כל מה שמעניין בתנועה הקיבוצית ובקיבוצים - בניוזלטר השבועי

הדיון בוועדה התקיים ביוזמת ח"כ עמיחי שיקלי (הליכוד) ולבקשת יו"ר "מים לישראל", איתן ברושי, ומזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, אבשלום וילן. כזכור, לפני מספר שבועות אישרה מועצת רשות המים את המלצות רשות המים ומשרד האוצר בדבר תעריפי היעד למטרת מים לחקלאות ("דוח שמרת") לפיהן התעריף שהחקלאים משלמים בגין המים השפירים שהם צורכים יעלה בהדרגה בעשרות אחוזים. בדיון הוצגו נתונים ממחקרים שערך ירום אריאב, מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, בנושא מחירי המים השפירים ומי השפד"ן. לדבריו, הטענה שעולה מהמחקר היא שיש סטייה חמורה בעקרונות הכלכליים שעומדים מאחורי מדיניות התמחור שמובילה רשות המים.

בפתח הישיבה אמר ח"כ שיקלי, כי "ההחלטה ליישם את "דו"ח שמרת" ולהעלות את תעריפי המים לחקלאות בעשרות אחוזים תנחית מהלומה כבדה על חקלאי ישראל ותהפוך את מדינת ישראל למדינה שמשיתה את מחירי המים הגבוהים על חקלאיה באירופה. אני באופן אישי מוטרד מהעניין שבין ממשלות מנחיתים מהלומה כזו. יש לאפשר לממשלה הנכנסת לגבש את המדיניות שלה ולהתוות אותה. תודה מקרב לב ליו״ר ועדת הכספים משה גפני שהתגייס מיד כשפנינו והוביל את הדיון ביד רמה ותוך דאגה כנה לחקלאים".

יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני (יהדות התורה), התרעם על החלטת רשות המים: "העלאת מחירי המים לחקלאות זוהי קביעת מדיניות שלא יכולה להיעשות אם אין את הגוף המדיני שיקבל את ההחלטה ויישא באחריות, אנחנו נמצאים בין מממשלות, ממשלה שעוזבת ואחת שנכנסת בקרוב. לכן הדיון עם השימוע וכל הנלווה לעניין, נראה כמו מחטף. על כן, הוועדה דורשת ממועצת רשות המים לדחות את הדיון להעלאת מחירי המים עד שתכנס ממשלה חדשה, לפחות עד לחודש מרץ".

איתן ברושי יו"ר מים לישראל אמר בדיון: "הגיעו מים עד נפש. כגוף המייצג את אגודות במים מדן ועד אילת, אנחנו לא מוכנים לקחת את המים במחירים האלו. העלייה הזו תוביל לפחות ביטחון מזון, פחות משילות ופחות ריבונות. נושא המים הוא התחום היחידי שאין לו עדיפות לאומית, הפכו את החקלאות והמים מיעד לאומי ואינטרס ציבורי, לעסק פרטי של החקלאים בלבד. רשות המים אינה גורם שניתן לנהל איתו משא ומתן בטוב, ויש לדחות את הדיון בחצי שנה לפחות בשביל להגיע לפתרון רציני".

מוטקה בן פורת נולד בירושלים בשנת 1927, והתחנך בכפר הנוער בן שמן. לאחר סיום לימודיו התגייס לפלמ"ח ובהמשך שירת בזרוע הימית שלו, הפלי"ם. הוא השתתף בשחרור מעפילי מחנה המעצר בעתלית, בחילוץ מעפילים מאוניות מעפילים, בפיצוץ מסילות רכבת ובפיצוץ בניין משטרת משמר החופים בסידנא עלי, ובמלחמת העצמאות מונה למפקד פלוגה בחטיבת הראל, והשתתף בכיבוש קטמון ובית איכסא בירושלים. בשנת 1952 השתחרר מוטקה מצה"ל והצטרף לקיבוץ כברי. במלחמת ששת הימים גויס ושירת כסגן מפקד חטיבה 8 בקרבות בסיני, ובמלחמת יום הכיפורים פיקד על חטיבת המילואים 9 הממוכנת, שגדודיה השתתפו בקרבות הבלימה ברמת הגולן ובכיבוש המובלעת הסורית. לאחר המלחמה מונה למפקד גיס, ובשנת 1975 השתחרר בדרגת תת אלוף. לאחר שחרורו כיהן בן פורת כראש אגף הייעור בקק"ל ולאחר מכן היה מנכ"ל ויו"ר רשות הגנים הלאומיים שאוחדה ב-1998 יחד עם רשות שמורות הטבע לרשות הטבע והגנים, במשך 18 שנים בין 2002-1984.

