״אדמה לא זרה״: גמלאים משקמים קיבוצים

״מרגש אותי שיש אנשים שמוכנים לעזוב את הבית שלהם, את המקום המוכר שלהם, ולעבור למקום אחר כדי לשקם הקהילות שלנו, של הקיבוצים״, אומרת שיר גורן, מנהלת מחלקת מעורבות בחברה בתנועה הקיבוצית, ומוסיפה: ״יש פה win win: הגמלאים מחפשים משמעות, שייכות וערך מוסף, ולקיבוצים יש צורך בבעלי ניסיון וכישורים. אני גם מאמינה שזה משפר להם את ה-well being ואפילו מאריך את החיים שלהם - יש לזה ערך לא פחות חשוב משיקום הקיבוצים״.

שיר גורן מקיבוץ מעלה החמישה, הבינה לפני כמה שנים שהייעוד שלה הוא מעורבות חברתית והתנדבות למען האחר. בחמש השנים האחרונות היא מנהלת את מערך ההתנדבות בקהילה של התנועה הקיבוצית, ואחרי ה-7 באוקטובר ייסדה את המרלו״ג החברתי-קיבוצי בגרנות, שפועל יום-יום עבור החברה הישראלית.

לדבריה, ״ב-6 באוקטובר דעת הקהל הציבורית הייתה פחות בעד התנועה הקיבוצית, אבל עכשיו ניכר שיש רצון גדול להתקרב ולעזור. לפני הטבע, הקיבוצים פעלו הרבה כלפי חוץ, והיום אנחנו צריכים את ההתגייסות של החברה הישראלית שתעזור לנו להשתקם. ואכן, יש ערבות הדדית ותמיכה מאוד גדולה שמאפשרת לדברים כאלה לקרות. אני לא סתם בתפקיד הזה, אני מרגישה שליחות ומשמעות במה שאני עושה״.

איך קמה תכנית הגש״שים?

״תכנית הגש״שים, גמלאי שנת שירות, הוקמה בשנה האחרונה על רקע ההבנה שקיבוצים בנגב המערבי ובצפון הארץ זקוקים למתנדבים שיסייעו להם בשיקום בכל התחומים: נוי, חינוך, ניקיון, חדר אוכל. במקביל, התרכזו אצלנו במערך ההתנדבות של התנועה הקיבוצית הרבה פניות של גמלאים. הבנו שיש לנו הון אנושי עם רצון לתרום ורצון למשמעות, ובנוסף - עם המון ניסיון חיים, אז החלטנו לשדך בינם לבין הקיבוצים״.

איך זה עובד?

״יצרנו תכנית שבה הגמלאים, שהם בדרך כלל כבר הורים, סבים וסבתות, עוברים להתגורר במשך כמה חודשים בקיבוצים ומתנדבים שם בענפים השונים. בעיני, הם ממש חלוצים, יש קיבוצים שהם היחידים שמתגוררים בהם חוץ מכיתת הכוננות. כרגע יש לנו 7 גש״שים בקיבוצי הגליל העליון: מעין ברוך, כפר גלעדי, בית הלל, הגושרים ושניר. בנוסף, יש לנו 7 גש״שים בנגב המערבי: ניר יצחק, חולית, סופה, רעים, ארז ועין השלושה. המטרה שלנו היא להגיע לעוד 20 גש״שים״.

מוקי ושמוליק גרוס הם גש״שים מתמרת, שב-3 החודשים האחרונים מתגוררים בקיבוץ חולית ומשקמים אותו. ״חולית נפגע קשות ב-7 באוקטובר. הגענו לגן סגור, לא היה שם כלום, העצים התכופפו ברוח, החצרות היו מוזנחות, מצאנו שם הרבה פסולת. הדבר הראשון שעשינו היה להתחיל לנקות סביבנו, זה התיקון הראשוני, זה נותן רווחה״, אומרת מוקי, ושמוליק בעלה מוסיף: ״התחלנו לעבוד גם בשטחים החקלאיים שלהם. עבדתי 30 שנה במשרד החקלאות, אז האדמה הזו לא זרה לנו״.

מוקי ושמוליק מתנדבים בחולית במסגרת הפרויקט של התנועה הקיבוצית, ומסבירים מה מחבר אותם לעשייה הזו: ״אתה חייב להבין שאתה חלק מהנוף של ארץ הזו, אני מאמינה שהקשר שלנו עם הטבע זה חלק מהשיקום. אנשים בעוטף מרגישים שזנחו אותם, אז מה שצריך לעשות זה לתת להם תחושה שהם לא לבד, שעם ישראל מאחוריהם. גם בצפון - צריכים שם עשרות אנשים שיעש מה שאנחנו עושים - נשרפו שם יערות, יישובים וקיבוצים פשוט נהרסו״.

מעוניינים להצטרף? לחצו כאן

מוזמנים לצפות בראיון בנושא בערוץ 13 >>> לחצו כאן