כל מה שמעניין בתנועה הקיבוצית ובקיבוצים - בניוזלטר השבועי

חברות וחברים,

רגע לפני סוף השבוע , ובסיומו של שבוע מורכב ועמוס, אני מבקש לפנות אליכם.ן בכמה מילים.

בימים ובשבועות האחרונים, כולנו מתמודדים מול רצף של אירועים המאתגרים את שגרת חיינו. בדרום – שדות ושטחים פתוחים עולים באש כתוצאה מטרור הבלונים הבלתי פוסק של חמאס, ומטעני נפץ הנופלים בלב ליבם של קיבוצים – רק בנס ללא פצועים פיזית, אך עם פציעות נפש מורכבות. בצפון -חווים קיבוצים רבים את המתיחות הגוברת בגבול עם לבנון, ששיאה היה השבוע באזור מנרה בו נדרשו חברינו להיכנס למקלטים ומרחבים מוגנים. בשם כולנו אני שולח לחברינו את תמיכתנו הגדולה מול אתגרי הביטחון המורכבים עמם הם מתמודדים.

בזירה הפוליטית, מדי שבת יוצאים אלפים מאתנו, אל הצמתים והגשרים מחוץ לקיבוצים להפגין למען הערכים בהם אנו מאמינים  - חיזוק שלטון החוק והדמוקרטיה הישראלית והתנגדות לשחיתות השלטונית, אובדן הדרך ומחדל הטיפול הממשלתי במשבר הקורונה. גם בסוף השבוע הזה, ייצאו אלפים רבים מאתנו להפגין יחד עם עשרות אלפי אזרחי ישראל למען מטרות אלו. אני גאה בכך וקורא לרבים נוספים להצטרף למחאה.

לצד המחאה הפוליטית, ולא מן הנמנע שגם כתוצאה ממנה, כולנו חווים עליה בשיח השנאה וההסתה כלפי התנועה הקיבוצית. אין זה מקרה. אנו ערים לשיח הזה ובוחרים להבליג – לא מתוך חולשה, אלא מתוך אחריות והבנה כי אלו המובילים אותו מעוניינים בליבוי האש והפילוג. אין לנו אויבים בתוך עמנו. אנחנו בשר מבשרה של החברה הישראלית, וגאים בייחודיות שלנו ובתרומה שלנו. אין לנו דבר להתבייש בו או להתנצל עליו. אנו גאים בהיותנו קיבוצניקים, גאים באורח החיים המיוחד שלנו. לא ניגרר לפרובוקציות ולא נגיב על דברי בלע והשמצות שנועדו לטובת רווחים פוליטיים קצרי טווח. אנו לוקחים אחריות, דווקא במקום שבו נראה שרבים מסירים אותה מעצמם. לצד זאת אנו נכונים להיאבק על קיומנו בכל האמצעים העומדים לרשותנו – במידה ונדרש לכך. דלתנו וביתנו פתוחים תמיד לכלל החברה הישראלית – על כל גווניה ובלבד שיכובד אורח חיינו. 

אני מבקש לאחל לכולנו, שבת שקטה ורגועה, שנת לימודים פורייה ומוצלחת, בריאות איתנה ושנדע להמשיך לעמוד יחד מול כל אתגר  - כפי שאנו עומדים כיום.

בידידות והערכה רבה,

ניר מאיר,

מזכ"ל התנועה הקיבוצית

קיץ שלישי שהכל מסביב שחור ומפויח. ריח העשן והשריפה צורב, גורם לעיניים לדמוע, לגרון להיחנק וללב לכאוב. כוויות האש בנוף המוכר, האהוב, לא נותנות מנוח.

קיץ שלישי של בלוני נפץ מתפוצצים מעל ראשינו והתחושה היא של חיים בשדה קרב. טרור של  "ילדים" שהסטארט־אפ ניישן לא יודעת איך להתמודד איתו, או אולי לא מעניין אותה להתמודד איתו. כי מה זה כמה שריפות ובלוני נפץ, זה הרי לא איום אסטרטגי, כפי שאמרו שרים ,חברי כנסת ועיתונאים מנותקים.

קיץ שלישי שאנחנו חיים תחת טרור מתמשך. עפיפונים, בלונים, ניסיונות חבלה וחציית הגדר וכן, גם "צבע אדום" שמבשר שהטילים כבר בדרך. עשרים שנה שאנחנו במלחמה.

