"פוליטיקת הזהויות החריבה כל חלקה טובה"

רביעי. צהרים. מועצת התנועה הקיבוצית ומועצת תנועת הקיבוץ הדתי מכונסת שתיהן, באותו יום, באותה שעה, לקבלת החלטה היסטורית שעשויה לשנות את פני התנועות, ואת פני החברה הישראלית.

״על רקע אתגרי השעה והקשיים איתם מתמודדת החברה הישראלית", נכתב בהצעת החלטה שהובאה לשתי המועצות בנוסח אחיד ומוסכם, "חובה על הזרמים הממלכתיים ציוניים בכלל, ועל התנועות הקיבוציות בפרט, להראות את הדרך ולהיענות לקריאה לאחדות השורות. על כן מחליטה המועצה על הקמת צוות היגוי משותף שיוביל תהליך רחב בין ובתוך התנועות ,יפעיל צוותי עבודה ויגיש הצעה לחזון משותף ואופי החיבור בין התנועות".

מזכ״ל התנועה הקיבוצית, ליאור שמחה, ומזכ"לית תנועת הקיבוץ הדתי, שרה עברון, חתומים על המהלך פורץ הדרך, לבחינת חיבור משמעותי שתכליתו הקמת בית משותף מגוון רעיונית לתנועות.

״פוליטיקת הזהויות החריבה כל חלקה טובה בנו", אומר שמחה, "עד כדי כך שהשסע בעם הפך להיות איום קיומי על מדינת ישראל. לכן, גם כאן, עלינו לזקוף קומה, ללכת בראש המחנה,ולקרוא בקול צלול וברור להורדת החומות בין כל חלקי העם, כי בסופו של דבר, אחים אנחנו". שמחה אומר שהחיבור המתוכנן הוא בבחינת מסר לחברה הישראלית: "ממני תראו, וכן תעשו״.

"היכרות מופלאה עם עולם שכן"

עומר גבע, מקיבוץ עין שמר וניצן אבירן, מקיבוץ מירב של תנועת הקיבוץ הדתי, הם ממובילי התהליך לחיבור בין התנועות. הם נפגשו לפני כמה חודשים בלבד, אבל מהרגע שהכירו הפכו לחברים, שותפים, ואפילו אחים. מעין דוגמה וסמל למה שיכול להתפתח בין שתי התנועות.

"השיח על העמקת החיבורים בין התנועות קיים זמן רב, וקיבל דחיפה משמעותית בעקבות טבח ה-7 באוקטובר", אומר אבירן, ״חיברתי מסמך ראשוני לדיון במזכירות הקיבוץ הדתי, מסמך בשם ׳מפת דרכים׳, שהוא סוג של כוכב צפון לאיך אני רואה את תהליך החבירה. יש בו כמה עקרונות, אחד מהם שזה צריך להיות תהליך דומה, ואפילו זהה, בשתי התנועות – תהליך שלפירוק והרכבה.

"כשמדברים על חבירה לתנועה אחרת, כלומר על בחינה הדדית להעמקת החיבור בין התנועות, כל אחד מביא לעולם החוויות שלו את מה שהוא חושב. על חינוך, דת, מדינה ונושאים נוספים. יהיו מקומות שהחיבורים יהיו קלים ויהיו יותר מורכבים״.

גבע מסמן את הכניסה שלו לתהליך בנקודת זמן אחרת. ״ישבתי עם ליאור שמחה, בערב יום כיפור, לשיחה בחממה של קיבוץ עין שמר. שם עלה הרעיון. לאחר מכן, נפגשתי עם שרה עברון, מזכ״לית תנועת הקיבוץ הדתי, והתגבשה אצלי החלטה להוביל מהלך של חיבור מהותי בין התנועות".

איך היה המפגש הראשון שלך עם אנשי הקיבוץ הדתי?
גבע: "ההיכרות שלי עם ההנהגה, עם שרה, ניצן אבירן, צביקי טסלר ובהמשך עשרות אנשים איתם נפגשתי היתה  היכרות מופלאה עם העולם השכן. היא נתנה לי תחושת ביטחון שאפשר לצאת לדרך. כבר היום יש חיבורים ועבודה משותפת במספר תחומים בין התנועות, ויחסים של אמון בין שתי ההנהלות. אני חושב שבמסע לחיבור, אנשים זה הכול״.

