כל מה שקרה השבוע בתנועה: זוכרים את נופלי הקיבוצים - בטקס השנתי באנדרטה והש"ש ביום מורשת מרגש

 03/05/2018

נלחמים על הדמוקרטיה!

מזכ"ל התנועה, ניר מאיר: "זאת לא עוד הפגנה, זה המאבק על ציפור הנפש של הדמוקרטיה הישראלית. צאו מהבית והצטרפו אלינו בתל אביב"

התנועה הקיבוצית מצטרפת להזמנתה של מפלגת "המחנה הציוני" ליציאה להפגנה לשמירה על הדמוקרטיה.
ניר מאיר, מזכ"ל התנועה הקיבוצית: "אנו קוראים, השבוע יותר מתמיד, לחברי וחברות הקיבוצים בואו להפגין ולמחות נגד ניסיונות הממשלה לחוקק חוקים לפגיעה בבית המשפט, נגד הניסיונות לשיסוי העם איש ברעהו, נגד חיסול הדמוקרטיה הישראלית. 
זהו מאבק של כל אזרחי ואזרחיות ישראל שדואגים לעתידם של ילדיהם, נכדיהם ושלהם עצמם במדינת ישראל חופשית ודמוקרטית. אזרחים החרדים למדינת החוק ולשמירה על שלטון נקי משחיתות.
זהו הזמן לצאת לרחובות. הצטרפו גם אתם!"

במחנה הציוני הוסיפו: "אנחנו קוראים לכל מי שחרד לעתידה הדמוקרטי של מדינת ישראל להגן יחד איתנו על מוסדות השלטון ועל בית המשפט העליון, מעוז הדמוקרטיה של ישראל. ביחד נילחם על הדמוקרטיה! ביחד נגן על שלטון החוק מול יוזמות החקיקה המסוכנות של הממשלה. ביחד נאמר לבית המשפט ולשופטיו: במאבק הזה אתם לא תישארו לבד! בית המשפט שומר על העם. לא ניתן לממשלת נתניהו לרמוס את הדמוקרטיה במדינה! 
אשרו הגעה, הזמינו חברים ובואו! זה הרגע להילחם על דמותה של המדינה שלנו.

להרשמה להסעות נא הכנסו ללינק: https://fight4israel.havoda.org.il/
ניתן יהיה לארגן הסעות ממקומות נוספים, במידה ותתאגד קבוצה של מעל ל-40 א.נשים. במקרה זה, יש לפנות נועה מועלם 0528746656

לפירוט ההסעות והרשמה

"עלינו, נצר למשפחות השֲֹכולות של מלחמת העצמאות, מוטלת האחריות לשמר ולהזכיר לדורות הבאים, את כל אלה שנהרגו על הגנת הבית הקיבוצי"

טקס הזיכרון השנתי שהתקיים השבוע לזכרם של 3,084 חברי וחברות, בני ובנות התנועות הקיבוציות שנפלו בעת שירותם הצבאי ובפעולות האיבה, עמד בסימן 70 שנה למלחמת השחרור והקמת המדינה

מאשקה ליטבק בטקס הזיכרון. צילום: איציק בלניצקי

בטקס השתתפו משפחות שכולות ומאות מתנדבי שנת שירות, את אבוקת הזכרון, הדליקה אילנה לוז (עין חרוד איחוד), אחותם של רב טוראי ירובעל לביא וטוראי הלל לביא ז"ל, את קריאת ה"יזכור" קראה רות בהלול, בתו של יואל (דיוניס) הולושי ז"ל (שער הגולן) ואת קריאת ה"קדיש" קרא ירון לינדמן (בית העמק) אחיו של סגן איתן להב ז"ל.

בשם המשפחות השכולות דיברה מאשקה ליטבק (נגבה), בתו של טוראי משה ליטבק ואחותו של סגן ארנון ליטבק ז"ל. מאשקה נולדה לאחר שאביה נפל בקרב על נגבה ונושאת את שמו. היא אמרה: "כל חיי אני בתוך משפחת השכול. כילדה לא יכולתי להגיד את המילה "אבא" עד שהייתי נערה בוגרת. בטקסים בבית העלמין הצבאי בנגבה פחדתי ממטחי ירי הכבוד. חודשים מספר אחרי שסיימתי את השירות הצבאי שלי, אחי ארנון ליטבק נהרג - כקצין מילואים בסיירת שריון בשנת 1970. גם שמו חרוט באנדרטה הזאת. הוא היה אחי היחיד, גדול ממני. היה תמיד שומר עלי כמו אבא שני. מותו הפתאומי קרע את נפשי לגזרים. כעבור כשנה, אספתי את עצמי להמשיך לחיות, לטרוף את החיים, עם מאבק שלא יהיו יותר משפחות שכולות כמוני".  

