כל מה שמעניין בתנועה הקיבוצית ובקיבוצים - בניוזלטר השבועי

במפגשים בכל הקיבוצים הביעו מנהלי הקיבוצים ואנשי הצח"י את דעתם על כך שה"סבבים" הופכים להיות אלימים יותר -  בשבת וראשון האחרונים נורו לעבר ישובי העוטף והשפלה כמעט אלף רקטות ופצמ"רים. וכן, שהלחימה לא רק שנעשית לעיתים קרובות יותר, אלא מסתיימת פעם אחר פעם מבלי שהתושבים מבינים מה היו המטרות שלה והאם השקט המיוחל שמגיע להם כאזרחי המדינה, יגיע מתישהו.

במפגש בקיבוץ ארז, אשר בצומת הכניסה אליו נהרג ביום ראשון משה פדר ז"ל מפגיעה ישירה של טיל נ"ט, הביעו חברי ההנהלה ואנשי הצח"י את החשש שלהם  ושל חברי הקיבוץ מאירוע דומה שיכול להתרחש בדרך החשופה לירי ישיר מהרצועה.

לאחר הפגישות בקיבוצים, נפגש מזכ"ל התנועה, ניר מאיר עם ראש המועצה האזורית אשכול, גדי ירקוני.

נציגות אגף החינוך ביקרו בקיבוצי העוטף, חלק מחברות הילדים והנוער היו בפעילות הפוגה ומנוחה בצפון – מחוות של סולידריות של קיבוצים ואטרקציות. מנהלי החינוך שפגשנו הדגישו עד כמה האכפתיות, הסולידריות והדאגה של מנהלי החינוך הצפוניים להם, לילדי הדרום ולקהילות קיבוצי העוטף, מעוררות הערכה ומחממות כל כך את הלב. ניכרת ההתרגשות מפתיחת הלבבות שנתנה תחושה שיעשה כל מה שרק שאפשר על מנת להקל.

ניר מאיר: "חברי קיבוצי הגדר וכלל תושבי הדרום זכאים לתשובות ענייניות מצידם של מקבלי ההחלטות בממשלת ישראל. תפקידנו, בתנועה הקיבוצית, שייך למישור אחר. אנחנו מחוייבים להציע עזרה לחברינו, המוצאים עצמם בחזית פעם אחרי פעם בסבב אלים החוזר על עצמו שוב ושוב. גם הפעם התגייסו קיבוצים וחברים בכל הארץ בכדי להציע עזרה כזו. אנחנו, במטה התנועה קשובים מאוד לצרכיהם של הקיבוצים הנהגותיהם וחבריהם ומשתדלים לקדם טיפול בכל נושא המוצג לנו".

מנכ"לית התנועה, הדס דניאלי-ילין, שניהלה כמו בפעמים הקודמות את מוקד החירום של התנועה שמטרתו לתת מענה לקיבוצים בפינוי ויציאה להפוגות, אמרה: "בפעם התשיעית בשנה האחרונה, תושבי העוטף נמצאים בחזית ואנו עושים ככל יכולתינו על מנת לסייע ולהקל  עליהם בימים הקשים שעוברים עליהם, דרך מוקד החירום שלנו. אנו רואים נטייה של התושבים להשאר בבתיהם בשלב הראשון ולצאת להתאווררות בשלב מאוחר יותר אך גם שחיקה בחוסן בשל הסבבים התכופים והאלימים. משיחות עם המנהלים בקיבוצים עולה כי הצורך בהפגה והתאווררות הוא לעיתים בימים שלאחר חזרת השקט לשגרה, ואנו פועלים להציע פתרונות גם לצורך זה על מנת לחזק את החוסן של הקיבוצים והתושבים גם בימי שגרה- כהכנה לחירום. 

אנחנו עומדים לרשות קיבוצי העוטף בכל רגע - בחירום ובשגרה, בנסיון לסייע בכל צורך ומזמינים את מנהלי הקיבוצים לשתף אותנו בכל נושא הדורש תשומת לב". 

