"אין טנק שהוא לא משפחה, אין שום הפרדה עדתית בטח לא במלחמה"

"היה צריך להראות בסדרה על מלחמת יום הכיפורים את הערכות הכוחות ההזויה שהביאה לאירועים הרואיים ודרמטיים, אשר התבצעו על ידי חיילים פשוטים שהמשיכו להילחם למרות נפילתם של מפקדיהם. כל מפקדי הפלוגות בגדוד 74 של חטיבה 188 נפלו, ובפלוגה שלי נפלו המ"פ – אבי רוניס ז"ל , הסמ"פ – תני נתנאל ז"ל והמ"מ שלי - יואב יקיר ז"ל. למרות זאת, הפלוגות או שרידיהן המשיכו בלחימה. החיילים היו מוכנים נפשית לקרב הבלימה האכזרי והקשה ולהגן על מדינת ישראל בלי הבדל של דת, עדה, קיבוץ מושב או עיר! הסדרה מציגה מציאות כואבת ולא נכונה בלחימה מול הצבא הסורי במלחמת יום הכיפורים".

"זאת האמת של המלחמה הזאת, כמו של המלחמות שקדמו לה וכל לחימה שארעה מאז באה לידי ביטוי בערכי צה"ל, עליהם חונכו ותורגלו החיילים, ובערכים האישיים שלהם שאיתם באו מהבית. ערכים אלו הם שבאו לידי ביטוי בלחימה על חירותה ועצמאותה של מדינת ישראל ביום כיפור '73, כמו גם במלחמות העבר – '48, 56', '67, ובתקופת המרדפים. ארץ ישראל ומדינת ישראל הינה של כולנו ושייכת לכולנו, כפי שכתוב במגילת העצמאות "ללא הבדל דת גזע ומין..."

כך אומר השבוע ניר עתיר, בן וחבר קיבוץ אפיקים, אשר לחם במלחמת יום כיפור בדרום רמת הגולן במוצב 116 ובתל-סאקי, שעל בסיס הקרב המפורסם ההוא יצרו חלק מרכזי מהסדרה המדוברת "שעת נעילה". אולם סיפור הקרב היווה ככל הנראה פתח לעיוותים רבים. עתיר ולוחמים נוספים מעלים טענות קשות על כתיבת הסדרה, אשר עיוותה לטענתם חלקים רבים בלחימה, בעיקר ביחסים בין חיילי המחלקה והצוותים הלוחמים. 

"מה שיוצרי הסדרה עשו הוא פשוט לקחת את השסע העדתי והחברתי של היום, להלביש אותו על המלחמה הקשה ביום הכיפורים,  אך המציאות  המתוארת בסדרה ממש לא הייתה כזו, בטח לא בצבא, בשריון בכלל ובצוותי הטנקים בפרט".

עתיר מוסיף: "אם רצו בסדרה להראות איך הצבא הוא גוף המייצר אינטגרציה חברתית, להראות שילוב בין התפוצות, העדות ומוצאן ושהצבא מהווה בעצם את אבן הבסיס לבנייתה של החברה הישראלית במדינת ישראל, אז אני הולך עם זה. אך אי אפשר להציג ולהדגיש רק את ההפרדה, האפליה, הגזענות אשר כלל לא הייתה ולא באה לידי ביטוי בצבא. צוות טנק ומחלקה, היו בתקופה המדוברת וגם כיום אני מאמין, משפחה אחת! היה גיבוש מחלקתי, צוותי הטנקים היו כולם כמו אחים שהפעילו כלי מורכב ולא פשוט בצוותא, ביחד. כך זה היה גם במלחמה ב - 73, בכל גזרות הלחימה השונות, סיני ורמת הגולן, סדיר ומילואים, ולדעתי בכל החיילות ולא רק בשריון. יחד עשינו טירונות, יחד שכבנו בבוץ, יחד שמרנו, יחד תמכנו ועזרנו האחד לשני! אז על מה מציגים בסדרה? ריב בין עדתי, הפנתרים השחורים, ובטח שלא היתה הפרדה בין עדתית"

עתיר לא כועס, הוא מאוכזב ומתוסכל, אבל מנסה לראות גם את הצד הטוב שיצא מהסדרה הזאת –

"בדיוק עכשיו סיימתי סיור רב משתתפים ברמת הגולן בתל סאקי, אז אם יש משהו טוב שיצא מהסדרה זה ההתעניינות  העלאת המודעות והסקרנות במה שקרה באזורי הלחימה השונים ברמה"ג. בזמן הסיור זרקו לי כל הזמן המשתתפים – 'זה הופיע בסדרה', 'זה לא הופיע בסדרה', זה הופיע אחרת ונאמר אחרת בסדרה. אני לא מעט שנים מספר ומעביר את מורשת הקרב של החטיבה , עכשיו עלי להתמודד מול העובדות שנוצרו בסדרה ולספר לבאים  לסיור  ולשמוע אותי, את אשר באמת אירע  הלכה למעשה אל מול ההתרחשות בסדרה, המעוותת ומשנה את האירועים, לתקן את התמונה הלא הנכונה שהם קיבלו בסדרה."