איך התהליך יתבצע בפועל?
אבירן: ״הוחלט על הקמת צוותי משנה ייעודיים בתחומי ליבה שונים כמו משק, כלכלה, קהילה, חינוך, תרבות, פוליטיקה, משימתיות, מוסדות רוח ותנועות נוער. מטרת הצוותים למפות את קשת המשמעויות הנובעות מפעילות משותפת של שתי התנועות ובכללן ההזדמנויות, היתרונות, החסמים והאתגרים, אזורים שמאפשרים שיתוף פעולה ואזורי מהות שהם הליבה של הזהות הנפרדת.

גבע: "ניעזר במיפוי הזה של הצוותים, בשביל לראות איפה אפשר לבנות חיבורים מעבר לאלו הקיימים היום. מחובתנו להראות ששתי תנועות עם זהות ייחודית שונה ועם מכנה משותף - ציוני, קיבוצי, סוציאלי - יכולות לחזק מהותית את הקשר זו לצד זו, ואם אפשר תחת גג משותף״.

"המלחמה בה אנו מפסידים"

גבע ואבירן מעדיפים להתרחק מאור הזרקורים. אפילו את הריאיון לאתר התנועה הקיבוצית, נתנו בדחילו ורחימו. הם חוששים שכותרות מפוצצות, שיוציאו דברים מהקשרם, יפגעו במאמץ העדין כל כך לבחון חיבור. יחד עם זאת, השניים מאמינים בתהליך הזה בכל ליבם, וחושבים שהוא לא פחות חשוב מהחזית האיראנית.

למה שהתנועות ישקיעו בזה כל כך הרבה משאבים עכשיו? למה זה נושא בעל דחיפות לדעתכם?
גבע: ״לדעתי מהלך של חיבור החברה הישראלית הוא מהלך קיומי. לא פחות מזה. על רקע האתגרים איתם מתמודדת החברה הישראלית, החובה או המצווה שלנו, הן לנסות לחבר. רק פעולה פרו-אקטיבית, יציאה ממרחב הנוחות לשטח ההפקר ואולי מעבר לזה – לצד השני, יכולה לשמור עלינו כחברה וכעם.

"יש המון סיבות למה לא לעשות את זה. נתחיל מ׳למה זה טוב לנו?׳, נמשיך ב׳לא תהיה לזה שום השפעה׳ ונסיים ב׳איך אפשר לחבר עם הבדלים כאלה?׳. אבל אנחנו מחפשים מהלך עם השפעה על החברה הישראלית כולה, הרי המלחמה הגדולה היא לא בחוץ מול עזה ולבנון, ואפילו לא נגד איראן. המלחמה האמיתית בה אנחנו מפסידים נמצאת בתוכנו. בחברה הישראלית ובעם ישראל״.

אבירן: ״הגישה שלנו, לנסות ולהגיע לבית משותף מגוון רעיונית, שמכיל דעות שונות, צריכה להוות דוגמה לחברה הישראלית כולה. זה אומר שמחזקים את החיבור משמעותית, שמגדירים מרחב הסכמה גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ. זה גם אומר ששומרים על הייחודיות והזהות של כל שותף גם אם היא מובדלת מהותית אך בתנאי שהמחלוקת מנוהלת בכבוד, לא לשם פילוג״.

מה מצופה מחברי הקיבוצים בתהליך הזה?
גבע: ״היינו שמחים אם החברים יהיו כמה שיותר שותפים למהלך, אם זה בצוותי המשנה ואם בשיח ישיר איתנו. ברור שאישור ההסכמות יגיע בהמשך לחברים. אבל הכי חשוב לדעתי זה להיות שותפים בלדבר על זה, להדהד את הניסיון לחיבור החברה הישראלית. בלהחליף רגע את הייאוש, הציניות או את האמירות הקשות על הצד השני שמועברות אלינו בערוצי התקשורת ואנחנו מעבירים לחברינו ברשתות החברתיות – באמירה של תקווה ורצון למשהו אחר. יש לנו כוח מינוף עצום בחברה הישראלית – משפחות וחברים מחוץ לקיבוצים – מעגלים של מאות אלפים״.

ברמה האישית, איך נראית העבודה שלכם כצוות שמגיע מרקעים שונים?
אבירן: ״הכול זה אנשים. ברגע שהבנו ששנינו באים לא מהכיוון של מה התועלת לכל תנועה, אלא מהקומה למעלה של מהלך עם משמעות לאומית בעת הזאת, מפה הכול הפך לאפשרי״.