לא משאירים את עובדי הזה"ב להתמודד לבד עם תקופת הקורונה

ביום חמישי שעבר נערכה פגישת זום בפיליפינו - שפתם של עובדי הסיעוד שהגיעו מהפיליפינים, עם כמאה ועשרה עובדי סיעוד בני הקהילה הפיליפינית. עו"ס אגנס הופמן, שמוצאה מהפיליפינים, שוחחה עם העובדים בשפתם על מגפת הקורונה, צעדי ההיגיינה המיוחדים הנדרשים, והקושי הגדול הנובע מהאיסור לצאת את הקיבוץ גם ביום החופשי השבועי שלהם, מתוך הצורך להימנע מהדבקות והדבקה. כן ניתנה לעובדי הסיעוד הבמה להעלות את הסוגיות המטרידות אותן במצב המיוחד שנוצר, ולשתף בקשיים של המרחק מהבית והמולדת, החששות והדאגה למשפחה מעבר לים.

ליסה, המטפלת בחברה ותיקה בקיבוץ בגליל, סיפרה על תחושת הבדידות והגעגועים אל בן זוגה  העובד כמטפל בקיבוץ אחר, אותו היא הייתה רגילה לפגוש בתל אביב מדי שבועיים, וכרגע היא מנועה מלראותו. חברתה אלוינה, שיתפה בקושי ובחששות מפני הנגיף, כשהיא רחוק מארצה ומתמודדת עם קשיי השפה ואי הוודאות.

ביום ראשון השבוע נערכה פגישת זום דומה שיוחדה לעובדי סיעוד שמוצאם מסרי לנקה, כאשר, רוהן נציג השגרירות שוחח עמם בשפתם, סינהלית, ואפשר למשתתפים ליהנות מהקבוצה האינטימית בכדי לפתוח את אשר על לבם ולשתף את חבריהם בחוויותיהם ודאגותיהם בהתמודדות עם הטיפול בזקנים שהפוקוס של כולם ממוקד בשמירה על בריאותם, הם מבינים כי יש להם אחריות רבה במשימה הזו כמו גם חרדים לאפשרות כי יאבדו את מקום עבודתם ומקור פרנסתם, אם חלילה, יחלו מעסיקיהם הקשישים.

סריאני, שהייתה אחות במולדתה, הגיעה לישראל לפני שלוש שנים ומטפלת בחבר ותיק מקיבוץ בנגב הצפוני, תיארה את  הצורך בתקשורת וידאו עם בתה הקטנה בסרי לנקה מספר פעמים ביום, וסיפרה על התמיכה שהיא מקבלת משתי חברותיה דוברות שפתה, המטפלות בוותיקים באותו הקיבוץ.

עדי רמות ממחלקת הבריאות בתנועה הקיבוצים, סיכמה את המפגשים כמרגשים וכמועילים. לדבריה "זהו מענה לצורך אמיתי אצל המטפלים. ניכר כי הם נתרמו מהפגישה הווירטואלית, מתשומת הלב ומהתחושה כי "רואים אותם".  המפגש שנערך בשפתם אפשר להם פתיחות רבה יותר. אנו שוקלים לקיים מפגשים עם קבוצות של מטפלים סיעודיים מארצות מוצא נוספות."

ארנון בוכבינדר, ראש מטה פנסיה וביטחון סוציאלי בתנועה, הוסיף כי תגובות משוב חיוביות התקבלו ממשפחות המטופלים, אשר סייעו למטפלים להתוודע

לדבר הפגישה ואפשרו להם לקחת בה חלק, וכמובן גם מרכזי הבריאות והרווחה ורכזי הגיל השלישי, אשר עדכנו את עובדי הסיעוד והמשפחות אודות מפגש הזום וחשיבותו: "עובדים אלו המטפלים בחברינו הוותיקים שעות רבות מדי יום, זקוקים אף הם לתמיכה והכלה, ואנו מכירים קיבוצים לא מעטים אשר דואגים למטפלים הללו ומארגנים להם פעילויות הפגה, העשרה ותרבות."

עדי וארנון מציינים כי בקיבוצים מתנהלת פעילות של תמיכה והכלה עבור עובדי הסיעוד, המכונים "עובדי זה"ב", וזאת לאורך כל השנה. "העובדים הזרים אינם "זרים", הם מהווים חלק מהקהילה ואנו מבחינים בהם במדרגות ובשבילים, לעיתים בקלנועיות או צועדים לצד החברים הוותיקים, המטופלים על ידם..." אומרת עדי. "נכון", מסכים ארנון עמה, "אך במקומות רבים הם חשים כלא שייכים, ואף "שקופים", ואולי אפילו מעדיפים להישאר כאלו... ובכל זאת אנו הרי אנו מכניסים אותם לקיבוצים שלנו, לביתם של חברינו היקרים, ואנו סומכים עליהם שיעניקו להם את הטיפול הראוי המגיע להם, ולכן אנו מעודדים את הקיבוצים לדאוג לעובדים אלו להדרכה שוטפת, הכוונה והכלה."

כך, למשל, בקיבוץ חצרים ממשיכים גם בעת מגפת הקורונה לקיים פעילויות ייחודיות עבור עובדי הזה"ב, ובשבוע שעבר קיימו מפגש הפגה נוסף שבו הוגשה ארוחה דשנה על טהרת המטבח ההודי, אשר הוכנה על ידי המטפלים הסיעודיים בעזרת מצרכים ואמצעים שהעמיד לרשותם המטבח של הקיבוץ, ולאחר הארוחה התקיימה סדנה בה ניתנה להם הבמה לשתף בעובר עליהם ועל משפחתם בהודו, הועברה פעילויות להפגת מתחים, וחודדו ההנחיות לטיפול בוותיקים בתקופה זו.