בהצדעה למוריה!

מוריה שירתה בכל התקופה הזאת בתור סמג"דית רפואה של מחוז דן בפיקוד העורף וניהלה את מוקד של הפיקוד. 

בכתבה שפורסמה עליה בידיעות אחרונות סיפרה לכתב מתן צורי כי בגלל העומסים שהביא איתו התפקיד, ומחשש שתדביק את הילדים או את חבריה לקיבוץ, היא כמעט שלא יצאה הביתה. "היו תקופות שלא ראיתי את הילדים שלושה שבועות ברצף. זה היה ממש קשה עבורי וגם עבורם. לאורך התקופה הזו בעלי היה איתם לבד, אבל הקהילה בקיבוץ מאוד תמכה".  

מוריה היא פעילה בתנועה הקיבוצית ומשמשת כאחראית על שירות משמעותי בצה"ל, במחלקת הביטחון של התנועה. לידיעות אחרונות היא אמרה:  "אצלי, בעיקר בגלל העבודה שלי שמבוססת על ערכים כמו ערבות הדדית ונתינה למען המדינה - מאוד התחברו ותמכו בגיוס". זאת, לפי דבריה, בניגוד לחיילים וקצינים בגדוד שלה שמקומות העבודה שלהם לא ראו בעין יפה את העובדה שהם מגויסים באמצע משבר הקורונה.

אם אתן ואתם שואלות ושואלים אם בזה הסתיימה התרומה של מוריה לשנה זו - אז לא, ממש לא. בקרוב היא תלבש מדים שוב ותמשיך את עבודת הקודש של המלחמה בקורונה. 

מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ניר מאיר, מפרגן למוריה: "מוריה היא לא רק פעילה בתנועה, אלא סמל לכולנו של תרומה לצה"ל ולחברה הישראלית. לשמחתנו היא לא היחידה במטה התנועה הקיבוצית שמבצעת שירות מילואים פעיל ומשמעותי, ואנחנו בהחלט מעודדים לכך. בנות ובני הקיבוצים ממשיכים להוביל בצורה ניכרת באחוזי הגיוס הגבוהים לצה"ל, בעיקר לשירות משמעותי, וניתן לראות בשדרת הפיקוד בצבא ובכוחות הביטחון - החל מהפיקוד הזוטר ועד לפורום מטכ"ל וצמרת ארגוני הביטחון כולם  - קצינים וקצינות מהקיבוצים".

מוזמנים לצפות בראיון של מוריה לאלמוג בוקר בחדשות 13.