מזכ"ל התנועה, ניר מאיר, נאם אף הוא ואמר: "70 שנות עצמאותנו עלו לנו במחיר דמים יקר. יקר מנשוא. מחיר אותו אנחנו ממשיכים ומשלמים בצער גם בימים אלה. איננו משלמים בחפץ לב כי אם בכאב ובצער עמוק. צער בלתי נסבל שאינו מרפה גם בחלוף השנים. לכן, בניגוד לאווירה שניבטה אלינו ממסך הטלוויזיה בערב יום העצמאות, כאילו קיומנו ועצמאותנו הן תוצאה של איזה נס אלוהי, הרי ששמות יקירנו החקוקים על קירות הזיכרון כאן מאחורי מוכיחים בדיוק את ההיפך. זה לא היה נס! עצמאותנו נרכשה בדור של חולמים שהקדיש למטרה זו את חייו, בדם הורינו ובנינו שהקריבו עצמם והשאירו אחריהם משפחות פצועות, אלמנות וילדים יתומים. לא לבדנו, לעולם לא לבדנו, אלא כחלק משמעותי מאלה ההולכים בראש...

מאיר הודה בדבריו לשר הפנים מר אריה מכלוף דרעי, אשר הכריז לא מזמן, על האנדרטה כעל אתר הנצחה רשמי, ולדני עטר, יו"ר קק"ל, אשר הוביל בנחישות את סלילת הכביש, שיאפשר להמוני בית ישראל, להגיע לאנדרטה, ליהנות מן הנוף ולהוקיר את טובי הבנים והבנות המונצחים במקום.

אלי בן שם, יו"ר יד לבנים, דיבר אף הוא והודה לתנועה הקיבוצית על שיתוף הפעולה המתמשך עם ארגונם: "דווקא בשל תרומתה הגדולה כל כך של התנועה הקיבוצית, תרומה שנמשכת גם בימינו אנו, עם מתנדבי שנת השירות ואחוזי השירות הגבוהים כל כך, לא יכול להיות שאין פה נציג אחד מהממשלה. אף שר או ח"כ מהקואליציה לא מצאו לנכון להגיע לכבד את המשפחות השכולות ביום זה. בשנה הבאה נדאג שיגיעו נציגים ויהי מה". 

עוד נשאו דברים בטקס מרדכי (מוטקה) בן פורת - לוחם בפלמ"ח ובצה"ל, ממקימי האנדרטה, ראש המועצה המארחת מגידו - איציק חולבסקי, אל"ם מורן עומר - מפקד חטיבת ההדרכה של חיל השריון בבסיס שיזפון, יו"ר קק"ל - דני עטר ועוד. את קטעי המוזיקה בטקס ביצעה קומונה הש"ש מפנימיית "ביכורים" שנמצאת בעוטף עזה.
הטקס אורגן כולו על-ידי הכוחות המקומיים בתנועה - מנהלת מטה התרבות, ריקי רז ביחד עם איציק שפרן, רינה בן-סימון ויו"ר בית יד לבנים הקיבוצי אירית בר-נתן. 

להמשך קריאה אודות טקס הזיכרון השנתי

מתנדבי שנת השירות זוכרים את הנופלים

כהמשך למסורת שהתחילה לפני שלוש שנים ההולכת מתפתחת ומשתכללת, קדם לטקס באנדרטה יום מורשת לכ350 שינשינים ממגוון מסגרות שנת השירות המפוזרות בארץ. יום המורשת התקיים בשלושה מוקדים שונים. האירוע מתקיים בשיתוף פעולה עם יד לבנים, ובעזרת רחל לניאדו, מנכ"לית הארגון, שמאפשרים לו להתקיים ומסייעים בתמיכה באירוע

מתנדבי שנת השירות בגן של פז בקיבוץ עברון

"הגן של פז" - גן חיים תוסס ושוקק חיים בקיבוץ עברון שנבנה לזכרו של פז אליהו ז"ל, שהיה שינשין בכפר הילדים נרדים ונפל ב"צוק איתן". בגן פגשו השינשינים במשפחתו של פז, הוריו - רחלי ואורי וקיימו שיחה מרגשת עם אחיו מתן. האח הצעיר יותם, היום שינשין בכפר הילדים מגדים, הניח זר בטקס שהתקיים מאוחר יותר באנדרטה. בגן התקיימה גם שיחה מרתקת עם האלוף במיל', נציב קבילות החיילים, יצחק בריק על משמעות השירות המשמעותי בצה"ל ותרומתם העצומה של חיילים המגיעים אחרי שנת שירות.

"גן מורן" - בלב כפר הנוער נווה הדסה הוקמה פינה לזכרו של מורן כהן ז"ל מקיבוץ אשדות יעקב איחוד, שנפל במלחמת לבנון 2 והיה שינשין בכפר. הקומונה של השנה החולפת בחרה כפרויקט סיום לבנות פינת זיכרון עבורו – "גן חיים" שישמש את הכפר כולו לפינת התכנסות, שעת חניכים או ישיבת צוות והקומונה של השנה ממשיכה ומרחיבה את הפרויקט. אחרי טקס מרגש ומצמרר בו השתתפו הוריו של מורן ז"ל ניצה ושמוליק, ובו גם סיפר האב על מורן ועל דרכו המיוחדת, קרא לשינשינים חזור והגד: "זכרו מי אתם, היו בני אדם, שרתו את הארץ בנאמנות ומסירות אך שמרו על צניעות, דרך ארץ ומסד הערכים עליהם גדלתם". עוד בגן התקיימה פגישה מרתקת עם רס"ן יותם רוף מקיבוץ ארז, ששוחח עם השינשינים על התהליך האישי והמטען הרב שהם נושאים איתם – תוצאתה של שנת השרות והבגרות האישית ועל הציפיה מהם לשאת בתפקידי פיקוד בהם יוכלו להביא לידי ביטוי את אמונותיהם, דרכיהם ויכולתם האישית.