מוטקה היה חבר פעיל ומסור בצוות ההקמה של אנדרטת ההנצחה לחללי הקיבוצים שהוקמה לפני כ-15 שנים. בטקס הזיכרון השנתי שנערך באנדרטה בשנת 2018, תיאר מוטקה בפני שומעיו את הקרבתם ותרומתם האדירה של הקיבוצים בלחימה במלחמת העצמאות, ובאירוח הלוחמים, למשל בקריית ענבים ובמעלה החמישה, במשך כל זמן הקרבות בדרך לירושלים. מוטקה הזכיר את דבריו של דוד בן גוריון, שאמר כי "אילולא עמידת הקיבוצים בחזית, כמבצר הגנתי בכל מקום ומקום, ספק אם מדינת ישראל בראשית ימיה הייתה עומדת על רגליה".

בן פורת היה נשוי ואב לשלושה ילדים ששניים מהם מתו בטרם עת. בתו, ורד, סיפרה לאתר YNET, כי תמיד קראה לו "עוף החול". "הוא עבר דברים קשים מאוד בחייו, התייתם מאמו בגיל ארבע, אחיו הגדול שהיה לו כאב נהרג, אמא שלי נפטרה ולאחר מכן גם שני בניו. הוא היה איש יקר וצנוע שאהוב על המון אנשים. העבר של הפלמ"ח נשאר איתו מאוד חזק והיה לחלק מאוד משמעותי בחייו".

לאחר ועידת התנועה החמישית שהתקיימה בשנת 2017, ניסח צוות תנועתי בראשות המשנה למזכ"ל התנועה הקיבוצית דאז, גיל לין, מסמך עקרונות בנושא זה, שכאמור אושרר השבוע, לאחר בדיקה משפטית ובדרך לקידומו המעשי. מסמך העקרונות מתייחס ל"קבוצות שיבחרו להתאגד בסיווג של 'קיבוץ עירוני' ולהצטרף לתנועה הקיבוצית". אלה יוכלו להתחיל תהליך בליווי התנועה הקיבוצית בו יידרשו לעמוד במספר עקרונות, וביניהם "הזדהות עם חזון התנועה הקיבוצית, הצהרה על כוונה למשימה משותפת והצהרה על כוונה ליישום מנגנונים של ערבות הדדית". כמו כן, יידרשו גם להציג רשימת חברים, מוסדות קהילתיים ומנגנוני קבלת החלטות, תכנית עבודה למימוש משימה משותפת, ניהול נכסים משותפים ותקציב בסיסי משותף, ותכנית התפתחות רב-שנתית.

"קיבוץ עירוני" מוגדר בתקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות), תשנ"ו-1995 כ"אגודה שיתופית הפועלת לתרומה ומעורבות חברתית בחברה הישראלית, המאורגנת על עקרונות של עבודה עצמית ושל שיתוף בהכנסות, בצריכה ובחינוך על בסיס עקרונות של שוויון בין החברים". על פי מסמך העקרונות, תהליך ההצטרפות יארך עד חמש שנים, במהלכו תוגדר הקבוצה כ"קיבוץ בהתהוות". 

בשלבים הבאים, יוקם צוות משימה תנועתי שילווה את חיבור הקבוצות העירוניות לתנועה הקיבוצית, ויעודד הקמת קיבוצים עירוניים בהתאם למודל, ויאותרו הקיבוצים שיהיו מעוניינים ללוות קיבוצים עירוניים. בשלב האחרון - הצטרפות כקיבוץ מן המניין לתנועה הקיבוצית, עם כל החובות והזכויות של כל קיבוץ קיים השייך לתנועה הקיבוצית, בכפוף להחלטת הקיבוץ ואישור במוסדות התנועה.