טקס הזיכרון לחללי מערכות ישראל שייערך השנה בקבוצת יבנה, מעורר התרגשות רבה בליבה של מירי אייזנברג־הילר (51) מגבעתיים. לראשונה בחייה היא הוזמנה לשאת דברים מעל קברו של אביה הביולוגי מאיר ימיני, בן הקיבוץ שנפל במלחמת יום הכיפורים והוא בן 27. כשמאיר נפל במלחמה לא ידעו בני משפחתו וחברי הקיבוץ כי חמש שנים לפני כן נולדה לו בת ונמסרה לאימוץ. מירי תספר להם על עצמה ועל הקשר המאוחר שנוצר בינה לבין בני משפחתו, וכך תזכה לראשונה בהכרה פומבית כבתו של בן הקיבוץ שדבר קיומה לא נודע ולא נחשף במשך שנים רבות.

מאיר ימיני נולד ב־9 באוקטובר 1946 לחדווה ולבנימין ימיני, בן זקונים לאחר שני בנים ובת. את שירותו הצבאי עשה בנח"ל במסגרת יחידת בני המשקים, ולאחר מכן היה מ"כ ביחידת חרמ"ש. לאחר שירותו הצבאי למד הנדסאות חשמל בבית הספר התיכון המקצועי אורט יד סינגלובסקי בתל אביב, והוענק לו תואר הנדסאי חשמל. במלחמת יום הכיפורים שירת בחיל השריון בגדוד 113 של חטיבה 217. ביום שמחת תורה, כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973), הוא נהרג מאש מצרית בעת הסתערות פלוגתו - שבה היה מקלען נגמ"ש המ"פ - על מתחם אויב באזור מחנות אבו־סולטן, ממערב לתעלה.

עם מותו ירד עימו לקבר סוד כמוס, סוד שיתגלה כאמור רק אחרי עשרות שנים.

חמש שנים לפני כן, ב־1968, כשהיה מאיר בקיבוץ משוחרר טרי מהצבא ובתחילת שנות העשרים לחייו, נוצר קשר בינו לבין צעירה בת 19 שעלתה מהודו והגיעה לאולפן לעברית בקבוצת יבנה. אחרי מפגש בין שני הצעירים הדתיים, היא בישרה לו שהיא בהיריון. שניהם החליטו למסור את התינוקת שתיוולד לאימוץ. "זו היתה החלטה נבונה מאוד, בוגרת ואחראית בעיניי", אומרת מירי לכתב נחמן גלבוע מידיעות הקיבוץ. "הם לא היו ערוכים לגדל ילדה, והם לא סיפרו על זה לאף אחד בסביבתם הקרובה".

בזמן ההיריון חתמו הוריה הביולוגיים בשירות למען הילד על טופס ויתור, ועם לידתה ב־1968 היא נמסרה לאימוץ לבני זוג מרחובות. למשפחה שאימצה אותה כבר היה בן מאומץ קודם, ולאחר מכן נולדו להם עוד שתי בנות ביולוגיות. כשמירי היתה בת 14, נפטר אביה המאמץ. "היתה לי ילדות כאילו רגילה", היא מספרת. "מלכתחילה גדלתי עם הידיעה שאני ילדה מאומצת. הייתי ילדה שקטה וטובה מאוד, והתנהגתי בצורה בוגרת ואחראית. לאחר שאבי נפטר הייתי אחראית על הבית. לא היה קל ולא פשוט במשפחה שגדלתי בה. רק לאחר שהתבגרתי הבנתי את הקשיים שחוויתי שם".

את תיק האימוץ החליטה לפתוח רק ב־1990 בגיל 22, לאחר שירותה הצבאי כמורה חיילת. כיום היא מורה לחינוך מיוחד, נשואה לגיא, ואם לשלוש בנות: רוני (20), יעל (16) ומיכל (14). "החלטתי לפתוח את תיק האימוץ כי אני אדם סקרן מטבעי, ורציתי לדעת את המקור שלי ואת השורשים שלי", היא מסבירה. "חיכיתי עד גיל 22, כי עד אז עדיין גרתי בבית עם אמי המאמצת, ולא רציתי לפגוע בה. כשפתחתי את תיק האימוץ, השירות למען הילד נתן לי מידע על אמי הביולוגית, אבל הם לא הסכימו לתת לי מידע על אבי הביולוגי. אמרו לי רק שהוא נפל במלחמת יום הכיפורים כשהיה בן 27 ושהוריו אינם בין החיים, וחוץ מזה לא הסכימו לתת לי שום מידע עליו ועל משפחתו".