"הגן של תום ותומר" - בסמוך לקיבוץ נגבה, הוקם לזכרם של תום כיתאין, שנולד בקיבוץ שובל וגדל  בנווה שלום ותומר קידר מנגבה, שנספו באסון המסוקים. קבוצת השינשינים נפגשה זו השנה השנייה עם בועז כיתאין, אביו של תום ולאחר מכן עשו סיור בגבעה בהדרכתם של אמציה שניידר מקיבוץ נגבה שמנהל את האתר ודגן קרן מקיבוץ רביבים (מלווה הקומונה של רביבים) שלמד עם תום ותומר בכיתה בצפית. הש"ש נרתמו לעזרתו של אמציה לפנות את הגזם שהצטבר לאחר הסערה והשיטפונות ואמציה התרשם מהנכונות שלהם והודה להם על כך מאוד.

לטקס המרכזי שהתקיים באנדרטת הקיבוצים, הגיעו כל הש"ש מכל מפגשי הזיכרון ואף הופיעו ש"ש וחניכים מפנימיית "ביכורים" שבקיבוץ מגן, שלקחו על עצמם את החלק האומנותי בטקס וביצעו זאת בצורה מרגשת ביותר.
גבי אסם, ראשת אגף חינוך בתנועה: "בכל שנה שעוברת בה אנחנו ממשיכים עם מסורת יום המורשת, יש תחושה שהש"ש יותר ויותר מבינים את חשיבות היום, מעוניינים להירתם ולקחת בו חלק משמעותי ולהזכיר ולזכור גם במסגרות שלהם עצמם. אני שמחה על ייסוד מסורת זו ומודה למשפחות ולחברים, לצוות שנת השירות והעומד בראשה לירז ברנד, ולשאר העוסקים במלאכה שנרתמים להצלחת היום הזה".

"השבטים" בישראל התחלפו ליום אחד  - יהודה משי-זהב "מונה" למזכ"ל התנועה, הרבנית עדינה בר-שלום
"שימשה" כמנכ"לית

יהודה משי-זהב:" במקום שאני גדלתי בו, "קיבוצניק" היה מילת הגנאי היחידה שהייתה גרועה יותר מ"ציוני", היום למדתי שבקיבוצים כל כך הרבה פעילויות למען עם ישראל ולמען מדינת ישראל"

השבטים התחלפו ליום אחד

השבוע נערך 'יום במקום' של קרן אדמונד דה רוטשילד ועמותת שותפויות רוטשילד, מיזם פתוח לציבור הרחב במסגרתו התקיימו ברחבי הארץ מאות "חילופים" בין בעלי תפקידים זהים אך מ"שבטים" שונים ברוח נאום הנשיא ראובן ריבלין: חילונים, ערבים, חרדים ודתיים. תפיסת העולם של "יום במקום" היא כי חברה ישראלית בה לכל אחד ואחת סיכוי שווה להשפעה, להצלחה ולהגשמה מתחילה בהכרות ויכולת לראות את הדברים מנקודת המבט של האחר.

במסגרת המיזם "החליף" מנכ"ל זק"א, יהודה משי-זהב את מזכ"ל התנועה ניר מאיר, אשרף ג'אבור – מנהל תכנית רואד, "החליף" את המשנה למזכ"ל גיל לין, והרבנית עדינה בר-שלום "החליפה" את מנכ"לית התנועה הדס דניאלי-ילין. כחלק מתפקידם התארחו משי זהב ובר שלום בקיבוץ פלמחים, שמעו הסבר על הקיבוץ מפי פרופסור יעקב עובד, ממייסדי קיבוץ פלמחים וכן מראשת אגף החברה בתנועה הקיבוצית וחברת פלמחים ד"ר אילת גלס.

במקביל "החליף" המשנה למזכ"ל התנועה הקיבוצית, גיל לין את אשרף ג'בור, מנהל תכנית "רואד" במגזר הערבי וישב במשרדו בשפרעם. לין: "נפגשתי עם שותפותיו המרשימות קתי וג'יהאן במשרד בשפרעם, ולמדתי על פעילות העמותה בפרט ועל המגזר הערבי על מרכיביו השונים בכלל".

בפלמחים סקרה הדס דניאלי-ילין בפני האורחים את פעילות התנועה הקיבוצית ובתוך כך את ייחודיות החינוך הקיבוצי והקשר שלא ניתק בכל הגילים בין החינוך לאהבת הארץ, הטבע והנוף וכמובן החיבור הקהילתי הן בחינוך והן בכלל הקהילה. דניאלי-ילין המשיכה וסקרה את התוצרת הכלכלית בקיבוצים וכן את מפעלי התרומה לכלל הקהילה בישראל כגון: תל"מ, חיילים בודדים, מתנדבי שנת-השירות ועוד.

