גאווה בערבה

את הביקור ארגן והוביל יהודה סלומון - רכז אזור הנגב, הערבה ודרום ים המלח בתנועה הקיבוצית יחד עם ראש המועצה, ד"ר חנן גינת, ועובדי המועצה. כיוון שמדובר במועצה האזורית הדרומית ביותר בישראל, הסיור התקיים הפעם על פני יומיים. בתחומי המועצה 12 יישובים, מתוכם 10 קיבוצים, ושטחה כ־2.2 מיליון דונם המהווים 13% משטח מדינת ישראל. ממוצע המרחקים בין כל יישובי המועצה הוא 19.6 ק"מ. במליאת המועצה 14 חברים ובראשה עומד ד"ר חנן גינת (סמר). בעבר נקראה המועצה "מועצה אזורית הערבה הדרומית". בתחומי המועצה מתגוררים כ-5,000 תושבים, גילם הממוצע עבר את גיל 55. בתחומי המועצה 3 בתי־ספר.

היום הראשון נפתח בקיבוץ נווה חריף שהוקם בשנת 1987. העלייה לקרקע הייתה תחילה לישוב זמני בשם "שיטים" ואחרי כשנה התבצעה העלייה לישוב הקבע נווה חריף. הישוב הוכרז בתחילה כקיבוץ תעשייתי ולאחר שהתגלה שאין יתרון יחסי לתעשייה בערבה, שונתה הפרוגרמה לאחר עשור שנים לחקלאי. שמו של הקיבוץ בשלבי התכנון היה "אבידע" על שם הבן של אברהם וקטורה (ספר בראשית כ"ה 4) אך נקרא לבסוף "נווה חריף", ונושא את שמו של חבר הכנסת משה (מוסה) חריף ז"ל, שנהרג בתאונת דרכים בשנת 1982. הקיבוץ עבר תהליכי הפרטה יחד עם שמירה על אופי קהילתי שיתופי. קהילת נווה חריף היא דוגמא למודל קיבוצי עכשווי ומודרני המפריד בין הפרנסה האישית וניהול הענפים המשותפים לבין חיי קהילה שיתופיים. לקיבוץ רפת, ולולי ביצים ופרגיות, ובנוסף שטחים של מטעי תמרים. 

במפגש עם חברי המטה השתתפו מטעם הקיבוץ עופר – מזכיר הקיבוץ, ראובן – מנהל ענף בע"ח, נופר – מנהלת הקהילה ואתי – תמחירנית. חברי המטה קיבלו סקירה היסטורית ועכשווית של נווה חריף.

לאחר מכן המשיך המטה לקיבוץ סמר. סמר הוא קיבוץ שיתופי אשר הוקם בשנת 1976 על ידי הקיבוץ הארצי. מקימיו הם בני קיבוצים ("י"גימלים") אשר בחרו לעזוב את קיבוצי המקור שלהם ולהקים "קיבוץ אחר". לגרעין הבנים הצטרפו שני גרעינים נוספים המורכבים חלקם מבני קיבוצים וחלקם מעירוניים, והם היוו את הבסיס ההתיישבותי שהקים את הקיבוץ. מקור השם "סמר" הוא בשיח הצומח בסמוך למעיינות של מים מליחים במדבר, ומשמש לקליעת מחצלות וסלים. המשק של סמר מתבסס על מטע תמרים אורגני, רפת חלב, מפעל לבקרה, מרכז לסדנאות רוחניות ("אשרם במדבר"), עובדי חוץ ועוד. הענפים בסמר מתבססים על עבודה עצמית, כלומר: כמעט ואין עובדים שכירים ישראלים וגם לא עובדים זרים. מטע התמרים – 11,000 עצים, מהווה 60% מהכלכלה, בו מקדמים פתרונות מכניים לחיסכון בכוח אדם. בזמן גדיד התמרים זקוקים ל-60 עובדים, בנויים על מתנדבים ומחפשים פתרון הוגן ההולם את ערכי סמר. 