ההתעקשות של מירי לא שכנעה את אנשי השירות למען הילד. רק לאחר ששוחחה עם אימה הביולוגית, למדה ממנה ששמו של אביה הוא מאיר, שהוא בן קבוצת יבנה ושהייתה לו אם נכה. כדי להעמיק את המידע על אודותיו היא התקשרה לקיבוץ, אך עשתה זאת בדרך עקיפה. היא סיפרה שהיא סטודנטית שעושה עבודה על חיילים שנפלו במלחמת יום הכיפורים, והתעניינה באחד הנופלים, שטיפל לפני המלחמה באמו שהייתה רתוקה לכיסא גלגלים. היא קיבלה אישור מהקיבוץ שמדובר במאיר ימיני, וכך הצליבה את המידע שברשותה.

"חזרתי עם המידע הזה לשירות למען הילד", משחזרת מירי, "והבהרתי להם שכבר גיליתי את שמו של אבי הביולוגי ומיהם בני משפחתו. אמרתי שיחליטו אם הם עוזרים לי או משאירים אותי ליפול עליהם במפתיע, ואולי לפגוע בהם. בשלב הזה הם השתכנעו שאין להם ברירה אלא לעזור לי. בעזרתם, נוצר קשר עם אחיו הביולוגיים. "התקיים מפגש ביני לבין שני אחיו ואחותו של אבי הביולוגי. הם היו מופתעים לשמוע שיש להם אחיינית ממאיר", היא מספרת בגילוי לב.

לא רק המשפחה, גם חבריו של מאיר לקרב עטפו באהבה את בתו שהתגלתה להם. אחד מהם הוא יהודה ביק, שלחם בגדוד 113 עם מאיר. "הלוחמים שנשארו בחיים נדרו נדר לא לשכוח לעולם את חבריהם שנפלו בקרבות", מספרת מירי. "כשיהודה ביק שמע שמאיר השאיר אחריו בת הוא כל כך התרגש. הוא נמצא איתי בקשר, מזיל דמעה בכל מפגש איתי, וכבר החל - עם ראובן, האח של מאיר, ובהסכמת כל בני המשפחה - בניסיון לקבל עבורי הכרה ממשרד הביטחון כבתו של מאיר".

בשנים הראשונות לאחר המפגש עם משפחתו של אביה הביולוגי, לא הגיעה מירי לטקסי הזיכרון בקבוצת יבנה אף על פי שהוזמנה. השהות בבית עלמין הייתה קשה לה, והיא לא התחברה לקבר כאל סמל. בשלב מסוים היא החלה להגיע לטקס הקיבוצי, כי היה חשוב לה לפגוש את בני משפחתו של אביה, להיות איתם ולהיות חלק מהם. "לפני כחודש הם פנו אליי", היא אומרת, "וסיפרו לי שהציעו למשפחה לדבר בטקס יום הזיכרון. הם שאלו אותי אם אני רוצה להיות זו שתדבר בשם המשפחה. מובן שאני לא יכולה לספר על מאיר, כי לא הכרתי אותו. אני יכולה לספר מה זה יום הזיכרון עבורי".

אות מצטיין הנשיא הוא אות הצטיינות לחיילי צה"ל, נגדיו וקציניו, מעיטורי נשיא מדינת ישראל, המוענק על ידי נשיא המדינה במעמד ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל, אלופי צה"ל ונכבדים נוספים. האות מוענק מדי שנה ביום העצמאות ל-120 חיילים, נגדים וקצינים מצטיינים שנבחרו מכל יחידות צה"ל.

מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ניר מאיר, בירך את מצטייני הנשיא לשנת תשע"ט, ואמר: "מרגש לראות כיצד מדי שנה ביום העצמאות מקבלים חיילים מהקיבוצים את אות ההצטיינות מנשיא המדינה. מצטיינים אלו מצטרפים לחבריהם המקבלים אותות הצטיינות בחטיבות וביחידות השונות.

בתנועה הקיבוצית תמיד חינכו, מחנכים ונמשיך לחנך ולטפח לשירות משמעותי ומיטבי בצבא ובמערכת הביטחון למען המדינה וכלל אזרחיה. פרויקט החיילים הבודדים שפועל בתנועה מזה יותר מעשרים שנה ובו מאומצים מידי שנה מאות חיילים בודדים מישראל ומחו"ל אצל חברי הקיבוצים, הינו עוד הוכחה לכך.