משי-זהב אמר: "אני זוכר בתור ילד וגם אח"כ את המכות שהלכנו עם הקיבוצניקים שבאו לעמוד מולנו ב"מאבקי השבת" בירושלים ואח"כ "נאום השפנים" של הרב ש"ך הזכור לכולם. במקום שאני גדלתי בו, "קיבוצניק" היה מילת הגנאי היחידה שהייתה גרועה יותר מ"ציוני". הנשיא ריבלין דיבר על ארבעה שבטים, אבל הלוואי והיינו כאן רק ארבעה שבטים. ואנחנו מכירים אחד את השני רק מהתקשורת והסטיגמות. אתה נכנס לנתונים הקיבוצים הם 1.7% מהאוכלוסייה ואחראים ל-90% מגידולי השדה, מעל 40% מהחקלאות ורואים שבסוף המושג של ערבות הדדית – כל ישראל ערבים זה לזה, זה לא רק אצלנו החרדים, יש כאן בקיבוצים כל כך הרבה פעילויות למען עם ישראל ולמען מדינת ישראל. בסוף כולנו, כל השבטים ביחד נצטרך לנהל את העסק הזה שנקרא מדינת ישראל, ואם לא נדע לעשות זה את יחד, העסק הזה לא יעבוד. זה שנכיר יותר יעזור לזה. היום אני מבין שחייבים לאחד כוחות וקצוות, כי אחרת לא נוכל להמשיך לקיים את הארץ שלו".

להמשך קריאת אודות "יום במקום"

עם הפנים לעשייה – "ביחד בשבילים"

השבוע התקיימה בפעם השנייה ועידת שבילים בקיבוץ מצר, בה השתתפו כמאה מנהלי ומנהלות חינוך מקיבוצים בכל רחבי הארץ. הועידה שעמדה בסימן "חברות פעילה" – מסיסמא לעשייה, כללה מעגלי שיח משותפים שביקשו ליצור רשת אקטיבית של מחנכי החינוך חברתי - קהילתי ולבסס את "הביחד" ליצירת תוכניות עבודה משותפות.

היום נפתח בברכתה של גבי אסם, ראשת אגף חינוך ובמפגש עם שתי יוזמות מעוררות השראה, האחת בקיבוץ מצר, שנגעה לקליטת מבקשי מקלט בקיבוצם ומעורבות חברת הילדים בקליטתם והשנייה, מקיבוץ מגל, שנקראת "יזמבה" בה תיארו המציגים את היוזמה בדבר הקמת רשת קיבוצית-קהילתית לעבודות עבור בני הנוער בקיבוץ. 

בהמשך סקרו צוות "שבילים" - אפרת קרינסקי, אורי פלד נקש, רינה לבנון ומנהלת "שבילים" דבי ברא"ס, את הנעשה אצלם מאז הועידה הקודמת, וכפי שהגדירה זאת דבי: "את השינוי ניתן לראות בעיניים. בועידה הראשונה היו כעשרים משתתפים ואילו בועידה השנייה אנחנו עומדים כבר על מאה".

במרכז הועידה עמדה פעילות "שולחנות עגולים" שהיוו שיח שותפים על בסיס צוותי משימה שעסקו בנושאים מגוונים שמעסיקים את מנהלי ומנהלות החינוך בקיבוצים. הנושאים היו מגוונים ביותר וביניהם: הון אנושי, שנת י"ג, ילדים שונים - צרכים מיוחדים, תפיסת בטיחות פרואקטיבית, מעורבות והתנדבות בחברה הישראלית, תוכניות משרד החינוך, רפסודיה, מרכז ההדרכה המקוון, הכשרות מקצועיות לצוות החינוכי, הציר החינוכי לשכבות הבוגרות, שנת מצווה, אילן הקיבוצים - שנת ח', חגים בקהילה ועוד ועוד. כל העוסקים, בכל מעגלי השיח, גיבשו רעיונות פורצי דרך להתמודדות עם הסוגיות השונות ולקחו על עצמם בחודשים הקרובים לבנות תוכניות עבודה שונות וכלים להתמודדות עבור מערכות החינוך, כחלק מהעבודה הרשתית של מנהלי החינוך ב"שבילים".

דבי ברא"ס סיכמה את הועידה: "כשיצאנו לדרך, הרעיון לחבר ברשת של שותפים את כל מנהלי החינוך החברתי, נראה כמו חלום מאתגר. היום זכינו ליהנות מחוויית יחד משמעותית, מהאפשרות לקדם שפה משותפת ומביסוס ההבנה שב"יחד" נצליח לשמור ולקדם את החינוך החברתי קהילתי!

מרגישים שפספסתם? צודקים! להמשך קריאה אודות הועידה

תוכנית המנהיגות "מופת" ע"ש תמנע שוויקה יצאה לדרך

"אנחנו מאד מתרגשים ומאד כואבים. מאד מתרגשים מהמעמד והרעיון להנצחת תמנע. אתה חושב שאתה יודע על הילדים שלך הרבה במהלך החיים שלהם, לצערי אתה מגלה לא מעט דברים ומעשים רק כשהם הולכים לעולמם, וכך בשנה האחרונה למדנו הרבה דברים על תמנע שלא ידענו, למרות שכמשפחה היינו מאד קרובים.
אלפי אנשים הגיעו להלוויה ועוד מאות נוספים לשבעה וגם מאז מגיעים אלינו לא מעט שדרכם אנחנו לומדים עליה עוד ועוד. בעיקר מגלים שוב את היכולות החברתיות והמנהיגותיות שלה ומעל הכל – את זה שהיא נגעה בלא מעט אנשים בדיוק במקומות שהם היו צריכים מישהו בשבילם. היא האמינה בהם וביכולת להעצים כל אחת ואחד".

