למלא את המיכל של ממלאות וממלאי התפקידים בקיבוץ

שגרת היומיום של ממלאי התפקידים בקהילה מאתגרת את החוסן האישי כל הזמן – גבולות עמומים בין המקצועי לפרטי, עומס אינסופי, דרישה למנעד מיומנויות כמעט בלתי אפשרי (מבניית תקציב, לרתימת מתנדבים, לשיווק, לסחיבת כיסאות ולכישורי הקשבה), צורך להכיל ולתת תשובות כל הזמן וחשיפה מתמדת לביקורת – בין אם פנים-אל-פנים או בקבוצת הווטסאפ או הפייסבוק המקומית. במציאות הקורונה, האתגרים הללו מתעצמים שבעתיים והמנהיגות הקיבוצית, שצריכה להמשיך ולייצר ודאות ויציבות לנוכח המשבר המתמשך, מתמודדת ביתר שאת עם שחיקה אישית ומקצועית.

 "דווקא בסגר," פתחה ואמרה ד"ר אילת גלס, ראשת אגף חברה וקהילה בתנועה הקיבוצית, "נעצור לשעתיים מעמל היום ומהשוטף ונאמר לכן ולכם – אנחנו רואים אתכם ואתכן, אנחנו חשות את המאמץ שלכם ושלכן, יש קושי בתקופה הזו ואפשר וחשוב לדבר עליו, יש הישגים יוצאי דופן בתקופה הזו ואפשר וחשוב לחגוג אותם".

את חשיבות העיסוק בחוסנם של הנושאים בעול דווקא בימים אלה, הדגישה גם איריס שובל, מנהלת אגף קהילה ושירותים חברתיים במועצה אזורית עמק הירדן, שהיתה שותפה משמעותית להעלאת הנושא והטיפול בו אל סדר היום ופתחה את המפגש.

כשהחוסן עולה – השחיקה יורדת

אז איך באמת עושים את זה. איך אנחנו דואגות ודואגים לעצמנו? לארגון שלנו ולקהילה שלנו? ומהיכן שואבים את הכוחות כשנראה שהמיכל רק הולך ומתרוקן?

על השאלות הללו השיבו, מזוויות שונות, הדוברים במפגש: ד"ר רובי רוגל, סמנכ"ל מרכז משאבים, הניח את התשתית לדיון על חוסן מקצועי, מה עובר על ממלאי התפקיד בקהילה בעיתות חירום ומשבר ומה חשוב לזכור לעשות כדי לשמור על עצמנו;

 איילת הריס ממחלקת צמיחה ופיתוח קהילה באגף חברה ואסף שגב, מנכ"ל leadership360, מתמחה בניהול ומנהיגות עסקיים וחברתיים בעידן החדש, נתנו מסגרת רחבה לנושא באמצעות סקירת מגמות גלובליות של התפתחות מקצועית אישית וארגונית והעברת מרכז הכובד והאמון ממערכות מדינתיות לקהילה המקומית והאזורית, והעלו למודעות את החשיבות של השקעת משאבים אישיים וארגוניים בבניית החוסן;

איטל זלצר מבית אלפא, מנהלת קהילה ותיקה, שוחחה עם אילת גלס על מה לימדו אותה השנים בתפקיד וחלקה מניסיונה ותובנותיה עם המשתתפים – מה ומי יכולים לעזור לצלוח את האוורסט ועד כמה חיבור אנושי ותקשורת נכונה הם מרכיבים משמעותיים בחוויית תפקיד טובה.   

את הכנס פתח וסגר קטע שירה מדוברת פרי עטו של טל אריאל כהן, שבוצע על ידי ערן מרלא (שניהם מעין החורש) – מונולוג מריר-מצחיק מנקודת מבטו של ממלא תפקיד שזה עתה נבחר ומייד מתוודע להשלכות המינוי על חייו מעתה ואילך. על מנת לצאת טעונים באנרגיה ואופטימיות, פסקת הסיום היא דווקא מלאת תקווה, ופוגשת את הדובר בסיומה של הקדנציה, מביט אחורה אל התפקיד שמילא מתוך תחושת הישג ומשמעות: 

"עברו כמה שנים טובות של עשייה, של רפורמות, אירועים והצלחות.

יצא לי שם של אחד שלא מוותר, בחמסינים בגשמים וברוחות.

יושב לי במרפסת עם אישתי, ומהרהר על החיים

ואז האסימון נופל לי – וואלה, עשיתי פה דברים!

עשיתי לביתי – הבית הגדול, משפחת הקיבוץ

נתתי מכוחי וממרצי, מכשרוני – כל מה שהיה נחוץ

יכולתי לסרב, להתחמק, להשתבלל – בחסות איזה תירוץ

אבל היום אני שמח וגאה, ורוצה לקדנציה הבאה לרוץ!

כי תפקיד זה לא סתם ג'וב. לא רק משכורת ותנאים.

תפקיד הוא בעיקר שליחות, להשפיע על חיים

של הקשישים, הקטנטנים, וגם על בני הנעורים,

המשפחות הצעירות, הגרעין, הנקלטים.

תפקיד זה State of mind, זה שלב בהתפתחות

במקום 'מה לי יוצא מזה?'

לחשוב על 'איך אוכל לתת שירות?'

זה עמוק הרבה יותר משחלקנו מבינים.

זה להיות במיטבנו – אבל למען אחרים.

למצוא פתרון ומענה לבעיות ולקשיים

להפוך את המקום הזה, מסתם מקום

למעיין חיים".

רצינו להדגיש דפוס ניהולי ואף לשים עליו זרקור, על מנת שנוכל להבטיח סביבה ניהולית וארגונית שערה לנושא ופועלת ליצירת חוסן לממלאי התפקידים בקיבוץ. מצורפת חוברת דיגיטלית "חוסן אישי וארגוני לממלאי התפקידים בקיבוץ". 
 

המפגש השלישי בסדרת מפגשי הכנס, שיוקדש להשתתפותיות בקיבוץ, יתקיים ב-20.10 בשעה 17:00 ויהיה פתוח לחברי הנהלות, חברי ועדות, ולחברי קיבוץ מעורבים. להתראות בעוד שלושה שבועות!