תנועה מקיימת

כל מי שמתעמק בנושא ההתחממות הגלובלית מכיר את  התחושה הזו של חוסר אונים אל מול עומק משבר האקלים, והיקף הצעדים הנדרשים מהעולם כולו לתיקון. ההרגשה היא שהמשבר כבר כאן, הוא בלתי נמנע והיכולת של הפרט להשפיע לא קיימת. ההשפעות של ההתחממות הגלובלית על חיינו כה משמעותיות, והן כאין וכאפס לעומת מה שעוד צפוי לאנושות אם קצב ההתחממות הנוכחי יימשך. אבל מה יעזור אם נשתה בכוסות רב פעמיות במקום בכוסות פלסטיק?

יתרונה של התנועה הקיבוצית הוא בהיקף הנרחב שלה: 257 קיבוצים, 245 מפעלי תעשייה, חצי מהחקלאות הישראלית ו-2 מיליון דונם קרקע חקלאית מעובדת. אם מוסיפים לאלה  את יתרונות הכלכלה המשותפת (היותנו קואופרטיבים) ואת הכוח הכלכלי שאנו יודעים לאגם, את אלפי החברים שכבר עוסקים בהגנת הסביבה לסוגיה, ואת היכולת להרים פרויקטים קהילתיים - אפשר להבין למה בעייני אנחנו יכולים, בעצם חייבים, להירתם למאבק הקיימות ולייצר שינוי – אולי לא בסדר גודל עולמי אך בוודאי בהיקף משמעותי מאד בישראל.

בצמרת סדר היום

בשנים האחרונות אנחנו מביאים לידי ביטוי את יתרוננו בתחום האנרגיות המתחדשות, בעיקר בתחום הסולארי. לפרויקטים הללו גם משמעות כלכלית מובהקת ולכן הם הצליחו בשנים האחרונות. אך בשנה שעברה החליטה ועידת התנועה הקיבוצית לעלות מדרגה בכל הקשור לקיימות, והנושא הוצב גבוה בסדר היום התנועתי. הקמנו צוות רב - תחומי, שכלל נציגים ממטה התנועה הקיבוצית, מקיבוצים שונים, מאיגוד התעשייה הקיבוצית, ממרכז השלטון האזורי ומארגונים אזוריים. למדנו לעומק היבטים שונים של הנושא, מיפינו  את התחומים בהם נוכל להביא ערך מוסף.

מצטרפים למאמץ

השבוע אנחנו מפיצים לקיבוצים את החוברת המרכזת מידע רב ושימושי, ובה שורת דרכים ומסלולים לקידום תחום הקיימות והסביבה בקיבוצים. הצעדים המוצעים בחוברת הם ישימים, לפעמים מדובר בניתוב יתרות הקיבוץ מהשקעות בחברות מזהמות להשקעות בחברות "ירוקות", או הפסקת השימוש בכלים חד פעמיים באירועים קיבוציים; ולעיתים מדובר על שינויים משמעותיים כגון הפחתת שימוש בפסולת, הקמת מתקני מחזור, שימוש בפסולת להפקת גז, ועוד. במהלך הלימוד שלנו שמחתי לגלות כי בחלק ניכר מהקיבוצים ישנן יוזמות להגנת הסביבה, יוזמות יצירתיות בהן באים לידי ביטוי פתרונות מעניינים ומרגשים ממש.

כל מהפכה מתחילה בצעד קטן אחד. אצלנו, בקיבוצים, אני ממליצה שהצעד הראשון יהיה הקמת צוות קיימות/ איכות סביבה בכל קיבוץ. אני בטוחה שבכל קיבוץ יש מי שהנושא הזה קרוב לליבו (תופתעו לגלות כמה מבני הנוער והצעירים מתעניינים בנושא). מכאן, הרעיונות והפתרונות כבר יזרמו. הנהלת הקיבוץ, קהילה ועסקים כאחד, צריכה לתת גב ומשאבים לעיסוק בנושא – ברוב המקרים מדובר גם על חסכון כספי או אפילו על רווח (כי מה שלא כלכלי- לא מחזיק מעמד בטווח ארוך). התנועה הקיבוצית תמשיך לשים את הנושא על סדר היום, לפעול מול משרדי הממשלה ולהנגיש את המידע לקיבוצים.

בהזדמנות זו אני רוצה להודות לצוות המחויב שעסק בנושא באופן אינטנסיבי בשנה האחרונה - בני רגיל, אורי לוי, אייל רייז, איילת הריס, אילת ארנוני, איילת סלע יונגרמן, אלה יהב באואר, גיל לין, דגן לוין, הילה אקרמן, נרי שוטן, עומר מגל-שמיר, עמוס פרג'ון, ושלומית ארבל.

 זכרו: אין שינוי שהוא קטן מדי - זה בידיים שלנו!