כך פתח איתמר שוויקה, אביה של תמנע ז"ל את תוכנית מופת לעתודה מנהיגותית בקיבוצים, שנקראת על שמה של בתו שנהרגה בתאונת דרכים לפני מעט יותר משנה.

איתמר הגיע לפתיחת התוכנית ביחד עם אשתו, ג'וליה, וסיפר ל-15 הצעירות והצעירים שהתקבלו לתוכנית על תמנע ועל תפיסתה את החברה הקרובה והרחוקה אליה, תפיסה אותה גיבשה בזמן לימודיה בתיכון ולאחר מכן בשנת השירות ובשירות הצבאי בקרקל. תפיסה אותה יישמה גם לאחר הצבא כשהחליטה לחזור למוסד החינוכי מבואות עירון, בו למדה כנערה, הפעם כמדריכת ערב של נערי הפנימייה.
הוא סיים את דבריו בתודות לתנועה הקיבוצית ולהסתדרות הציונית שיזמה את הפרויקט ואמר כי ג'וליה והוא מקימים בימים אלו קרן ע"ש תמנע והם מתכוונים להשקיע בחלק מהמיזמים שיצמחו בקבוצה.

השאיפה היא שהתוכנית תיצור רשת עמיתים- בוגרי התכנית, השותפים למעשה בעל חזון משותף ויכולת פעולה משותפת, זאת לשם המטרה של החזרת התנועה הקיבוצית למעורבות משמעותית ועמדת השפעה על החברה הישראלית. הרעיון הוא ליצור נבחרת של עתודה פעילה לתנועה הקיבוצית, לפתח עמם יוזמות רלוונטיות ולעזור בתרגום החזון שלהם לתכניות עבודה ופרויקטים בעלי אופק בקיבוצים, כל זאת תוך בניית שותפות עם הקיבוצים המשלחים (ע"י מעורבות ההנהלות המקומיות, אירוח בסמינרים, מפגשים עם דמויות משמעותיות וכו').

אבישי בן אהרון, רכז הגשמה ומעורבות בתנועה וראש תוכנית "מופת": "לאחר הפתיחה החלו הצעירות והצעירים בלמידה תחת שרביטה של נגה שמיר שמדריכה את הפרויקט שיימשך שלושה חודשים, ויכלול סיורים, סדנאות וסמינרים ויתבסס על רכישת כלים מחשבתיים ומעשיים בתחומי היזמות החברתית בישראל ובתנועה הקיבוצית בפרט.
בסוף הקורס יזכו היוזמות המובילות למענק התנעה וליווי מנטור לקידום הפרויקט. אנו מקווים שזוהי תחילתה של דרך ארוכה למימוש חזון התנועה בהשפעה משמעותית על צעירים בקיבוצים ובישראל ליצירת חברת המופת ברוח חזונו של הרצל".

להמשך קריאה אודות פתיחת התוכנית

מנהלי ומנהלות החינוך במסע אל החברה הישראלית

20 מנהלות ומנהלי חינוך מכל רחבי הארץ, המשתתפים בתכנית "כזה ראה וחדש" בראשותה של רינה לבנון, המתקיימת במסגרת "שבילים" באגף החינוך של התנועה הקיבוצית, יצאו למסע של מפגשים ברחבי ישראל, במטרה ללמוד, להכיר ולחוות את שלל הזהויות המרכיבות היום את החברה הישראלית

משתתפי ומשתתפות תוכנית "כזה ראה וחדש" במפגש עם מיכאל ביטון ראש המועצה המקומית ירוחם

במהלך המסע פגשו המנהלים והמנהלות דמויות חזקות, משפיעות ומובילות, שבחרו לקחת אחריות על הזהות שלהם, ולפעול להגשמתה במרחב הציבורי. בתוך המפגשים, יחידות הלימוד והדיונים ניהלה "סיירת המנהלים" המשתתפת בתכנית שיח עמוק ומורכב על מקומו של מנהל החינוך בקיבוץ היום, כמנהיג שתפקידו להתוות דרך בגיבוש הזהות הקהילתית- קיבוצית.