עתיר מדגיש כי גם השיח על תופעת הלם הקרב מאותה מלחמה קשה שב ועלה, וכי העלאת והצגת חוסר ההתייחסות והמקצועית בטיפול בלוחמים רבים שלקו בהלם קרב עשתה טוב. הסדרה העלתה את הנושא על פני השטח והוא מקווה שתביא לשינוי חיובי בנושא, גם 47 שנים אחרי הלחימה.

האם התקיים קשר כלשהו עם יוצרי הסדרה בסיוע להכנת וללמידת הרקע?

"אני לא הייתי שותף לסדרה בשום מקרה ובשום מצב, בטח שלא בכתיבת התסריטים ו/ או בביקורת עליהם. יום אחד התקשרה אלי המפיקה וביקשה שאספר מורשת קרב בתל סאקי ואת סיפור המחלקה. סיפרתי לשחקנים את מורשת הקרב של המחלקה בלחימה על מוצב 116 ותל סאקי, סיפרתי והסברתי מה זו מחלקת טנקים, מהי המשמעות של טנקים בשטח הלחימה. לצערי הם יצאו מאופי הסיפורים לכיוונים אחרים לחלוטין. נכון שאת קרב הטנקים "שתינו" אני ובני דור ששרת כמוני בחטיבה 188, בגדוד 74 כסמל מחלקה, השתתפות מלאה, הן בפקודות והן בהחלפת העמדות.

 אני  אישית, אחרי הפרק השלישי פשוט הפסקתי לצפות בסדרה, היה קשה ומרגיז מדי.

חשוב להבין מה הרגיז  אותי והקשה עלי ביותר - הרגיזה אותי ההתייחסות לחיילים, כל החיילים, האפיון של צה"ל, ערכיו ודרך לחימתו. כדאי אולי להזכיר - צה"ל ניצח במלחמה! אחת מהקשות והאכזריות שידע. צה"ל כפי שהוא מוצג בסדרה, גם אם בדיונית, לא היה מסוגל להביא לניצחון מעין זה."

כמה ימים לפני שיצאה הסדרה השחקן עומר פרלמן, "נמרוד כספי" בסדרה (שכביכול משחק בחלק מהפרקים את דמותו של עתיר), ביקר את עתיר בביתו: "הוא עשה שעורי בית ולמד את הדמות באופן מעולה ונכון, הוא בהחלט מכיר ויודע מי אני ואיך הגבתי אז ב- 73'. הוא ואימרי ביטון (השחקן הנוסף בסדרה – משחק את תפקיד התותחן בטנק המבוסס, בין היתר, על רב"ט יצחק נגרקר שנלחם גם הוא בקרב תל סאקי ונפל בשבי הסורי) היו איתי שוב ברמת הגולן ושוב הראיתי להם בדיוק את מה שעושים טנקיסטים והתנהגותם בטנק בעת קרב. רק שהתסריטים לא היו בנויים נכון ולא בהתאם למציאות הקיימת שהייתה אז במלחמה. ושוב אני מדגיש! מבלי להתייחס כלל לאירועים מבחינה דוקומנטרית. מעט לפני הקרנת הסדרה עומר שלח לי הודעה בה כתב: 'אל תחפש את עצמכם, זה יצא לכיוונים אחרים לגמרי'. בעקבות ההודעה שהוא שלח לי הודעתי לכל חבריי ובוגרי המחזור שנלחמו באותה המלחמה – 'חבר'ה, תכינו את עצמכם לראות בראש פתוח – זה לא אנחנו, זה לא מסופר עלינו. זו סידרת דרמה ולא סדרה דקומנטרית'.

אך הכיוון אליו יצאו והמציאות אותה הציגו הייתה עולם אחר ועבורי ולרבים מחבריי, מה שיצא והציגו בסדרה היה הרבה יותר מדי – וחבל. גם באם היו מציגים אירועים שונים המבוססים על אירועי האמת ולא גולשים למציאות שאינה קיימת, היו נותנים כבוד ללוחמים, אלו ששרוטים חזק ואלו השרוטים פחות, כי הרי כולנו שרוטים בצורה זו או אחרת והמלחמה איתנו ובתוכנו 24/7."

