'תקופת ההמתנה' - התערוכה השניה בסדרת התערוכות 'דרך ארץ' בגלריה בגבעת חביבה

17/12/2024

דרך ארץ, תערוכה שהיא 4 תערוכות (מבטים) על 'הקיבוץ' בהתייחס לשנה האחרונה, כרעיון, ככתובת או בית, כקהילה וכדרך, על חבריו ובניו, טלטלותיו ודרכו קדימה.
בין לבין קיימת התחושה שיש כעת הזדמנות להתבוננות מחודשת של החברה הישראלית על מקומו ותרומתו של הקיבוץ כמו גם עבור הקיבוץ פנימה, לא רק לבחינה ביקורתית אלא גם להבנת כוחו וגדולתו.

דרך ארץ

התערוכה הראשית היא תערוכה קיבוצית בשם 'דרך ארץ', והיא מחולקת ל-4 תערוכות שמתחלפות ברצף.

סדרת תערוכות קבוצתיות
27.12.24 – 18.3.25

הראשונה - להתחיל מבראשית - 27.12.24-11.1.25
השניה - תקופת ההמתנה - 15.1.25-1.2.25
השלישית - הסחות דעת - 6.2.25-24.2.25
הרביעית - קיבוץ הוא לפעמים כתובת לפעמים בית - 1.3.25-18.3.25

התערוכה נתמכת על ידי התנועה הקיבוצית, ואנו מזמינים חברי קיבוצים להגיע להדרכה בתערוכה עם עתר גבע, אוצר התערוכה.

ההדרכות יתקיימו בימי שלישי, ללא עלות. בתיאום מראש עמנו.

אוצר התערוכה: עתר גבע | אוצרת ראשית: ענת לידרור

התערוכה הנפתחת בימיה האחרונים של שנת 2024 עוסקת בקיבוץ וב-4 מבטים שונים עליו, דרכו ומתוכו, בשנה שהקיבוצים, חבריהם ובניהם, חוו טלטלה שלא הייתה כמותה.

היא כוללת 4 תערוכות שהן ארבעה מבטים: מבט על הקיבוץ ומהותו דרך עיניהם של 8 אמנים, חברי ובני קיבוץ, מבט אל הצפון, דרך גלריה כברי, גלריה שיתופית יהודית-ערבית בגליל, בקבוץ כברי, בשנה שבה הייתה מפונה; מבטם של 2 אמנים בני קיבוץ שכל אחד יצר תהליך אמנותי-ריפוי עם נוער בשנה זו, ומבט אל הדרום, עם 4 אמנים ביניהם, ידידות בין שני אמנים האחד נפטר והשני נרצח, שיחה שבין אמנות ואומנות על קיבוץ כרעיון ומקום.

מה קרה בחודשים האלו, לרעיון הקיבוץ? למשמעותו? לאופן מבטה של החברה הישראלית עליו? ושלו עליה?

בימים שבהם קיבוצים שלמים קיבלו חיבוק גדול מאזרחי ישראל, ואזרחי ישראל זכו בהזדמנות, מטלטלת אמנם, לראות מקרוב מי אלו בעצם הקיבוצניקים האלו?
בשנה שבה בני הקבוץ לדורותיהם שעזבו את הקיבוץ הצליחו לומר בכל רם שגם אם עוזבים את הקיבוץ, הקיבוץ לא עוזב אותך והוכיחו זאת בהתגייסות המיידית, המלאה והארוכה שלהם, עד עתה, לקיבוצם.

תמונת מראה לרוח הזמן ורוח הקיבוץ המפעפעת בה. האמנים והאמניות מדברים את ההקשר שלהם לסביבתם, האנושית, הנופית והטבעית.
הקיבוצים, שנדמה ששנים רבות נשכחו מעין או עוררו התנגדות - חזרו לקדמת הבמה ונתונים אולי להתבוננות מחודשת.
לאורך השנים הם ממשיכים להשפיע ולעצב את הגבולות, האמנים הקיבוציים, מי שחי בקיבוץ, מי שמפונה ומי שהקיבוץ לא חדל מעולם לפעפע בו/ה - אינם מניחים אבן - אלא ממשיכים והופכים את המציאות לחומר עבודה.