המסע נפתח בלימוד חילוני של תפילת הדרך, ובכתיבת תפילות הדרך אישיות של כל אחת ואחד ממשתתפי המסע. משם המשיכו מנהלי ומנהלות החינוך בנסיעה משותפת אל אלון שבות, שם התקיים מפגש עם הרב יעקב מדן, ראש ישיבת ההסדר הר עציון, וממנסחי אמנת גביזון-מדן, שמטרתה להסדיר את יחסי הדתיים והחילונים במדינת ישראל. הרב סיפר על הדיאלוג בינו לבין פרופסור רות גביזון, שהוליד את האמנה, וענה לשאלות מורכבות שהציבו לו המשתתפים בנוגע ליחסי דת ומדינה, הדרת נשים, ועוד. לאחר מכן, הדרימה הקבוצה אל ירוחם, שם פגשו את רפי ביטון, מוותיקי העיר, ואת מיכאל ביטון, ראש המועצה המכהן, ששיתף אותם בחשיבות החינוך הבלתי פורמלי עבורו, וסיפר כיצד מצמיחים מנהיגות מקומית. המפגשים נחתמו בירוחם במפגש עם שי בנטל, חבר קיבוץ משאבי שדה שבחר להפוך את ירוחם לביתו. היום השני נפתח בקברו של דויד בן גוריון בשדה בוקר, ולאחר לימוד מרתק על דמותו של משה רבנו, בהובלת מנהלות המשתתפות בתכנית. לאחר מכן המשיכו מנהלות ומנהלי החינוך לביקור בישוב שיזף, ישוב צעיר ומעורב חילוני-דתי, שם פגשנו את עמיחי הס, ממקימי היישוב, בן קיבוץ ארז, לשיחה על חלוציות וציונות עכשווית. היום השני הסתיים בירושלים, בקבלת שבת בבית כנסת רפורמי, ולאחר מכן ערכו חברות וחברי הקבוצה קבלת שבת "משלנו", בנוסח חילוני-קיבוצי-קהילתי. בוקר שבת נפתח במפגש עם ענבר בלוזר-שלם, מנכ"לית "רשות הרבים",  הפורום הירושלמי לארגוני התחדשות יהודית, שסיפרה על המאבק ליצירת מרחב ציבורי פתוח ומכבד לכל האוכלוסיות המרכיבות את העיר- חילונים, מסורתיים ודתיים, סיירו מנהלות ומנהלי החינוך בירושלים והתבוננו בגבולות הממשיים- והווירטואליים, המפרידים בין מאות הקהילות ותתי-הקהילות המאכלסות את העיר.

מנהלות ומנהלים המעוניינים להצטרף לפעילות "כזה ראה וחדש" מוזמנים לפנות לרינה לבנון, מנהלת התכנית, במייל: rina@tkz.co.il

להמשך קריאה אודות המסע

המחווה המרגשת של נערי נען לחברם שנהרג ב"אסון השיטפון"

צור אלפי שנהרג בשבוע שעבר ב"אסון השיטפון", התחנך בקיבוץ נען רוב שנותיו והיה אוהד שרוף של הפועל תל-אביב ביחד עם רבים מבני הקיבוץ. חברתו הטובה, שחר בלאיש גייסה את הנעורים בקיבוץ ויחד הם תלו שלטים שהכינו לזכרו, השבוע במשחק הקבוצה:  "סיפרנו להורים שלו על הכוונה שלנו, והם ביקשו שעל אחד השלטים ייכתב המוטו של צור – "כדי להגיע מהר לך לבד, כדי להגיע רחוק לך ביחד"

צור אלפי שנהרג בשבוע שעבר ב"אסון השיטפון", התחנך עד לפני מספר שנים בקיבוץ נען, וגם לאחר מכן נשאר בקשר חברי גדול עם רבים במקום. ביחד עם רבים בקיבוץ, בפרט בקרב בני גילו היה צור אוהד שרוף של קבוצת הפועל תל אביב בכדורגל. 
שחר בלאיש, חברתו הטובה: "צור גדל כאן בבתי הילדים בחינוך הבלתי פורמאלי אחה"צ בקיבוץ, ביחד אתנו למרות שלא גר בקיבוץ, ועם השנים הפכנו לחברי נפש ממש טובים. החל מסוף החטיבה והתיכון הוא היה מגיע אלי אחרי בית ספר והיינו מדברים שעות ומבלים יחד בקיבוץ ובכלל. גם בתקופות שפחות היינו בקשר, כל מפגש שלנו היה כאילו רק התראינו אתמול ותמיד שמחנו לראות אחד את השני ולהפך". 

איך שמעת על הבשורה הקשה? 
"את הידיעה הקשה על מה שקרה קיבלתי בקבוצת הוואטאפ של השכבה בבית-הספר, מישהו שלח תמונה שלו ושאל אם מכירים כי הוא היה בשיטפון. לא ממש הבנתי מה קרה לו, ובטח לא חשבתי שהוא נהרג. ברגע שכתבו שהוא נהרג פרצתי בבכי והיה לי מאד קשה לקבל את זה". 

ומאיפה הגיע הרעיון של השלטים לזכרו במשחק של הפועל?
"צור היה אוהד שרוף של הפועל, וכתבתי בקבוצת הווטצאפ של האוהדים בקיבוץ שאני לוקחת על עצמי לארגן מחווה אישית לזכרו.
סיפרנו להורים של צור על הכוונה שלנו והם ביקשו שעל אחד השלטים ייכתב המוטו של צור – "כדי להגיע מהר לך לבד, כדי להגיע רחוק לך ביחד". אנחנו ניסע כולנו למשחק של הפועל וניתן לצור כבוד אחרון במקום שהוא כל כך אהב, מול הקבוצה שהוא כל-כך אהב".  
 

להמשך קריאה אודות המחווה המרגשת של נערי ונערות נען

טור דעה: בעקבות "אסון השיטפון" - למה כדאי להיות מדריך בחינוך החברתי קהילתי ולמה אסור להיות פחדן לצד האחריות הרבה

נעמה כהן, מדריכת כיתות ז'-ט' בקיבוץ מגל, כותבת בטור מיוחד על איך אפשר לחנך ילדים בטבע, גם מחוץ לקיבוץ, תוך אחריות כבדה והבנה שבלי הטיולים,
זה לא חינוך קיבוצי. 