העוטף עולה בלהבות. כל עשר דקות בממוצע פורצת שריפה. החברים שלנו רצים ממוקד אש למוקד אש בכל רחבי האזור כדי לעצור את האש המשתוללת, כי מערך הכבאות של מדינת ישראל לא מסוגל להתמודד לבדו עם עוצמה כזאת של שריפות. אנחנו מכבים את השריפות, אנחנו משלמים על המים שאנחנו משתמשים בהם לכיבוי השריפות והכמות שהשתמשנו בה יורדת ממכסת המים המיועדת לגידולים החקלאיים שלנו. נשמע לכם הגיוני?

אנחנו חיים כאן בגיהינום רצוף מהבוקר ועד סוף הלילה של שריפות ופיצוצי בלוני נפץ מעל הראש. ימים של 40, 50, ו- 60 שריפות.

העשן שמכסה אותנו לא מצליח להסתיר את גודל הניתוק של ראש הממשלה ושריו שמנהלים ויכוחים ברמת גן ילדים כשהגננת לא מתפקדת. אין ספק שחייזרים מול בית ראש הממשלה הרבה יותר מעניין וחשוב מהבית הבוער שלנו.

כפי שכותב אלמוג בוקר, כתבנו מהעוטף שדואג שלא נרד מהכותרות: "125 ציוצים צייץ ראש הממשלה נתניהו מאז החל הסבב הנוכחי של הסלמה בעוטף עזה, שנמשך כבר 15 ימים ברציפות, אף אחד מהציוצים לא היה על עוטף עזה". 

קומונות שנת השירות מנותבות לשישה אשכולות פעילות עיקריים:

1. הדרכה: הדרכת קבוצות ילדים, נוער ובוגרים, בדרך כלל בתחומי הטבע, הטיולים ואיכות הסביבה (כגון רשות הטבע והגנים).
2. חינוך + חקלאות וטבע: משימות חינוכיות עם קבוצות ילדים ונוער במקומות בהם המשימה כוללת עבודה במשק חקלאי או יציאה תכופה לפעילויות בטבע (לדוגמה: כפרי נוער חקלאיים).
3. חינוך: משימות חינוכיות עם קבוצות ילדים ונוער ללא עיסוק משמעותי בחקלאות או ביציאה לשטח (למשל פנימיות).
4. . טיפול ושיקום: משימות בעלות אופי טיפולי ו/או שיקומי.
5. . צרכים מיוחדים: עבודה עם ילדים, נוער ומבוגרים בעלי מגבלות פיזיות, שכליות ו/או רגשיות.
6. . התיישבות: היכרות עם חיי הקיבוץ, השתלבות בחיי הקהילה ובענפי המשק והתנדבויות בסביבת הקיבוץ.

בשנה שעברה הובילה התנועה הקיבוצית (והיא ממשיכה להוביל) את המאמצים להגדיל את מכסות שנת השירות על מנת לאפשר לכמה שיותר בוגרות ובוגרי י"ב להגשים את חלומם ולעשות שנת שירות. המאמצים כבר נשאו פרי, והשנה נפתחוו קומונות חדשות במסגרות: הגל שלי, כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, בית אקשטיין בי ספישל, פנימיית דארנא, רובע גינות העיר בירושלים, קיבוץ אליפז וכפר הילדים נווה אלישע.

את מסגרות שנת השירות ואת הקומונות מלווים, מכוונים ומדריכים: רז ברוד, רון ויצנר, גלי גרוס ועופר רימון, על התוכנית החינוכית מנצחים רות ברנד ונחשון אלוני ואת הפעילות האדמינסטרטיבית מנהלת רויטל נאמן.

לדברי לירז ברנד, מנהל מחלקת שנת השירות, "אנחנו בתנועה הקיבוצית גאים במתנדבי שנת השירות אשר מבינים שתקופת הקורונה היא שעת מבחן בה נדרשים מאמץ ונתינה גדולים יותר, והם עושים זאת במסירות וברצון".

