הרועה ועדרו / יגאל פרנקל, רשפים

היה בכפרנו רועה עדר צאן

עם שפע יכולת וכוח רצון,

כדי שילכו הכבשים אל הגז

מבלי שאפילו אחת תתרגז

בחר הוא כלבה שתשמור על הסדר

לבל יחרגו הפרטים מן העדר,

כינס הוא את צאן-מרעיתו לשיחה

והן העניקו לה זכות נשיכה,

גם כבש ולו זוג קרניים מפחיד

מינה הרועה לתפקיד משכוכית,

וכך את סמכות ראש העדר הגדיר:

לנגוח אם זו טובתו של הדיר.

היתה שם כבשה שהמליטה טלה

קטן מן היתר, חלש וחולה,

והיא פחדה: יטרפוהו צבועים,

ושמא יכישו אותו הצפעים,

אל מול בעלי הדעות הקדומות

הבין ללבה אז רופא בהמות,

נתן הוא טיפול ומזון וחלב,

וכך הטלה שוב עמד על רגליו,

עלתה אז חמת הרועה להשחית,

שיסה בכבשה את אותה משכוכית,

אמר כבש זה: הן אצלנו נקבע:

עליך לפנות לעזרת הכלבה,

פעה כל העדר: אמן ואמן,

מדוע טלה של אחר נממן?

אך מי שהרגיש את עצמו מקופח

הבין שצריך לעשות מהפך,

וככה היה: חל שינוי קיצוני,

במקום הרועה: מנהל חיצוני,

עברה על העדר תמורה יסודית:

היום באמת יש עזרה הדדית.

צריכות הכבשים להבין שרועה

רק צמר, חלב ובשר בן רואה,

אם לא יתנגדו לו, למען הרווח

יוביל את העדר כצאן אל הטבח.

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

בתמיכת חטיבת ההיסטוריה של השומר הצעיר מקבוצת חבצלת

קישור לאתר הסיפורים הקודם: http://old-www.kibbutz.org.il/sipurim/