אך בכך לא די - התנועה הקיבוצית לקחה על עצמה להמשיך ולחבר את הדור הצעיר, כמו גם את כלל ובקיבוצים, לתרומה מתמשכת לטובת כלל החברה בישראל בכל דרך אפשרית. אנחנו רואים חשיבות עצומה בעשייה למען כלל הציבור בישראל, גם לאחר הפעילות בתנועות הנוער, בשנת השירות ובצבא, ונמשיך להקדיש לכך תשומת לב ומשאבים."

"הבחירה בי לאחת ממקבלי אות מצטיין הנשיא ביום העצמאות ה-71 לישראל היא כבוד גדול, וזוהי באמת זכות להיות חלק מהדבר הגדול הזה, לקחת חלק בטקסים רבים בסדר גודל חשוב ומשמעותי למדינה שלנו.

אין ספק שלקיבוץ יש חלק גדול מתחושת המחויבות לשירות משמעותי. תמיד דחפו אותנו לעשות ולתת מעצמנו, בין אם זה לצאת לשנת שירות או ללכת למכינה קדם צבאית לפני השירות הצבאי, ובין אם זה לשירות של נתינה ועשייה של החניך הקיבוצי מבית הספר היסודי והתיכון ומהחינוך הבלתי פורמלי בקיבוץ, וכמובן גם מצד ההורים שלי.

אני רוצה להודות בראש ובראשונה להורים שלי. אמא שלי עוד בחייה, וגם לאחר פטירתה, וגם אבא שלי, ששניהם אנשי חינוך, הנחילו בי ערכים של יחסי אנוש ונתינה לזולת לאחר הקשבה והכלה. כמובן שגם לשאר משפחתי, אח שלי וסבתי, לבן זוגי תמיר מולכו ולעוד המון אנשים שתמכו בי בכל דבר שעשיתי, ותמיד היו שם בשבילי - החברים הטובים, המשפחות בקיבוץ, בעיקר למשפחת ליטבק - רוני וסימונה - שבכל הקשיים שנתקלתי בהם ידעו להיות שם ולהוות עבורי משענת תומכת."

ביום חמישי הקרוב, יום העצמאות ה-71 למדינת ישראל, תקבל יהלי אות הצטיינות מנשיא המדינה, ביחד עם שאר החיילים שנבחרו לקבל את אות מצטיין הנשיא. האירוע יתקיים בבית הנשיא בירושלים ויועבר בשידור חי בטלוויזיה. בנוסף, כל המצטיינים מופיעים בטקס יום העצמאות בהר הרצל במופע של בניית צורות חיות, כחלק מן הדגלנות הנערכת ברחבה.

התנועה הקיבוצית מברכת את החיילים המצטיינים וגאה בהם!

בנובמבר 2016 התגייס לחיל השריון. לאחר טירונות ואימון מתקדם, נבחר לצאת לקורס מפקדים, אך נפצע במהלכו. כיום משרת כלוחם בגדוד 75. סבו של יונתן, אשר היה מצטיין נשיא בעצמו, שירת כסמ"פ בסיירת שקד ונפל במלחמת ההתשה. סבתו של יונתן, לובה ברייר סגל, תשיא משואה לזכר הנופלים בטקס ההתייחדות השנתי באנדרטת הקיבוצים עם זכרם ומורשתם של חללי התנועות הקיבוציות, שיתקיים ב-28 במאי (עוד 3 שבועות) ויהיה בסימן 50 שנה למלחמת ההתשה. 

יונתן בוגר מסלול ההכשרה של חיל השריון. הוא נוטל חלק בפעילויות המבצעיות השונות של יחידתו הדורשות מאמץ רב. כמו כן יודע להפריד בין עיקר לטפל, דבק בהשגת מטרותיו ומקפיד על עמידה ביעדים המוצבים לו ע"י מפקדיו. הוא ערכי, מסור, בעלי יחסי אנוש ראויים לציון, אהוד על כלל מפקדיו וחיילי היחידה. אי לכך נבחר להימנות בין 120 מצטייני נשיא המדינה השנה.

נעם התגייס במרץ 2017. טרם הגיוס למד בתיכון "בית ירח". במהלך שירותו, לקח חלק במבצע "מגן צפוני" לאיתור ונטרול מנהרות הטרור ההתקפיות שחפר ארגון הטרור חיזבאללה לשטח ישראל ומספר שהרגיש מאוד משמעותי לקחת בדבר חלק.