בתוך כך, בשביעי בספטמבר ייפתח אתר הרישום לשנת השירות של התנועה הקיבוצית, ויחל  תהליך המיון לקראת שנת השירות הבאה שתתחיל באוגוסט 2021.  לאתר לחצו כאן

פרטי החשבון לתרומה – 

תאגיד: התנועה הקיבוצית – נכסי תרבות בע"מ 
מספר תאגיד 510628647
בנק פועלים 
סניף 532
מספר חשבון 414160

לצורך אישור התרומה וקבלת קבלה על התרומה,  יש לפנות אלינו באחד מהערוצים הבאים:
מייל לכתובת:gali@tkz.co.il 
או לפקס: 03-6966754

יש לציין בהודעה:

• שם התורם (השם שיופיע ע"ג הקבלה)
• סכום התרומה
• כתובת למשלוח דואר

למידע על תוכנית תל"מ: לחצו כאן

למידע על פרויקט חיילים בודדים בקיבוצים: לחצו כאן

למידע על בית איל: לחצו כאן

תכנית תל"מ חוותה בחודשים האחרונים חוסר יציבות משמעותי ואיום על עתידה. כחלק מהמשבר הכללי אליו נקלעה מדינת ישראל – תל"מ נקלעה למשבר שסיבתו העיקרית הייתה נעוצה בחוסר וודאות גדול בקרב המשרד המממן של התכנית- המשרד לשוויון חברתי, זאת לצד עיכוב באישור והעברת תקציבי ממשלה עבור תכניות חברתיות.

מאז אפריל תל"מ חוותה עצירה מוחלטת של קליטת משתתפים חדשים בקיבוצים בחודשים אלו, מצב אשר איים על המשך קיום התכנית, ובמקביל הקשה מאוד על הקיבוצים הקולטים, שנותרו ללא ידיעה אם ניתן להמשיך להפעיל את תל"מ במסגרתם או לא. המעסיקים המלווים את התכנית שנים רבות לא ידעו אם יהיו צעירות וצעירים שיקלטו לעבודה במפעלים, בענפי המזון, בענפי החינוך ועוד.

מעט לאחר פרוץ משבר הקורונה, עת הבינו בתנועה הקיבוצית כי המשבר עלול לפגוע בתכניות חברתיות בכלל ובתכנית תל"מ בפרט, פעל צוות מיוחד בתנועה לחידוש ההסכם מול המשרד לשוויון חברתי וליצירת וודאות עבור עתידה של תכנית תל"מ, תכנית שהתנועה הקיבוצית מתגאה להפעיל ולטפח כבר מעל ל-22 שנים.

בתחילת חודש אוגוסט ניכר היה כי מאמץ התנועה נשא פרי וכי תכנית תל"מ קיבלה תקצוב לשנת פעילות נוספת בסך מיליון ₪. תקצוב זה יסייע לתכנית להתבסס מחדש ואף לחפש הזדמנויות לשוב ולגדול.

במשך שנים נהגו הקיבוצים לארח בערבי החג אוכלוסיות מעוטות יכולת ולשמש עבורן בית חם. עם פרוץ מגפת הקורונה והנחיות ההתקהלות המחמירות, חדרי האוכל נסגרו או פתחו שעריהם לאיסוף ארוחות מוכנות לחברי הקיבוץ בלבד ונוצר מצב שבמקום הישיבה הקהילתית המחבקת בחדר האוכל בערבי שישי ובחגים כל משפחה ניהלה את החג בביתה ללא יכולת להזמין משפחה או חברים.

כתוצאה ממצב זה, אלפי משפחות מעוטות יכולת לא יכולות להתארח בקיבוצים כפי שנהגו בעבר ועלה חשש שיוותרו ללא מזון בערב החג. חשש זה, הביא את אגף צעירים ומעורבות בחברה של התנועה הקיבוצית להחליט להרים את הכפפה ולשנס מותניים לקראת הבאות. בשיתוף פעולה עם אגף מעורבות חברתית בתנועת הקיבוץ הדתי התקיים סבב חשיבה ובסופו הוחלט לצאת לדרך עם מיזם חדש ומרגש במיוחד: "מבשלים באהבה" שמשמעותו הכנת מזון מבושל במהלך חגי תשרי (ערב ראש השנה 18.9,  ערב סוכות 02.10) עבור מקלטי נשים מוכות, בתי תמחוי, ניצולי שואה, פנימיות, בודדים, משפחות ומסגרות נוספות אשר זקוקות לסיוע ונקלעו למצוקה בעקבות משבר הקורונה.

