"אותנו לימדו להאמין באדם. להאמין ביכולות לקום מהגדול שבשברים ולברוא מציאות חדשה. דווקא מהשבר הגדול לימדו אותנו שאפשר להיבנות מחדש"

עצרת הנעילה השנתית ליום הזיכרון לשואה ולגבורה בבית לוחמי הגטאות התקיימה ברקע התקופה המאתגרת בגבול הצפון מאז ה-7 באוקטובר. בעצרת, עמדה השנה בסימן "כל עוד בלבב...", ביטוי המבטא את הכמיהה, התקווה והשייכות של העם היהודי למדינה בארץ ישראל, גם בתקופות קשות לאורך ההיסטוריה, ציינו 80 שנה להשמדת יהדות הונגריה ו-75 שנה להקמת קיבוץ לוחמי הגטאות ובית לוחמי הגטאות. בעצרת השתתפו שורדי שואה, חברי כנסת, מפקד פצ"ן אלוף אורי גורדין, מזכ"ל התנועה הקיבוצית ליאור שמחה, שגרירים וחברי הוועד המנהל של בית לוחמי הגטאות. את העצרת ליוו מוזיקלית אביתר בנאי, מאיה בלזיצמן ונתי חסיד יחד עם מקהלת קונסרבטוריון מטה אשר ולהקת המחול הקיבוצית.

את תפילת ה-"יזכור" הקריא חיליק בוגומולסקי, חבר קיבוץ לוחמי הגטאות. במעמד הדלקת שש המשואות לזכר ששת מיליוני הנספים, סופרו סיפורי חייהם של שורדות ושורדי השואה: בלה ויצחק רוזנברג ז"ל, סילבן-שלמה לוי, אליעזר שוורץ, הדסה מאיר, גד פרטוק וחיים רענן. בנוסף, הונח זר חסידי אומות עולם על ידי אתי פריד, בתה של שורדת השואה לאה פריד.

מפקד פיקוד הצפון, אלוף אורי גורדין: "80 שנה ועדיין רוח הגבורה, הפועמת מזכרם של מורדי הגטאות, נושבת בעוז ומציתה את לבבות הלוחמים הצעירים, ממשיכי דרכם מגיני עם ישראל. המחיר ששילמנו על זכותנו הטבעית להיות עם חופשי בארצנו, היה כבד ונותר כבד. כל יום זיכרון הוא תזכורת עוצמתית לכך. אך השנה, נראה שימי הזיכרון מקבלים משמעות מעט שונה, בעודנו נמצאים בעיצומה של מלחמה מורכבת על זכותנו לחיות בביטחון".

משה דוידוביץ, ראש המועצה האזורית מטה אשר ויו"ר פורום קו העימות: "העצרת, שמזכירה לנו פעם אחר פעם את מלחמתנו בנאצים, את העם היהודי בהימלטו מהצורר הנאצי, את ההגעה לארץ ישראל והקמת בית כאן בלוחמי הגטאות, כאן בישראל - מציפה אצל כולנו את המצב הנוכחי, בו עשרות אלפי תושבים הם פליטים בביתם כבר יותר מחצי שנה ולא יודעים מתי ישובו אל בתיהם. תחושת חוסר הביטחון האישי, הפיזי והקיומי שעוברת לכולנו בראש ובלב מאז היום הנורא ההוא והאנטישמיות שמרימה ראשה בעולם - מובילים אותנו לידיעה הברורה שהעם שלנו נלחם על קיומו ועל זכויותיו". 

מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ליאור שמחה: "יום השואה הוא יום מאוד משמעותי מבחינתי. אני דור שלישי לניצולי שואה ששרדו את התופת של מחנות הריכוז, את צעדות המוות, את הגיהינום במשך שנים. סבי וסבתי מברלין ראו ושמעו הכל, חוו את כאב הבלתי נתפס של החייתיות האנושית. בתום המלחמה, עם כסות דלה על גופם, הצטרפו לקבוצת בוכנוולד ויחד עם בני הגרעין המייסד של הקיבוץ, שלימים ייקרא שמו נצר סרני, עלו לארץ והתחילו חיים חדשים. הם הקימו קיבוץ, הקימו בית שוקק. סבתא שלי עליה השלום נפטרה לפני חודשיים, בשיבה טובה בת מאה ואחת, והייתה בחיים באוקטובר האחרון. היא שמעה על הזוועות בבארי, בניר עוז, בכפר עזה ובנירים. שמעה על המחדל הגדול, שמעה איך החטופים נחטפו מביתם ושמעה את ה"לעולם לא עוד" מתנפץ לרסיסים. ועכשיו אנחנו, עכשיו תורנו. אני רוצה להבטיח לסבתא ובני דורה שלמרות הזוועות ושעת המשבר האדירה, אירועי אוקטובר לא השמידו את העם, והצבא שאני וכל חברי לחמנו בו יידע להגן על הבית ולהשיב בסופו של יום את חטופינו הביתה. נמשיך להילחם, נבנה מחדש, נבנה תרבות מפוארת, השבילים בעוטף עוד ידעו צחוק ילדים. נמשיך להילחם בכדי להיות עם חופשי בארצו, נאבק על האידאלים שאנחנו כל כך צריכים היום, נאבק על הסולידריות, על בית כמגן ומדינה כריבון. אתנו לימדו להאמין באדם. להאמין ביכולות לקום מהגדול שבשברים ולברוא מציאות חדשה. דווקא מהשבר הגדול לימדו אותנו שאפשר להיבנות מחדש".

