות של הקיבוץ מול החבר הייתה מאוד ברורה: כולם ידעו מתי הילד עובר גמילה ומתי ׳שעת אהבה׳… כיום אנחנו בתקופה שגם החברים והתושבים בקיבוץ שותפים בשגרת החינוך בקיבוץ, באותה מערכת החינוך, ואין משהו שכולם מסכימים עליו. לפני 30 שנה החינוך הקיבוצי כלל את הרצף מלידה ועד י״ב, פורמלי ובלתי-פורמלי, הרצף היה ברור. במעבר בתי הספר לרשויות, נדרשו התאמות והגדרות חדשות של הרצף החינוכי. היום כמו אז, עולות השאלות מה עושים שם? כשיש לילדים והנוער גם חוגים וגם תנועת נוער, למה הם צריכים גם מועדון? המציאות מסביב כל הזמן משתנה, ויש המון שאלות שצריך אומץ לשאול אותן. החינוך הקיבוצי לא מובטח לתמיד – לתפיסתי החינוך הקיבוצי נמצא בצומת או בקרב הדיפה - ועל מנת לשמרו ולחזקו יש לבחור בו, לעבוד בייחודיות שלו, בהכשרת צוותי החינוך – ובעיקר בהצמחת מנהיגות חינוכית קיבוצית מובילה בבית הקיבוצי ובחברה הישראלית״.

איך מבחינתך נראה נער שקיבל חינוך קיבוצי טוב?
״בוגרי החינוך הקיבוצי הם בוגרים מעורבים חברתית, עם מחויבות לאחר ולשונה מהם, עקרונות הערבות ההדדית, הנתינה והיוזמה - הם דרך חיים. הוא צריך להיות במקום של עשייה ונתינה ושלא כל הזמן דורש את מה שמגיע לו, כי אף אחד לא חייב לך כלום. עליו לפעול כדי שהעולם הזה יהיה מקום שלכולם יהיה נעים לחיות בו כקהילה שיש בה הרבה דורות. צריך לעבוד בזה, לחנך לאחריות הזו״.

איך ייראה כנס החינוך השנה, שזוהי שנתו העשירית?
״זו הזדמנות של פעם בשנה להפגיש את המנהיגות החינוכית בקיבוצים, מגיל לידה ועד י״ב. המטרה שלנו היא לחבר בין מנהלי החינוך ולתת כלים וידע יישומי להמשך העבודה החינוכית מול האתגרים שכל אחד פוגש במשימה האישית שלו. השנה, בעקבות המשוב שקיבלנו בשנה שעברה, הכנס ישלב יותר סדנאות מעשיות וחוויות חברתיות, ופחות הרצאות פרונטליות".

יש משהו שתרצי לומר לסיום?
"אני רוצה להזמין את מנהלי החינוך להרפות מהעומס, מהדאגה, מהשגרה - ולהגיע לכנס שלנו - שלהם! אי אפשר רק לרוץ כמו עכבר על גלגל, חייבים לעצור, לנשום, וללמוד על האתגרים עם השותפים לדרך. למידת עמיתים היא כל כך משמעותית שחבל להישאר לבד. כנס החינוך נועד לעודד ולחזק את מנהלי החינוך להמשיך ולהוביל באומץ את צו השעה, לשאול את השאלות החשובות ואת המוטיבציה לבחור ולהתמודד בהנעת גלגל מאוד גדול וכבד – הגלגל כמשל למערכת החינוך הקיבוצית הפועלת - לעיתים - מתוך המוכר לצד תגובתיות למציאות. עכשיו העת ליזום ולדאוג שמערכת החינוך הקיבוצית והחינוך הקיבוצי יתקיימו במיטבם עוד הרבה מאוד שנים, ממקום של בחירה, ערך ועשייה חינוכית שהיא שליחות. גם הזמן בתפקיד שלי הוא קצוב, ואני צריכה להשאיר את העולם קצת יותר טוב למי שיבוא אחרי״.