לדברי שלומית עמר, מרכזת המיזם בקיבוץ פלמחים: "השנה האחרונה זימנה לכולנו אתגרים לא קלים, אתגרים אלו ״חידדו״ לי אישית מה חשוב באמת. היכולת שלי ( של כולנו) לתת, להעניק, לעזור ולתמוך איננה כרוכה במאמץ. דווקא בימים אלו המילים ערבות הדדית מקבלת משמעות, מי שיכול יעזור, יתרום, ייתן ויתמוך במי שנמצא בחסך."
״איש בעולם איננו חסר תועלת אם הוא מסיר מעט ממסעו של האחר״ (הסופר צ'ארלס דיקנס).

להרשמה להתנדבות בפרויקט: לחצו כאן

האופן שבו הגיבו בקיבוצים רבים לפרשת האונס המזעזע באילת בשבוע האחרון ממחישה כיצד יוזמה קהילתית יכולה לחזק זהות משותפת באמצעות פעולה ולקיחת אחריות משותפת, להגביר שיח ערכי, לייצר מודל לכל שכבות הגיל ולהעמיק לכידות וחוסן קהילתי בין-דורי.

כמה דוגמאות לפעולות בקיבוצים שהחליטו לא לשתוק נוכח האונס המזעזע באילת ונקטו בפעולה:

• בקיבוץ נירים קראו לחברי וחברות הקיבוץ ללבוש חולצות שחורות ולהצטלם עם מסר לציבור. בנוסף, התקיים שיח ציבורי פתוח בו שיתפו המשתתפים ומשתתפות בתחושות וקיימו חשיבה משותפת מה אפשר לעשות כדי לקבל כלים להורים ולנוער, להשפיע על המציאות, ולייצר מרחב בטוח לכלל הקהילה.
• בקיבוץ כפר בלום קראו הגברים להתכנסות משותפת ולהבעת תמיכה במאבק כלפי אלימות מינית.
• ב"שמיר אופטיקה" הצטלמו העובדים עם שלטים מחוץ למשרדי החברה. דגן אבישי סיפר כי "היוזמה התחילה אצל יגן המנכ"ל מסינגפור הרחוקה שנעשה משהו ונביע עמדה בתור חברה מסחרית שרגישה לנעשה סביבה".
• בבארי יזם אחד החברים פגישה פתוחה עם גורמי הרווחה בקיבוץ. "אני בהחלט חושב שבידינו, כמובילי דעת בקהילות, קיים הפוטנציאל להניע שינויים במחשבה ובגישה של הציבור ועל אחת כמה וכמה הפוטנציאל לעורר מודעות", סיפר.

למרבה הצער, אנו עדים למקרים של אלימות מינית שמתרחשים גם בקיבוצים. זוהי תופעה בקנה מידה ארצי שחשוב להביא אותה למודעות, לתת כלים להתמודד עמה ולקיים עליה שיחה בקהילה מרמת התא המשפחתי, מערכת החינוך ועד לרמה קהילתית-ציבורית. מומלץ לשוחח עם בני ובנות הנוער בגובה העיניים ובפתיחות על על מיניות בריאה, גבולות, יחסים בין אישיים ועוד.

מוזמנים ומוזמנות לפנות להילית בן צבי, מנהלת היחידה לקידום שיוויון מגדרי בתנועה הקיבוצית, במרכז המועצות האזוריות ותנועת המושבים, להתייעצות וסיוע בקיום שיח ציבורי או פעילות אחרת בקיבוץ בנושא פגיעות מיניות, מיניות בריאה ועוד -  052-5859827, hilitb@tkz.co.il

לפני שהגיעה לתנועה הקיבוצית, עבדה שיר בגבעת התחמושת כעוזרת מנכ"ל ומנהלת פרויקטים ורכש, ובנוסף שימשה במשך שנתיים כמנכ"לית ארגון "קיבוצניקים עם החברה". במשך שנה וחצי ריכזה שיר (בהתנדבות מלאה) את פרויקט החיילים הבודדים מגרעין "שחף" מטעם הקיבוץ ולאחרונה העבירה את המושכות למתנדבת אחרת. כמו כן, שיר מרכזת את התרבות בקיבוץ מעלה החמישה ויחד עם זאת מרכזת את צוות המעורבות החברתית בכל הקשור לתרומה לקהילה, גיוס מתנדבים ועשייה חברתית.