יו"ר ועד ההנהלה של קיבוץ לוחמי הגטאות, יפתח קרן: "לפני 75 שנה הקימו שורדי השואה את קיבוץ לוחמי הגטאות ובו בזמן הונחה אבן הפינה כאן בנקודה הגבוהה ביותר בקיבוץ ל'בית לוחמי הגטאות'. המוזיאון הראשון בעולם להנצחת השואה והמרד. לא רק קיבוץ שוקק חיים ויד זיכרון רצו והקימו מייסדי הקיבוץ אלא גם מרכז הומניסטי חינוכי שמלמד ומנכיח את השואה ולקחיה יחד עם לקחיו של המרד - בכל רוע. אותם שורדי שואה שהקימו את הקיבוץ הנפלא הזה ואותם שורדים שהיוו חלק משמעותי בהקמת המדינה שלנו, ידעו למצוא בעצמם את הכוחות לבנות להם ולנו חיים חדשים ומציאות טובה יותר. אני מקווה ומאמין שגם אנחנו, אחרי חורבן השבעה באוקטובר, נדע להיוולד מחדש. שנדע לשנות את שדורש שינוי, לתקן את שדורש תיקון. כדי שזה יקרה אנחנו צריכים לבחור ולפעול בדרך ראויה ונכונה ולבחור מנהיגים שיהיו ראויים לדור המייסדים, לדור שלנו ולדורות הבאים. כולי תקווה ואמונה שנוכל כמו אז להיוולד מחדש".

שבעה חודשים לאחר ה-7/10 נערכה בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה עצרת מרגשת בקיבוץ יד מרדכי. העצרת נערכה ברחבה מול גבעת השואה והתקומה שבראשה פסלו המפורסם של מרדכי אנילביץ׳, מפקד הארגון היהודי הלוחם במרד גטו ורשה, לצד מגדל המים המופצץ ממלחמת העצמאות ושודרה בערוץ רשת 13. בעצרת לקחו חלק ונשאו דברים נשיא המדינה, מר יצחק הרצוג, יו"ר האופוזיציה, יאיר לפיד, ראש המחלקה למעורבות חברתית בהסתדרות הציונית העולמית, דרור מורג, מנהל  קהילת יד מרדכי, עומרי פרי, יו"ר קק"ל יפעת עובדיה לוסקי ומזכ״ל התנועה הקיבוצית ליאור שמחה. בחלק האמנותי שרו בועז שרעבי, נטע ברזילי, אמיר דדון, אריאל טיומקין בת ה-16 מקיבוץ יד מרדכי ומקהלת המועצה האזורית חוף אשקלון.

"יו"ר האופוזיציה, ח"כ יאיר לפיד, אמר בעצרת: "החיים שלנו הם לא מה שקרה לנו, החיים שלנו הם מה שנעשה מהם. החיים שלנו לא נשארו בגטו, באנו לכאן ונולדנו מחדש. החיים שלנו הם לא הטבח הנורא של ה-7 באוקטובר, אלא מה שנבנה ונקים וניצור כתשובה לטבח הזה. העם היהודי יצא מהשואה ובחר להקים את מדינת ישראל. העם היהודי צריך לצאת מ-7 באוקטובר עם החלטה נחושה להקים פה חברה חדשה, חזקה יותר, טובה יותר, שתהיה ראויה לזכר הורינו ועוד יותר מזה – שתהיה ראויה לחיי ילדינו". 

את העצרת יזמו וארגנו חבצלת מוסדות חינוך ותרבות, מורשת, התנועה הקיבוצית, המחלקה למעורבות חברתית ותיקון עולם והמחלקה להנצחת השואה בישראל של ההסתדרות ציונית העולמית וקיבוץ יד מרדכי בשיתוף קק״ל והקונגרס היהודי העולמי ובמהלכה הושאו שבע אבוקות. את משואת היזכור השיאה עליזה ויטיס שומרון, שורדת שואה ואת הנותרות הדליקו חניכי תנועות נוער מהעוטף. האירוע היה למוזמנים בלבד וכולם התקשו לעצור את דמעותיהם נוכח התכנית האמנותית והעדויות המצמררות של שורדי השואה שהיו בעוטף ב 7/10. מתי וטליה דנציג, בנו ונכדתו של חוקר השואה אלכס דנציג החטוף בעזה ריגשו בביצוע מצמרר לשיר ללא שם' שבוצע לאחר שהוקרן סרטון של אלכס דנציג מדבר על מסעותיו לפולין.

בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, התקיימה באמפיתיאטרון משואה, המכון הבינלאומי ללימודי השואה בתל יצחק, עצרת לפתיחת אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה. בטקס, שהתקיים תחת הכותרת "הנשכחות שאי אפשר לשכוח". יו"ר המחנה הממלכתי השר ח"כ בני גנץ שלח סרטון ברכה, מאחר ונבצר ממנו מלהגיע בעקבות ישיבת קבינט בירושלים, בו הוא אמר: "אמי, מלכה, ששרדה את ברגן בלזן, סיפרה לנו שגם כשגופה, ששקל פחות מ- 30 קילו, כמעט חדל מלהתקיים, רוחה המשיכה להיות איתנה. כך שרדנו. בשואה, גברנו כפרטים וכעם על הייאוש והאימה. חכמינו אומרים, שגיבור הוא מי שכובש את יצרו. מול כוחות הרשע הנאצים, הרעב, האובדן, וריח המוות מהכבשנים – בני עמנו נאחזו בכוחות הנפש. ברצון לחיות בעצמם וברצון לחיות כעם. ילדים שקפצו מרכבות, ורצו תחת מטחי אש אל החופש. מבוגרים שחלקו פרוסת לחם כשהרעב אכל אותם מבפנים.  גיבורים ששרדו, נלחמו, ועלו לארץ להילחם שוב על תקומת עמם.

בימים שאחרי השבעה באוקטובר, שוחחתי עם מאות שעברו את התופת. הביטוי "שואה שנייה", נשמע לא אחת. והסיפורים, היו שוב סיפורי גבורה. ילדים קטנים ששכבו בממ"ד וכבשו את הפחד. חיילים, שוטרים ואנשי כוחות ביטחון והצלה או אזרחים, שניהלו קרבות בתושייה ובאומץ. שחילצו מאות, תחת אש ובתחבולות.  צעירים שקפצו על רימונים במיגוניות ולחמו במחבלים בידיים חשופות. אנשים שגילו ערבות הדדית וחירפו את נפשם.

השבעה באוקטובר הזכיר לנו, שהגבורה אינה רק בכוח הצבאי, אלא קודם כל בנפש האדם והאומה. אויבינו ביקשו להשמיד, להפחיד ולפרק אותנו, ומצאו אותנו מאוחדים ונחושים יותר.  גם כעת, אנו נדרשים לגבורה מהסוג הזה".

מפקד חיל האויר, אלוף תומר בר, נשא דברים בעצרת:  "שורדי השואה, אתם - אשר את קורותיכם אל לנו לשכוח, אתם מסמלים עבורנו את העוז, את היוזמה, את יצירת היש מאין ואת יכולתו של האדם לאסוף את רסיסי השברים ולהתחיל הכל מבראשית. אני מביט בכם וחש את גודל התפקיד, שמוטל עלינו כאומה בתקופה היסטורית זו, את הזכות, האחריות והאתגר שנפלו בחלקנו כמפקדים בצבא ההגנה לישראל לממש את משימות ההתקפה נגד אויבנו וההגנה על אזרחי המדינה וגבולותיה. ציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה בעת הזו, ביומה המאתיים ושניים עשר של מלחמת ׳חרבות ברזל׳ מסמל ומחזק את נחיצותו של צבא חזק, כשיר ומוכן להגנת מדינה עצמאית וריבונית, המוקפת באויבים שרוצים בהשמדתה". 

שישה ניצולים נבחרו להדליק את משואות הזיכרון: חווה הילל, פרופ' שאול הראל, אביגדור נוימן, לידיה אברהמסון, תמר יעקבי, גרשון קסטל, נולד בשנת 1930 ברומא. ביוזמת אימו הועבר למנזר בצפון איטליה ומשם למספר מקומות מסתור שונים וניצל. בשנת 1945 עלה לישראל . נמנה בין מייסדיו של קיבוץ יפתח בו מתגורר עד היום. זוכה פרס ישראל אייל וולדמן הוזמן להדליק  את המשואה ה-7,  משואת התקומה - על תרומתו בתחום החדשנות והיזמות.

איה בן נפתלי, מנכ"לית מכון משואה: "זיכרון השואה הוא דינמי מטבעו, והוא מושפע תמיד מהנושאים העומדים במרכז סדר היום שלנו. אנחנו במכון משואה שאלנו את עצמנו מיד עם פרוץ המלחמה - מה ניתן ללמוד מתעצומות הנפש של ניצולי השואה לאחר השחרור, ביחס למנגנונים שניתן לאמץ היום בהתמודדות עם האסון הפרטי והציבורי. בניגוד לחוסר האונים ולדילמות של בחירה ללא בחירה המאפיינים את המציאות של תקופת השואה, הרי שסיפורה של שארית הפליטה הוא פרק של יוזמה שמעיד על כוחות הנפש של אדם ושל עם לקום גם מהמקום הנורא ביותר ולמצוא משמעות חדשה לחיים. זהו הסיפור של דור ההורים שלנו, שאיבדו הכול והבינו שהם צריכים להקים עולם אישי וקולקטיבי יש מאין ולהתחיל הכל מבראשית. עבור הדור שלנו הם היו מקור של הזדהות מתוך גאווה על יכולתם לקום מהשבר הנורא ולחיות חיים מלאי משמעות"