Viva החותרים

כשארגנטינה ואורווגאי נפגשות על הדשא, זה בדרך כלל במגרש הכדורגל. בשבת שעברה נפגשו דיפלומטים משתי מדינות אמריקה הלטינית על הדשא בקיבוץ החותרים לחגוג יחד עם חברי וילדי הקיבוץ חמישים שנה לעליית גרעיני "דרור" מדרום אמריקה לישראל ולקיבוצים.
החגיגה היתה כפולה ומכופלת משום שהחותרים ידע שנים רבות של משבר כלכלי וחברתי קשה. מצב דומה היה כבר כשעלו ראשוני הדרום אמריקאים, לפני חמישים שנה. כבר אז סבל הקיבוץ הצעיר מתת אכלוס, והגרעינים הפיחו בו רוח חדשה ומילאו את שורותיו.
בתחילת שנות האלפיים פשט הקיבוץ את הרגל. מי שמונה לנהל את הפירוק היה מי שמשמש היום כמזכ"ל התנועה, ניר מאיר. לאחר כשנתיים, במאמץ יצירתי מאד ובהיחלצות יוצאת דופן של גרנות, גובש הסדר נושים ובעקבותיו המשיך ניר מאיר חמש שנים נוספות כיו"ר וועד ממונה. בשנים הללו, לאחר חתימת ההסדר, נערך מבצע גדול לקליטה לחברות מלאה של עשרות בנים ובני זוגם. חלק מן הצעירים הללו לא הסתפקו בכך ודרשו את מושכות ההנהגה לידיהם. טענתם הייתה כי : "רק בני המקום יכולים להנהיג את הקיבוץ למקום הראוי, לאורך זמן ותוך טיפוח דור עתיד בכל הגילים".
בן הקיבוץ הראשון שעמד בראש הוועד הממונה ואח"כ מונה ליו"ר הקיבוץ הוא אסיף איזק, אשר נבחר לאחרונה לעמוד בראש אגף הצעירים והמעורבות בחברה.
"מבחינתי זאת סגירת מעגל – ההורים שלי הגיעו לפני חמישים שנה מאורגוואי וארגנטינה בלי לדעת עברית, וכל מי שהכירו היו חברי הגרעין הקטן איתו באו. היום החותרים עולה כפורח, עם חזרה אדירה של בנים ובנות שבאו כמובן לחיות בקיבוץ וליהנות ממה שיש לו לתת להם אך גם על מנת לקחת חלק בהנהגת ועיצוב הקיבוץ".