מאז הקמת ארגון "קיבוצניקים עם החברה" בשנת 2012 על ידי ערן שחר (פלמחים) עסק הארגון בעשייה חברתית ללא מטרת רווח. העשייה אופיינה בחיבורים בין צרכים של אנשים פרטיים ועמותות לתשתיות קיבוציות, שמירה על קשר עם רכזי התנדבות ומעורבות חברתית, פרסום פעילויות מעוררות השראה, קיום ימי למידה מקצועיים בתחום ההתנדבות ולמידת עמיתים. אחת מהפעילויות המשמעותיות ביותר של הארגון עסקו בפרויקט "קהילה מתנדבת" שמשמעותו הקמה וליווי של צוותי מעורבות חברתית בקיבוצים ויצירת רשת של קיבוצים שותפים.

מאז הקמת אגף צעירים ומעורבות בחברה בתנועה הקיבוצית הורגש הצורך בהעתקת הפעילות העצמאית של הארגון לתוך התנועה על מנת למצב את פעילות משמעותית זו כחלק מפעילות האגף והתנועה. לאחר דיונים רבים, הוחלט על שיתוף פעולה בין הארגון לאגף, לפיו "קיבוצניקים עם החברה" ימשיכו את פעילות "קהילה מתנדבת" וקידום פרויקטים חברתיים נוספים תחת התנועה הקיבוצית. בהתאם לכך, נכנסה שיר לאגף צעירים ומשמשת כרכזת צוותי מעורבות החברתית בקיבוצים.

לדברי שיר: "אני מאמינה שהמיזוג של הארגון עם התנועה היה הכרחי מטעמים רבים. החשיבות העיקרית במיזוג מבחינתי הינה קידום יוזמות ופרויקטים חברתיים בשת"פ עם חברי האגף ואגפים נוספים בתנועה כגון אגף חברה וקהילה ואגף חינוך, הימצאות במרכז העשייה וחיבורים לקיבוצים נוספים ברחבי הארץ כפוטנציאל להרחבת פעילות צוותי המעורבות החברתית. בראייה עתידית אני מאמינה שהרחבת העשייה החברתית והקמת צוותי מעורבות חברתית בקיבוצים נוספים תמצב את ערך ההתנדבות והנתינה לזולת ותעורר "מהפכה חיובית" בחברה הישראלית."

קיבוץ שובל ראה את מצוקת האמנים ועולם האומנות ופתח את דלת הצימרים שלו לאמנים ומשפחותיהם שיבואו להתארח. האמנים יכלו לבחור אם להעניק לקיבוץ בזמן זה מופע לחברי הקיבוץ, אך בכל מקרה זכו באירוח בצימר, ובנוסף חיכו להם ואוצ׳רים לרוב שזיכו בהפעלות שחברי הקיבוץ התנדבו לעשות: סדנת שוקולד, סדנת יצירה, נסיעה בטרקטור בשדה, רכיבה על סוסים, סיור ברפת, ביקור בפינת חיות ועוד. מפעילי הסדנאות והסיורים מקרב חברי הקיבוץ עשו זאת בהתנדבות מלאה ובשמחה כמובן. האמנים קיבלו לחדרי הצימר שלהם ארוחות בוקר וערב וארוחת צהרים מחדר האוכל וללא עלות. לפרויקט היו שותפים כ- 30 חברים שמאוד מאוד נהנו לתרום ולעשות.

המשפחה הראשונה להגיע להתארח היו יזהר, טלי ושלושת ילדיהם שנהנו מאוד מהחוויה והתרגשו. שניהם עובדי במה - יזהר מעצב תאורה בהפקות של ברי סחרוף, משינה, מוש בן ארי, פורטיס, אהוד בנאי ועוד, טלי מפיקה בחצי משרה בהפקה של אהוד בנאי. במרץ עבודתם נעצרה (למעט 10 ימי עבודה בסוף ביוני). הם מספרים ש"כשהגיעה ההודעה מקיבוץ שובל לקבוצת הוואצאפ של עובדי הבמה, שמחנו על ההזדמנות להעניק לשלושת ילדנו בקיץ המאתגר הזה חופשה. לא דמיינו שיהיה כל כך כיף, מרגיע ומחבק.... במהלך החופשה פגשנו חברי קיבוץ מקסימים, נדיבים, מסבירי פנים ועם רצון לנתינה".