כזכור, החליטה מועצת התנועה, בישיבתה החגיגית שהתקיימה במשמר העמק בחודש ספטמבר, להקדים את הקמתה של הוועדה ולאפשר לוועדה הנבחרת לדון ולהביא את הצעותיה והמלצותיה בפני מועצת התנועה די זמן מראש, בין היתר באפשרות קיומה של הצבעה אלקטרונית בבחירות לתפקיד מזכ"ל התנועה, שיתקיימו בפברואר 2024.

בישיבה שנערכה ביום ראשון, הוצגו מומלצי ועדת גיוס רחבה לאיוש ועדת הבחירות. לתפקיד יו"ר הוועדה מוצע עו"ד יעקב דרומי מקיבוץ מצר. לתפקיד חברי הוועדה מוצעים: ד"ר חוה טבנקין – עין חרוד מאוחד, מיכל מאיירס – פלך, גור מלמד – כנרת, אילת שרון וולובסקי – המעפיל, דב אביטל – מצר, אמרי מזור – געש, עו"ד קרן מיכאלי יעקובוביץ – להבות חביבה וחגי קליגר – אלונים.

הצעת הוועדה תועלה לאישור מועצת התנועה שתתכנס (באמצעות הזום) בעוד שלושה שבועות בתאריך 05.01.23.

הרעיון לתכנית נולד בכנס הנהגות הקיבוצים לפני ארבע שנים, והיא פועלת בשיתוף פעולה של התנועה הקיבוצית, הקיבוץ הדתי איגוד התעשייה הקיבוצית, וארגון 'סופרסונס', ובתמיכת ביטוח חקלאי, במטרה להעלות את מספר הנשים בעמדות המפתח בתעשייה, בקהילה ובתנועה הקיבוצית בכלל, מתוך הבנה שהיעדרן משולחנות קבלת ההחלטות הוא ההפסד של כולנו.

בתחילת מפגש הפתיחה החגיגי דיברו עם המשתתפות ראשת המועצה האזורית עמק חפר, ד"ר גלית שאול, והדס דניאלי ילין, מנכ"לית שדולת הנשים ולשעבר המשנה למזכ"ל התנועה הקיבוצית ומיוזמות התכנית. ד"ר שאול אמרה כי ״לניהול נשי יש יתרונות רבים ומוכחים. אפשר לראות זאת למשל בהתמודדות של מנהיגוֹת עם הקורונה, בארץ ובעולם. הבעיה המרכזית היא, כמובן, חוסר השוויון: אחוז הנשים המנהיגות והמנהלות עדיין קטן מאוד יחסית, ואת זה צריך להמשיך לשנות בהתמדה בכל מקום, גם בקיבוצים״.

הדס דניאלי ילין סיפרה למשתתפות כי "התכנית נוצרה כמענה לחוסר השוויון הבולט בתפקידי הניהול בקיבוצים בין נשים וגברים. עשינו דרך ארוכה מאז והנתונים השתפרו בצורה דרמטית. ועדיין, יש לנו עוד דרך ארוכה. אנחנו רחוקות מאד משיוויון מגדרי - גם בקיבוצים וגם במדינה כולה; הקורס הוא לא קורס בפמיניזם אלא קורס שנועד לתת מענה לצרכים היחודיים של נשים שמתקדמות לתפקידי ניהול בכירים. אנחנו כבר יודעות שכשאנחנו הולכות יחד, היכולות שלנו באות לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר - לטובת הארגון, לטובת העובדים ולטובתנו אנו". 

מושבי הכנס השנה עסקו בנושאים "האגודות השיתופיות 2030", "המרחב הכפרי ומדינת ישראל", "דיור שיתופי בעיר ובכפר כתשובה ליוקר המחייה", "על עסקים ויישובים - תפקיד רו"ח באגודות השיתופיות", "תפקיד היועץ המשפטי באגודות השיתופיות", "שיתוף ושירות" ועוד. את הכנס פתח סגן שרת הכלכלה והתעשייה היוצא, אלוף (במיל.) יאיר גולן, אשר שיתף את המתכנסים הרבים בהשקפת עולמו באשר לאתגרים הניצבים בפני החברה בישראל. אחריו בירכה את המתכנסים, חברת הכנסת אורית סטרוק, שרת ההתיישבות המיועדת. הדוברת השלישית, הייתה רשמת האגודות השיתופיות, עו"ד שלומית שיחור רייכמן, שציינה כי" התפקיד, עבורה, הוא אתגר חשוב והזדמנות גדולה".