בפגישה השתתפו מטעם הקיבוץ ניר מנחם ודגנית איתמרי – מרכזי המשק, פיליפ – מנהל הכספים, נירית – מרכזת ענף התמרים, שלי – אחראית מתנדבים, פזית – אחראית קליטה, איילת קריספין – תרבות, וחברי קיבוץ נוספים. חברי המטה שמעו על חשיבותה של מערכת החינוך בקיבוץ, קליטת חברים נוספים, ותרבות וולנטרית ענפה בקיבוץ – חיבור ייחודי של תרבות ואמנות עם הקהילה, כמו גם חשיבה על שיתופי פעולה עם ארגונים ויזמים בתחומי אמנות ותרבות בתנאי של קיימות כלכלית.

לאחר הביקור בסמר, התעמקו בלימוד קידום השוויון המגדרי ביחד עם אנשי המועצה האזורית. במסגרת הזאת התארחו במרכז לאנרגיה מתחדשת אילת - אילות (המנוהל כמעט כולו על טהרת המין הנשי) ופגשו בבאר אורה קבוצת נשים מובילות ויזמיות בתחומים שונים.

את היום קינחו בחוויה תרבותית מטלטלת ויוצאת דופן בשטח המדברי בקרבת קיבוץ אילות, במופע "ירמה לאור ירח" ובמפגש עם צוות תיאטרון אלעד והחזון שלו.

בתחילת היום השני נפגשו מזכ"ל התנועה, ניר מאיר, ראש אגף כלכלה בתנועה, דגן לוין, ראש המחלקה המשפטית בתנועה, ד"ר עו"ד מיכי דרורי, ואיילת הריס מאגף חברה וקהילה ביחד עם ראש המועצה, חנן גינת, עם בעלי התפקידים בקיבוץ לוטן: אבי – מזכיר הקיבוץ, אילון – מרכז המשק, מייק – תכנון ופרויקטים ומירב – חברת מינהלת. במפגש עלו סוגיות שונות של הקיבוץ והייתה התייחסות מצד כל הגורמים. הקיבוץ והוקם בשנת 1983 ע"י גרעיני נח"ל ששילבו ישראלים ועולים חדשים, אשר רצו ליצור יחד קהילה עם אורח חיים יהודי מתחדש בארץ. כיום, קהילת לוטן היא קהילה אקו-יהודית המקיימת פעילויות ואירועים שונים כגון: קבלת שבת ברוח היהדות המתחדשת שבה יושבים יחד גברים נשים וילדים, אירועי מעגלי החיים - חגיגות בר/בת מצווה, חתונות, בריתות וכו'. קהילת לוטן היא קהילה רבגונית ופלורליסטית המכבדת את השונות שבה, קהילה מקיימת פעילות תרבותית, חינוכית ורוחנית, הכוללת מפגש חברתי, למידה ועשייה משותפת. בלוטן קהילה צעירה ופעילה  של כ-200 תושבים. הקיבוץ שומר על ערבות הדדית ושואף ליחס שווה בין חברים ותיקים לחדשים. בשנת 2015 קיבוץ לוטן עבר שינוי לקיבוץ מתחדש במטרה לאפשר למשפחות חדשות להיקלט בקיבוץ ולבנות בו את ביתן.

במקביל זכו שאר חברי המטה בסיור מרתק בקיבוץ אליפז שנערך להם על ידי מזכיר הקיבוץ ניר לובל, ושמעו ממנו על הקיבוץ, ההיסטוריה שלו והאתגרים העומדים בפניו, ובביקור במטע התמרים של הקיבוץ. אליפז הוקם כקיבוץ שיתופי חילוני על-ידי גרעין של השומר הצעיר בשנת 1983. בקיבוץ כיום, נמנים 48 חברים בגילאי 30-60, כ-60 ילדים מלידה ועד 18, ועוד כ-13 צעירים מצבא ועד גיל 28. החל מ-2016 קיבוץ אליפז עושה את צעדיו הראשונים כקיבוץ מתחדש. כלכלת הקיבוץ מתבססת בעיקר על: מטע תמרים, פרדס פומלות, רפת ותיירות תוכן חווייתית. בקיבוץ מגוון יזמויות בתחומים שונים, כגון: אנרגיה סולרית, טורבינות רוח וחווה של גידולים רפואיים. חברי הקיבוץ עובדים בענפי הקיבוץ וכשכירים בחברות שונות בערבה ובאילת.