הרבה מחשבות מלוות אותי מאז אסון השיטפון... בלי קשר לזה שביום א' הייתי באחת ההלוויות הקשות בחיי. והפרצוף שלך רומי, לא יוצא לי מהראש. למרות שבחיים לא נפגשנו.

אני פעילה בזירה הבילתי פורמאלית כמעט 12 שנה. נקלעתי אליה בטעות. בכלל רציתי להיות עו"ד. חזרתי מאחת הנדידות שלי בחו"ל, ואמא, שהיתה אז אחראית תיק חינוך בוועד של הקיבוץ, שכנעה אותי להיכנס "רק לכמה חודשים ננוש..". מאז אני שם. מאוהבת קשה. בעשייה, במקצוע. בנוער הזה שלא מפסיק לרגש אותי. כל מה שאני יודעת ומכירה בעצמי, למדתי דרך הילדים האלה. הכל. האושר שבלעשות את מה שאני אוהבת כל כך, הוא בכלל בילתי אפשרי לתאור במילים... הן קטנות מידיי. הרבה אומרים לי "תתקדמי"..."תעלי שלב.." "תכווני גבוה יותר.."... ועייפתי מלהסביר. כי מה הם מבינים. אני נמצאת בעבודה הכי יוקרתית, שווה, גבוהה, מספקת, מרגשת ומדהימה שיכולה להיות. אני בפסגה. ואני חיה ונושמת אותה כל יום שאני קמה בבוקר מאושרת מהעובדה שזה מקור הפרנסה שלי בנוסף לזה שזה גם התחביב הכי גדול שלי. הרי מעטים, מעטים זוכים לעבוד בעבודה שהיא גם התחביב שלהם... ולא, אל תטעו. אין פה כסף, או רכב עם דלקן, או אפילו טלפון. אבל יש פה את הזכות להוביל ולהיות מובל, ללמוד וללמד, לתת ולקבל, לחוות, לגלות, לשנות. יש פה את הניצוץ הכי זוהר שראיתי בחיי. כאן ממש בזירה הבלתי פורמאלית. שהיא פרוצה, ולא תחומה בדבר. שהיא לא כפופה למשרד החינוך, ולא למנהל חברה ונוער, אין לי שנות וותק מהם, ולא שנת שבתון. לא השתלמויות ולא תגמולים. אין לי ארגון או הסתדרות שתגן עליי או תיתן לי הטבות. יש לי צוות נדיר, רכזת חינוך אחת אמיצה, ומנהלת קהילה חזקה. בחינוך הבלתי פורמאלי, אותו נער או נערה לא מגיעים כי הם חייבים (כמו לבית הספר), אלא כי הם רוצים. ופה ההבדל, ופה הפתח, ופה המקום. הם בוחרים להגיע אלינו, למועדון, לפעילויות, לטיולים, לשיחות... הם בוחרים. ולכן מלכתחילה המקום שלי אצלם הוא יוקרתי הרבה יותר. הם אשכרה בוחרים בי.

נכון. אלה חוקים שנכתבו בדם, אבל עוד מעט כל מה שישאר לנו במגבלות האלה יהיה לטייל למימדיון, ללונה פארק, אולי לדשא של נחל אלכסנדר.

ואתם לא מבינים... כמה אושר יש בלהוציא את הילדים לשלושה ימיי טיול לצפון או לדרום, ללא טלפונים (כן כן...), שהם מטיילים, ונהנים, ומדברים, ורואים וחווים...
איזה ערך מוסף יש לביחד שלהם בטבע, בטיול, במים, באוטובוס אפילו. כמה היכרות זה מאפשר להם, אחד עם השני, עם עצמם, עם הצוות, עם הארץ המופלאה הזו!!!

קראו עוד בטור המיוחד בעקבות "אסון השיטפון" והפעילות החינוכית בקיבוצים

בקשה להציע מועמדות לתפקיד עורך/ת עיתון ידיעות הקיבוץ ואתר מיינט קיבוץ   (5/2018)

הרואים עצמם מתאימים לתפקיד מוזמנים בזאת להציע מועמדותם לתפקיד עורך/ת עיתון ידיעות הקיבוץ ועורך/ת אתר מיינט קיבוץ

דרישות התפקיד:
- כישורים מוכחים בכתיבה ועריכה עיתונאית
- הכרות עומק עם עולם התוכן הקיבוצי
- ניסיון מוכח בעריכת עיתון
-נסיון בעריכת אתר אינטרנט, אפליקציה ודף פייסבוק
- הכרות עם שדה העיתונות והתקשורת בארץ
- שליטה בתוכנות העריכה של העיתון
- יכולת הובלה וניהול מערכת כתבים ואנשי הפקה
- שליטה וניהול ארגוני וכספי של מערכת עיתון
- יחסי אנוש טובים ויכולת עבודה בצוות.
- עדיפות לחבר/ת קיבוץ

הקף המשרה 100%
המועמד/ת הסופי/ת יאושר/ תאושר גם על ידי הגורם המוסמך בקבוצת ידיעות תקשורת.
למיונים יוזמנו מועמדים מתאימים בלבד
כניסה לתפקיד- מיידית.
הגשת מועמדות בצירוף קורות חיים ניתן להגיש עד תאריך 15/5/2018 למייל: iritg@tkz.co.il עבור משרת עורך/ת עיתון ידיעות הקיבוץ. 