בקיבוץ כפר מסריק הוקם בתחילת הסגר צוות ״אהבה בימי קורונה״ - שש נשים מדהימות שעושות בהמון מרץ ויצירתיות וכמובן אהבה פעילויות רבות לטובת הקהילה. הפעילויות בתחילה היו חלוקה של חלות ופרחים לבתים בשישי, חלוקת עוגות לותיקים, אתגרי צילום לילדים ומשפחות - ועוד הרבה פעילויות ויחס חם לכל החברים כדי לעזור לכולם לעבור את הימים המאתגרים והלא ברורים של אז.  

לפני שבוע התבשרו שבקיבוץ השכן, עין המפרץ, נכנסו הרבה מאד חברים וילדים לבידוד. צוות "אהבה בימי קורונה"  נכנס לפעולה ומיד, והפעם – למען הקיבוץ השכן. חברים רבים מכפר מסריק התגייסו לאפות עוגות, הגד״ש דאג למיטב התוצרת ותגבר בארגזי מלונים, הנעורים של הקיבוץ  התגייסו לחלוקה וביום שישי קיבלו כל חברי וילדי עין המפרץ שבבידוד כיבוד והרבה יחס חם מהשכנים.

איך הכל התחיל ?
לפני כשנתיים, ביום שבת עם הילדים, התלבטנו נעה אשתי ואני "מה נעשה היום".
הילדים שלנו הם אחת ההוכחות שמוצא האדם מן הקוף. הבן הבכור שלנו כרם (בן 9) הוא המכונה שלנו לקיטוף תאנים מעצים גבוהים במיוחד, וכשבתנו הקטנה ימה (בת 7) היתה בגן היינו צריכים להוריד אותה מפנסי רחוב עליהן טיפסה בשניות של חוסר תשומת לב.

החלטנו לנסוע לקיר טיפוס. החוויה היתה מלהיבה ומרגשת. משחררים את הילדים לקיר ללא אבטחות (באזור הבולדר), הם יכולים לטפס מיד לגובה משמעותי, להפעיל את הגוף, לבחור במסלולים קלים ומהנים, או מאתגרים שאפשר לתכנן ולהתאמן עליהם שעות. יוצאים מהמסכים, מפעילים את הגוף, מתחזקים ופותרים חידות. בנוסף, הטיפוס ביחד עם חברים הוא חוויה מגבשת וקהילתית, ולבסוף - התמונות להשוויץ לסבים, לדודים ולחברים נראות כולן כאילו נגזרו ממגזין החיים הטובים או מארץ הפלאות.

הנסיעה לקיר הקרוב מדרום רמת הגולן ארכה למעלה משעה. וכל הדרך חזרה חשבנו רק למה אנחנו צריכים לנסוע כ"כ הרבה בשביל חוויה כזו, כמה הפריפריה פריפריאלית, ולמה שלא נרים את הכפפה ונבנה אחד באזור. במקרה גם נעה וגם אני היינו בתקופה רגועה בעבודה, אז התחלנו ללמוד את המשמעויות.

אני ינון ברגיל, נשוי לנעה פטישי, אבא לכרם וימה. בן 40. טייס באלעל בחל"ת. נולדתי וגדלתי בקיבוץ מבוא חמה. בשירות הקבע בחיל האוויר גרתי 10 שנים במרכז, ולקראת הלידה של כרם חזרנו לקיבוץ הכי יפה בארץ ובנינו בית בוץ אקולוגי בהרחבה, על הנוף לכנרת.

עם כל האהבה לדרום/מרכז רמת הגולן, הערכנו שאין עדיין מספיק תנועת אנשים שתוכל להצדיק פה את הקמת הקיר. בדקנו מבנים בכל עמק הירדן, והחיבור עם אפיקים היה הכי טוב. לי גם יש משפחה באפיקים. אבא שלי, בני ברגיל, גדל באפיקים, וכל הילדות היינו מגיעים כמעט כל שבוע לבקר פה את הסבים. אחיי ואני היינו גם ישנים אצל סבתא לפני אימוני שחייה מוקדמים בשער הגולן. קיבוץ אפיקים נמצא במרכז רשת מדרכות האופניים שבמשולש כנרת, שער הגולן ואשדות יעקב, והרעיון הוא שיגיעו לקיר הטיפוס הרבה אופניים..