הוא בוגר מסלול ההכשרה של חיל השריון, לקח חלק בפעילויות מבצעיות בהן הפגין יכולות אישיות מרשימות. כמו כן, מתמודד עם אתגרים מקצועיים רבים ועושה זאת בהצלחה מירבית ובמלוא המוטיבציה. נעם מסור, צנוע וזוכה להערכה רבה ממפקדיו וחבריו ליחידה. אי לכך, נבחר להימנות בין 120 מצטייני נשיא המדינה השנה.

אשר גדל והתחנך בגוש עציון, עשה מכינה קדם צבאית וישיבת הסדר. לפני הגיוס, התנדב בקניה בבית יתומים במשך חודשיים. 
במרץ 2017 התגייס לחטיבת כפיר. במהלך המסלול נפצע באופן שלא אפשר לו להמשיך במסלול ושובץ לתפקיד מורכב ומאתגר הדורש יכולות מיוחדות באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה . אשר מספר כי המשרתים סביבו היו בעלי תואר ראשון והיה לו מאתגר מאוד להשתלב מבחינה מקצועית, לכן החל ללמוד בסופי השבוע פיזיקה ומתמטיקה באינטרנט. בתפקידו, מגלה יוזמה בתחומים עליהם הוא אמון, משקיע זמן ומאמץ ללמוד ולהתפתח. כמו כן, הביא את תחום עיסוקו להישגים מרשימים ובנוסף מוביל פעילות התנדבותית ביישובי הגזרה. הוא ערכי, מסור ובעלי יחסי אנוש טובים. אי לכך, נבחר להימנות בין 120 מצטייני הנשיא השנה.

במקביל לשירותו הצבאי, אשר הקים גרעין חיילים שעברו לגור בקיבוץ "כרם שלום", בו 30 חיילים שגרים בקיבוץ, מקימים פרויקטים שישפרו את חיי הקיבוץ ותושבי עוטף עזה. הוא שואף לשלב בין הצבא לקהילה, "להגן על הבית ולפתח את הבית". עם הזמן הקים עוד ארבעה גרעינים נוספים של חיילים בעוטף עזה.

יהלי התגייסה ביולי 2017. היא סיימה את ההכשרה ושובצה לגדוד 202 של חטיבת הצנחנים כמש"קית ת"ש. אחר כך יצאה לקורס מפקדים והיתה מפקדת צוות בהמשך שלושה מחזורים בקורס ההכשרה.

למרות סיפור אישי מורכב, מצליחה יהלי לבצע את תפקידה באופן מעורר הערכה תוך דאגה לפרט. היא מפגינה יכולות אישיות ראויות לציון. היא מסורה, ערכית, אחראית וזוכה להערכה רבה מצד מפקדי וחיילי היחידה. אי לכך, נבחרה להימנות בין 120 מצטייני הנשיא השנה.

ביום חמישי הקרוב, יום העצמאות ה-71 למדינת ישראל, יקבל סמ"ר יונתן וורד מעמיר, לוחם גדוד 75 בחטיבה 7 (חיל השריון) אות הצטיינות מנשיא המדינה, ביחד עם שאר החיילים שנבחרו לקבל את אות מצטיין הנשיא, באירוע שייערך בבית הנשיא. הסיפור המשפחתי של יונתן הופך את התואר שיקבל למרגש ביותר - סבו שנהרג לפני כ-49 שנים בגיל 22 זכה גם הוא באות מצטיין הנשיא. הסב מודי, שנולד וגדל בקיבוץ עמיר, התגייס לצה"ל במחצית נובמבר 1966 והתנדב לשרת בסיירת. את הטירונות עשה עם הצנחנים. לאחר מלחמת ששת הימים עבר קורס מ"כים, קורס למדריכי ספורט במכון "וינגיט" ואחר כך קורס קצינים. בשנת 1970, ביום השני של ראש השנה, נפל מודי עם חברו מיכה מוטילוב, בעלות רכבם על מוקש במשימה מבצעית בגזרה המרכזית של תעלת סואץ, לאחר שגויס למילואים בסיירת שקד. הוא הותיר אחריו אישה ותינוקת בת 14 חודשים - חגית, אמו של יונתן. חברו דודו ברק חיבר לזכרו את השירים "בפרוש נבל ועוגב", המושר בפי אילנית, ו"שיר למודי" המושר על ידי דודו זכאי. 