במושב הפתיחה של הכנס שעסק בעתידן של האגודות השיתופיות בסוף העשור הנוכחי, אמר מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ניר מאיר: "הקואופרציה בנתה את כל הכלכלה הישראלית. הסיבות לדעיכתה היו פוליטיות בעיקרן (אף כי לא חסרו גם כישלונות). זהו איננו "פטנט ישראלי". שישית מהאנושות הם חברי קואופרטיבים. כאשר תבין הממשלה את גבולות המגרש של הקפיטליזם הקיצוני, תהיה לה אלטרנטיבה".

במושב שעסק בתפקיד היועמ"ש באגודות שיתופיות, הציג עו"ד מיכי דרורי, מנהל המחלקה המשפטית של התנועה הקיבוצית, את האתגרים המיוחדים של היעוץ המשפטי לקיבוץ הבודד ובתנועה כולה, לאור הרבדים הרבים בחיי האגודה והצורך לאזן בין שיקולי היעילות של ניהול האגודה לבין צרכי החברים והאינטרסים שלהם.

זוהי נבחרת מקצועית, הנושאת בליבה ועל כתפיה את המחויבות ליצירת מענה חינוכי-ערכי-קהילתי בכל ימות השנה. כולם וכולן - מנהלי ומנהלות הגיל הרך והחינוך החברתי, הגננות והמטפלות, מובילות ומובילי בתים, המדריכים בגילי יסודי ובנעורים, היו"רים והנהלות החינוך הציבוריות – הם המוציאים לפועל של בחירת הקהילה לקיים מערכת חינוך מקצועית בחצר הקיבוץ.

מערכות החינוך בקיבוצים מטולטלות בשנים האחרונות: הקורונה כמובן (זוכרים?), שינויי רגולציה, אתגר כוח האדם המתמשך, הקהילה הקיבוצית המשתנה ומתגוונת. על אלה נוסף הקושי, בחלק מהמקרים, הנובע ממחלוקות על מימון ואחריות קהילתית על מערכת החינוך בקיבוץ. אלה מדגישים את הצורך לנהל שיח קהילתי מתמשך על מקומה של מערכת החינוך בקיבוץ והתאמתה למשאבים הקיימים, תוך מחויבות לקיומה על בסיס הערכים והעקרונות של החינוך הקיבוצי.

יום המורה מהווה הזדמנות עבור כל קהילה לעצור לרגע, להקדיש תשומת לב וליצור מחווה שתביע את ההערכה על פועלם ומסירותם של צוותי החינוך. הפירגון והבעת הערכה תחזק את משמעות השותפות בדרך, ואת תחושת ה"רואים ומעריכים אותי" בקהילה, המגיעה לאנשי ונשות החינוך בקיבוצים כקבוצה ובאופן אישי.

המדריכות והמדריכים ילמדו את ילדי הקהילות היהודיות באוסטריה, בולגריה, רומניה, שוודיה, ספרד, מקדוניה ושוויץ על ההצגה האהובה "חנה זלדה ורבי קלמן", יפיקו ביחד הצגה על המכבים הגיבורים, ישחילו נרות אל תוך בקבוק, יכינו סופגניות ולביבות, ועוד שלל פעילויות משעשעות, כשהמטרה הגדולה היא לחבר בין ילדי ובוגרי הקהילה, ובין הקהילה למדינת ישראל.

נעמי גלעד מנהלת תוכנית ׳נטעים׳ מסבירה כי "נטעים של תנועת הבונים דרור, מבית התנועה הקיבוצית, היא תכנית ייחודית במסגרת פעילות בינלאומית של המותג we kibbutz, ומטרתה להוות גשר לתפוצות ולחזק את מרכזיותה של מדינת ישראל אצלן. מדריכות ומדריכי התוכנית מעבירים במהלך השנה פעילויות ליותר מ-20 אלף ילדים ומבוגרים ב-20 מדינות, כשהמטרה המרכזית היא חיבור ליהדות כתרבות, כמיטב המסורת הקיבוצית. מדריכי תוכנית נטעים הם אנשי חינוך מנוסים, רובם עובדי "הבונים דרור" ו - WeKibbutz המתנדבים לצאת למשלחות נטעים".