"על החכרת מקרקעין שהיא מכירה יחול מס שבח בלבד"

לאחרונה הפך ביהמ"ש העליון את הכרעת ביהמ"ש המחוזי וקבע כי בנסיבות הקונקרטיות של המקרה שנדון בפניו לא נכרתה עסקת אשראי בין הצדדים, ומס השבח ששילמו המערערים במועד כריתת הסכם מכירת המקרקעין שקול למס שהיה משולם באופן שוטף בעת קבלת תקבולי תמורת המכירה. לפיכך, אין להטיל על המערערים מס הכנסה בגין ריבית שכביכול צמחה להם בגין עסקת מכירת המקרקעין.

ע"א 6914/15 דוד אהרוני ואחרים נ' פ"ש כפר סבא

נסיבות המקרה

בשנת 1996 התקשרו המערערים, בעלי חלקת מקרקעין, עם חברת סונול בעסקת חכירה לתקופה של 22 שנים. אופן תשלום דמי החכירה נקבע כדלקמן: תשלום בסך 1.4 מיליון דולר במועד החתימה; תשלום בסך 288,300$ בגין שנת החכירה הראשונה; וכן 21 תשלומים שנתיים בסך 318,300$ החל משנת החכירה השניה ועד תום תקופת החוזה. בסך הכל עמדה התמורה על סך של כ-8.3 מיליון דולר.

לפי הוראות חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 כפי שעמדו בתוקפן בעת כריתת ההסכם, "זכות במקרקעין" כללה גם "חכירה לתקופה העולה על עשר שנים" (הגדרה זו שונתה בשנת 1997 לתקופה של 25 שנה). המערערים דיווחו על העסקה לרשויות מיסוי מקרקעין, ושילמו מס שבח על מלוא שווי עסקת החכירה המהוון (לפי שיעור היוון של 8%). סכום דמי החכירה המהוון עמד על סך של כ-4.1 מיליון דולר.

השנים חלפו והמערערים הקפידו לדווח לפקיד השומה על דמי החכירה שנתקבלו אצלם על פי הסכם החכירה. עם זאת, סכומים אלו לא דווחו על ידי המערערים כהכנסה, אלא צוינו במכתב נלווה לדו"ח כסכומים שהתקבלו על חשבון עסקת החכירה. בשנת 2006, כעשר שנים לאחר כריתת ההסכם, בחן המשיב את תקבולי דמי החכירה שקיבלו המערערים ולאחר דין ודברים עם המערערים החליט שאין מקום לחייבם במס הכנסה בגין הריבית הריאלית הגלומה כביכול בתקבולים אלו. ואולם, 13 שנים לאחר כריתת עסקת החכירה - שינה המשיב טעמו והוציא למערערים שומות מס לפי מיטב השפיטה בשיעור הריבית הריאלית הגלומה בתשלום דמי החכירה השנתיים. השגתם של המערערים על שומה זו נדחתה, ועל כך הוגש הערעור לבית המשפט המחוזי.

המחלוקת

המחלוקת התמקדה בשאלה צרה: האם יש למסות את המערערים במס הכנסה בגין תשלומי ריבית שכביכול היו גלומים בדמי החכירה ששולמו להם לאורך השנים, וזאת בנוסף למס השבח ששילמו בעת כריתת ההסכם?

בית המשפט המחוזי

בית המשפט המחוזי השיב על כך בחיוב. לגישתו, יש להשקיף על עסקת החכירה כעל עסקת מכר, לנוכח ההגדרה בחוק (דאז) ולפיה עסקת חכירה לתקופה של מעל 10 שנים מהווה "מכירת זכות במקרקעין". לכן, כשם שעסקת מכר בתשלומים מורכבת מעסקת מכר + אשראי, כך גם עסקת חכירה בתשלומים טומנת בחובה עסקת אשראי הכפופה לפקודת מס הכנסה.               

בית המשפט העליון

ביהמ"ש העליון כאמור, הפך את קביעתו של המחוזי ועמד על כך שקביעתו של המחוקק בחוק מיסוי מקרקעין כי 'דין חכירה כדין מכירה', היא בבחינת "פיקציה" שנועדה בעיקרה להתמודד עם תכנוני מס של נישומים; וכי ההנחה כי תשלום דמי החכירה לשיעורין מלמד על קיומה של עסקת אשראי בין המחכיר לחוכר (הכפופה לפקודת מס הכנסה), היא בבחינת "פיקציה על פיקציה" שבנסיבות העניין יש להישמר מפניה.

 

**המאמר הינו מטעם בועז מקלר ושות', ואיננו מטעם התנועה הקיבוצית. 

להמשך קריאת המאמר

מוזמנים ומוזמנות לכתוב לנו 
 

יש לכם סיפור מעניין? רוצים לספר על המתרחש בקיבוצכם? להתלונן? לייעץ? לשבח?! כתבו לנו.