לעיתונאי נועם (דבול) דביר הוא אמר שכשגדל חקר יותר דרך כתבות, אלבומים, שמע עוד ועוד סיפורים ונקשר מאוד לסיפור של סבו, וזה הפך לחלק ממנו. "אני גר באותו הקיבוץ, כך שתמיד אומרים לי כמה אני דומה לסבא בעיניים החומות, בבלורית". הוא ציין עד כמה קבלת התואר משמחת את משפחתו: "אני התגייסתי בדיוק 50 שנה לאחר שסבא התגייס, ושנינו קיבלו תואר מצטיין נשיא ביום העצמאות - זו סגירת מעגל לא רק לי אלא לכל המשפחה. אלה כבוד וגאווה מאוד גדולים עבור המשפחה, זה מזכיר להם משהו שחסר להם". 

תרומת קיבוץ מעברות, כמו תרומות קודמות, באה במטרה לעזור לקיבוצים שאינם יכולים לעמוד בתשלום הפנסיות לחבריהם. קרן ס.ל.ע הוקמה על ידי התנועה הקיבוצית, והחלה לפעול בינואר 2015, לצורך סיוע לחברים שקיבוצם אינו יכול לשלם את הפנסיה על-פי תקנות הערבות ההדדית ואין להם מקורות הכנסה נוספים מלבד קצבאות הביטוח הלאומי. הונה של הקרן מתבסס על מקורות תנועתיים ותרומות של קיבוצים המיישמים את הערבות ההדדית התנועתית. תקנות הערבות ההדדית בקיבוץ המתחדש מורות כי חבר קיבוץ יקבל מקיבוצו גמלת פנסיה בגובה של 40% מהשכר הממוצע במשק (כיום 4056 ₪ לחודש). רובם המוחלט של קיבוצי התנועה משלמים לחבריהם סכום כזה או גבוה יותר, ורואים בכך עמידה במחויבות הבסיסית של קיבוץ לחבריו. גם קיבוצים שחוו בעבר הקרוב משברים קשים רואים היום כמקור לגאווה את יכולתם לאפשר פנסיה הוגנת לחבריהם המבוגרים. עם זאת, יש לצערנו קיבוצים אחדים, שמצבם אינו מאפשר לעמוד במחויבות הבסיסית הזאת וחבריהם נאלצים להסתפק בקצבת הביטוח הלאומי שכידוע אינה גבוהה.

מרכז המשק של מעברות, אנדי קדר, אמר: "חברי מעברות שמחים על הזכות שנפלה בחלקם לתרום למפעל החשוב והראוי של קרן סל"ע. יישר כוח לעושים במלאכת הקודש."

ראשת אגף החברה בתנועה הקיבוצית העומדת בראש הקרן, ד"ר אילת גלס, הודתה לקיבוץ מעברות, לחברותיו ולחבריו ואמרה: "נושא הפנסיה  והביטחון הסוציאלי הוא אחד המרכיבים המרכזיים של קהילה קיבוצית מיטבית. דאגתנו לוותיקי התנועה הקיבוצית, בוני הארץ ומקימיה, מבטאת את  ערכינו, ויש בה אמירה לא רק כלפי חברי הקיבוצים, אלא גם כלפי החברה הישראלית.

"תרומתם של חברי מעברות מאפשרת המשך העברה מכספי הקרן לחברים הזכאים, על פי הקריטריונים שקבעה הקרן. אנו משוכנעים שבזכות תרומתם הנדיבה, יתגייסו קיבוצים נוספים לתרומה לקרן וכך תתחזק האפשרות להפעיל את הקרן בהתאם למטרותיה. חברי וחברות מעברות מחזקים את זהותנו ומוכיחים שוב כי התנועה הקיבוצית וקיבוציה שומרים על ערכי הערבות ההדדית והסולידריות."

מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ניר מאיר, הודה ושיבח גם הוא את הקיבוץ: "חשוב להבהיר, כי בתחילת הסדר הקיבוצים בוטלה הערבות החוקית בין הקיבוצים. לפיכך, אין חובה פורמלית לעזור, אבל יש חובה מוסרית ואת החובה המוסרית ניתן לקיים רק באמצעות תרומות. על כך נתונה תודתנו לקיבוץ מעברות."