שלוש רשימות / ג. שופמן

- לא לישון, לא לישון!... צועק הילד ומתחנן על נפשו, בהינשאו בזרועות אמו מהצריף אל בית-הילדים. מתאווה הוא להישאר כאן, עם אבא ואמא, ולהיות ער, ער.

כצללים תועים חברי הקיבוץ בחשכת הערב בינות לצריפים, ל"ליפטים" ולאֵהלי הבד. יחידים וזוגות זוגות, בוססים הם בחול העמוק אילך ואילך. "בוורשה הכרתיה..." מספר האחד. קומקומי האלומיניום הגדולים מצהירים מתוך המטבח המואר. הנה נפתחה דלת המקלחת לרגע, ובחור ערום נראה שם יחידי, כשהוא סומר משהו.

ה"עמדות" תפוסות, והזרקור מוליך ומביא פס אורו על-פני השדות בחוץ ומאיר מין ספיח אדמדם משונה, הספוג, כביכול , דמי מלחמות-קדומים. הלאה, הלאה, הרחק, עד קצות תבל זרוק אורך הבולש! כי כל העולם - מחנה האויב. מכל עברינו, מסביב, אורבים הם לנו. אינם סובלים, שמצאנו מנוח כלשהו לכף רגלנו: אינם סובלים, שעדיין אנו נושמים קצת. לא לשלול שלל ולבוז בו, אף לא לרשת את מקומנו, כי אם סתם, חיינו כשלעצמם כצנינים בעיניהם.

להתלכד יחד בנערינו ובנערותינו יותר ויותר, לעמוד על המשמר, להביט כה וכה בשבע עינים, לפלח את האפילה הזוממת ולהגביר את העירנות פי שבעים ושבעה - "לא לישון, לא לישון!!"חרד-חרד הלב על הילדים, על הנערה הנאהבת, וחפץ מתעורר לרגעים לסוך עליהם בגופנו כבר עכשיו... כי עין הפרא לא תחוס גם על הרך והענוג בנו, לא תחוס!

מעצם עבי-החושך מבהיקים שקי החול בתחתית הגדר, שקי החול הללו, הרבוצים זה על גבי זה, שאינם נותנים לשכוח את המצב. רחוקים וקרים ואדישים נוצצים הכוכבים ממסילותם, כוכבי דבורה. רחוקים וקרים ואדישים, ושוב אין לסמוך עליהם, כבימי סיסרא, בהתלקח הקרב...יחידים וזוגות זוגות, בוססים חברי הקיבוץ בחול העמוק. "בוורשה היכרתיה..." מספר האחד. ראש נערה כפופה על ספרה לאור עששית- הנפט נראה בעד אשנב הצריף. עירום-ועריה סומר בחור יחיד במקלחת... הזרקור מאיר ערבה אדמדמת, עקובה מדם מלחמות קדומים, וחותר למתוח את פס אורו הלאה על פני כל השטח העויין, סביב-סביב, הרחק, הרחק, עד קצות תבל, והילד, בהינשאו אל בית-הילדים, צורח ומתחנן על נפשו:

- לא לישון, לא לישון!!!

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

בתמיכת חטיבת ההיסטוריה של השומר הצעיר מקבוצת חבצלת

קישור לאתר הסיפורים הקודם: http://old-www.kibbutz.org.il/sipurim/