עתיר מספר כי הוזמן על ידי יוצרי הסידרה לסט צילומים בו יצולמו דמויות אמת שהיוו בסיס לדמויות השונות שעלו בסדרה כדי לתת להם כבוד. תשובתו של עתיר לירון זילברמן, במאי הסדרה, הייתה כי אין בכוונתו לקחת חלק בסט צילומים מעין זה היות ואינו זורם עם הסדרה ואין לו כל כוונה לאשר ולהסכים איתה בהצגת תמונתו בפרק הסיום.

 "אמרתי להם שגם אם זה לא תיעודי, צריך לשמור על המציאות שהייתה ובתוכה ליצור סיפור המבוסס על  אירועי האמת אך שונה מכובד, מכבד, לתאר את הדרמה שהייתה, אין כל צורך להעצים אותה על מנת למכור!  אך אסור היה לסטות ולדמיין ולהכניס דברים אשר לא היו קיימים כלל ועיקר באותה המציאות בה מדברים, אוקטובר 73, מלחמת יום הכיפורים, כמו למשל הפנתרים השחורים, כמו למשל אנשי צוות אשר תחת אש מדברים במרוקאית, הצגת כזו חוסר משמעת וזלזול מבזה."

עברה לך איזו שהיא מחשבה מדוע יוצרי הסדרה החליטו ליצור את העיוותים האלו?

"אין לי מושג למה הוא עשה את העיוותים, אני גם לא מבין מה ה"אני מאמין" שלו, ואני לא חושב שהוא הציג אני מאמין. משער שצד הרייטינג היה המוביל, בזה בהחלט גם הצליח! אם הוא היה אומר "החיילים הפשוטים ניצחו" אז מילא, אבל גם זה לא הוצג. אני קורא לציבור שיבוא ויחווה את אזורי הלחימה  בעצמו – ברגליו, בעיניו ובהבנתו את מה שקרה אז בשטח. ללמוד את מורשת הלחימה של חטיבה 188 לאורך כל גזרת רמת הגולן. בסיורים של אבירם ברקאי שכתב את הספר "על בלימה", בסיורים של חברי לחטיבה, בסיורים שאנו מעבירים את המורשת הכללית ומתמקדים תוך כדי כל אחד במקום הלחימה שלו. אני אישית  בסיפורה של המחלקה על מוצב 116 והקרב על תל סקי. אני מראה לציבור את תחום הלחימה של המחלקה, מציב את יחסי הכוחות ואת הפקודה לבלום את כוחות האויב למשך 48 שעות עד הגעת כוחות המילואים. מנסה להביא להפנמה את המציאות הכואבת ההיא שבה 12 חיילים, היו צריכים לעשות באותן 12 עד 48 שעות גורליות את הלא יאומן! לבלום את הכוחות הסוריים על לפי פקודה למשך 48 שעות.  מחלקה אחת  אשר התייצבה תוך מודעות ומוכנות להגן על הבית ועל המולדת. לא סתם אמר אלוף הפיקוד – 'חטיבה 188 היא זו שנתנה למדינת ישראל חיים'. כוונתו הייתה כל החיילים בחטיבה - ללא הבדל דת גזע ועדה"

תרצה להוסיף משהו לסיכום?

"אני מוריד את הכובע בפני השחקנים. העמידו אותם במצב לא נוח. הם שיחקו מציאות קרה, אכזרית ומעשים הרואיים לאורך כל הדרך - של כל הלוחמים, גם של חבירנו אשר הלכו  ולא חזרו. באותה הסידרה האמריקאית הנקראת - "מדליית כבוד". זו סדרה הנותנת כבוד לחיילי ארצות הברית שלחמו למען מולדתם - אם רצו לעשות משהו על מלחמת יום הכיפורים  תוך נתינת כבוד ללוחמים ולנופלים, כך היה צריך לעשות את הסידרה,  לעסוק בלחמיה, בחיילים ומעשי הגבורה שלהם ולא לעשות סדרה  המציגה פירוד בעם שנאה ואפליה. יש להציג את המלחמה על כל המעגלים שלה. היה צריך להראות שכולם גיבורים שהיו מוכנים להקריב את נפשם למען המולדת ורבים מבנינו שאף נתנו אותה. חשוב  וטוב להציג את נושא הנפגעים, הלומי הקרב, הטיפול בנפגעים כולם. כל הלוחמים היו גיבורים ולא רק ההוא ממוסררה. כולנו היינו שם אז גיבורים".