הרעיון ליצירת מערך חגיגי למפגשים רב גילים בתוך הקיבוצים נולד בחגי תשרי, ובשיתוף פעולה עם המדרשה באורנים יצרו אגף חינוך ואגף חברה וקהילה של התנועה הקיבוצית מערך לחגיגה משותפת של חגי תשרי לילדי וילדות הגן עם ותיקי וותיקות הקיבוץ. לאחר כל חג התקבלו משובים מהקיבוצים, ובעיקר המון תמונות מרגשות של חברה רב דורית הלכה למעשה. פעילויות משותפות, טיולים משותפים, הכנת ארוחות משותפות  - כל אלה היו חלק מהמפגשים. כמות ואיכות המפגשים הובילו היישר למשימה הבאה. הפעם - מערך בן שישה מפגשים שילווה אותנו בחודשי החורף: שני מפגשים לחנוכה, מפגש חורף, מפגש לט"ו בשבט, מפגש ליום המשפחה ומפגש לפורים בנושא שמחה.

המפגשים כולם בנויים עם חומר רקע לחג ועיקרי הנושאים והדגשים לכל חג, טקסט לקריאה משותפת מהמקורות היהודיים והישראלים, פעילות משותפת ופעילויות נוספות, ואפשרות להעמקה נוספת. בבניית כל מפגש, שיתוף הפעולה עם המדרשה באורנים עזר לדייק את תכנים המותאמים לחברה קיבוצית רב דורית והעבודה המשותפת של אגף חינוך ואגף חברה וקהילה אפשרו לבחור את המועדים, הפעילויות והדגשים הנדרשים לכל מפגש. 

יעל רז לחייני, הממונה בתנועה הקיבוצית על תחום 'זקנה מיטבית', מספרת: "בבניית התוכנית ראינו לנגד עינינו בכל העת את ההזדמנויות הטמונות בחברה הקיבוצית ואת החגים כהזדמנות ליחד טוב ומיטיב. לכל אורך השנים היטיבו קיבוצים לקיים פעילויות רב גיליות במועדים ובימי חול.  אנחנו פה כדי לתת זריקת מוטיבציה, ולהזכיר במה אנחנו טובים – חגים קהילתיים ומשמעותיים".

בשנתיים החולפות חל בארץ גידול משמעותי במספר האנשים שדיווחו על משברים נפשיים. את הגידול ניתן להסביר כתולדה של המציאות שמשבר הקורונה יצר, אך הוא נובע גם מהגברת המודעות בקרב הציבור. עצם השיח על בריאות הנפש, התובנה שמשבר נפשי יכול לקרות לכל אחד ואחת מאיתנו, השיתוף של מובילי דעה בארץ ובעולם ש"יוצאים מהארון" וחושפים את התמודדות שלהם או של בני משפחתם עם דיכאון וחרדה - תרמו רבות להעלאת המודעות ולהפחתת הבושה.

עדי רמות, ממחלקת בריאות ורווחה בתנועה הקיבוצית, מציינת כי "גם בקיבוצים אנחנו עדים לגידול במספר מתמודדי הנפש. אנו מבינים היום כי עלינו להוריד חסמים, לסייע במיצוי הזכויות, להבין את חשיבות ההתערבות המוקדמת והמניעה ולשפר את המענה הקהילתי לנפגעים ובני משפחתם. המודעות לעולמם של מתמודדי הנפש ולסטיגמה הכרוכה בו משתנה. על מנת להיטיב את המענים שאנו נותנים יש להרחיב גם את הידע של העוסקים בכך - מנהלי בריאות ורווחה ומרכזי הועדות לצרכים מיוחדים".

לצורך כך, חברה עדי למרכז לבריאות הנפש "גהה" של שירותי בריאות כללית, ויחד אתם יצרה סמינריון הכולל סדרה של ימי למידה וסיורים שבמסגרתם יחשפו המשתתפים להפרעות ומחלות הנפש השונות ולמענים הרפואיים והרגשיים הקיימים בבתי החולים ובקהילה.