דרך ארבע התערוכות השונות, אפשר לחפש את רוח האנשים, המציאות המורכבת, הדומעת, המדממת, הבלתי אפשרית בה כולנו חיים/ות ויוצרים/ות.

בדרכי הארץ הזאת נוצרת האמנות ונוצר גם הקיבוץ מחדש.

אמנים משתתפים:

להתחיל מבראשית: אשחר חנוך קלינגבייל, אפרת נתן, דב אור נר ז"ל, דנה הראל, , טל אווה גולדמן, יוסי וסיד, ישראל נטע, צילה ליס.
תקופת ההמתנה: ארז חרודי, עטר רבינא, תמר ניסים. ארז חרודי מארח את מאיה רוסו (כפר עזה).
הסחות דעת: כברי - גלריה שיתופית יהודית ערבית בגליל: אשרף פואח'רי, גבריאלה וילנץ, ג'וזיאן ונונו , דובי הראל, דועא בסיס, זיו שר, יעל כנעני, מיקי צדיק, נועם ונטורה, סאהר מיעארי, שלומי חגי, תמר הורביץ ליבנה.
תמר ניסים.
קיבוץ הוא לפעמים כתובת לפעמים בית: אביב אצילי ז"ל, דב הלר ז"ל, חיים מאור, תמר ניסים.

תקופת ההמתנה / שיעור

15.1.25-1.2.25

תערוכה חדשה בגלריה גבעת חביבה לאמנות

אוצר התערוכה: עתר גבע | אוצרת ראשית: ענת לידרור

התערוכה השנייה בסדרת התערוכות 'דרך ארץ', אותן אוצר עתר גבע, עוסקת בהמתנה: המתנה לחטופים שיחזרו, למלחמה שתסתיים, לקיבוצים שישוקמו ולחברה שתשוב לשפיות.

ארז חרודי, צלם ובן שכול הנמצא בכל מקום בו יש מחאה, מציג את כאב ההמתנה, את הצעקה, האלימות, הכביש, הצומת, האש והשלט. בתערוכה הוא מארח גם את צילומיה של מאיה רוסו בת ה-14, בת כפר עזה, ששכלה את אביה אורי רוסו ז"ל ב-7 לאוקטובר וממתינה לנחמה בכאוס שאינו נגמר. מאוקטובר 2023 עובד חרודי עם מאיה, ובמהלך השנה האחרונה הם עוברים מסע משותף שבו אין מורה ואין תלמיד ושדרכו מאיה מגלה ובונה את עלמה החדש וכנראה שגם הישן. הצילומים של מאיה הפכו גם השראה לספר שנעשה לזכרו של אבא שלה והם חלק ממנו.
עטר רבינא, אמנית, ציירת ומורה ליוגה, יוצרת על פלטות גבס - חומר ישראלי מאד, זמני ומתכלה, שנאסף מהרחוב ומזין את אשליית היציבות והביטחון. גבס אמנם מלווה שברים אך אינו מרפא אותם, ממתין לאיחוי אותו אי אפשר להאיץ. ציורי השכבות של רבינא חושפים את ההתקלפות האיטית של החומר, מזכירים שכולנו בני חלוף - עמידים לרגע ונשברים במשנהו.
עבודת הוידיאו של תמר ניסים - 'של מי האבל הזה לעזאזל?' מציגה חברי הקיבוצים שחזרו לבתיהם, אחרי חודשים רבים בהם חיו כפליטים לאחר שיישובם נכבש או פונה במלחמות עבר, והיו צריכים להתמודד עם השכול הפרטי של היתומים והאלמנות אל מול האבל הקולקטיבי של הקהילה, הקהילה הקיבוצית.