בהמשך נערכה בבניין המועצה פגישה רבת משתתפים עם מזכירי ומרכזי המשק מקיבוצי חבל אילות. מנכ"לית התנועה, הדס ילין-דניאלי וראשי האגפים הציגו את פעילות התנועה, וענו על שאלות המשתתפים. ניר מאיר סיכם את הפגישה באומרו כי ההמטה מזמין את המועצה קיבוציה וחבריה לשיתופי פעולה וחתם באמירה - "אנחנו לרשותכם".

הסיור הסתיים בקיבוץ יטבתה, שם זכו בארוחת צהריים "מלכותית", ביקרו ב"פארק יטבתה" שהוקם בסמוך לפונדק ומספר בדרך ייחודית על הקיבוץ

שהפך למותג מצליח ועל המחלבה, ופגשו את יפתח הופמן ורוני מאייר – מזכירי הקבוץ, דובי גולדמן – מרכז המשק, חנן שושן – מנהל הכספים, שוקי כץ – רכז השירותים וחברים נוספים. קיבוץ יטבתה הוקם בסוף 1957 לאחר מספר שנים בהן היה המקום היאחזות נח"ל, קרי – התיישבות חצי צבאית וחצי אזרחית. היאחזות עין רדיאן, השלישית בארץ, קמה ב-1951 סמוך לקידוח שהזרים מים לאילת תוך מטרה לשמור על המתקן והצינור, ואבטחת הדרך בין באר שבע ואילת בהיותה נקודת היישוב היחידה לאורכה. לאחר 6 שנים בהן התחלפו החיילים כל כמה חודשים, הוחלט לאזרח את ההיאחזות ולהפוך אותה לקיבוץ, שחבריו הראשונים הם אותם חיילים שהיו באותה היאחזות. בשנותיו הראשונות ניסיונות הפרנסה היו מחקלאות ירקות, בעיקר עגבניות-חורף (אחד משני המקומות היחידים בארץ) ובקר לבשר עבור מאות עובדי מכרות תמנע. לאחר כמה שנים הוחלט לסגור את הענף, אך הימצאותן של פרות באזור זה בו שורר אקלים מדבר קיצון, נטע בלב החברים הצעירים שזה עתה השתחררו מהנח"ל, רעיון להקים רפת ומחלבה. כיום  בהיותו בן 61 הוא מאוכלס בכ-342 חברים, 226 ילדים, כ-50 בנים חיילים ומשוחררים ובנוסף – מתנדבים ותושבים, ומשתייך לזרם השיתופי. הקיבוץ מתפרנס ממחלבת יטבתה, מטעי תמרים (כ-700 דונם), שלחין (כ-4,000 דונם), רפת (כ-620 חולבות), פונדק וכן יזמויות פרטיות. הלב הפועם של הקיבוץ הוא חדר האוכל בו מוגשות שלוש ארוחות בכל אחד מימי השבוע, ומשמש גם לאירועי תרבות מקומית.

ניר מאיר:  "זאת כבר הפעם השלישית שלי בחבל הארץ המיוחד הזה בחודשים האחרונים, ובכל פעם מחדש אני חוזר  נפעם, נרגש ובמיוחד גאה. גאה בחלוצים הללו, חברי התנועה שיש לי הכבוד לעמוד בראשה, על הקיבוצים המיוחדים שהקימו, בלב במדבר, על המיזמים פורצי הדרך ועל החשיבה המיוחדת המאפיינת את תושבי חבל אילות. אני מבקש להודות ליהודה סלומון שאירגן, לד"ר חנן גינת, ראש המועצה האזורית המארחת, ולמארחים הרבים בקיבוצים, בבאר אורה ובמיזמים השונים."